ביקורת ספרותית על האישה בלבן מאת וילקי קולינס
ספר טוב

---

כבר כתבתי פה ושם על הנסיעה שלי לווינה, אז עכשיו אוסיף עוד משהו. ביקרתי במוזיאון לתולדות הטבע, והתרשמתי מאוד. זה למעשה מוזיאון של מוזיאון היות והוא נבנה במאה ה-19 ומשמר את הדרך שבה שימרו דברים והציגו דברים משומרים בתקופה שבה הוא נבנה, בעוד שהיום כבר לא עובדים ככה ולא מציגים ככה. קירות מוזיאון שנבנים היום הם לרוב קירות מטוייחים או קירות בטון ריקים, מהסוג שנותן כבוד לתצוגה עצמה ולא מסיח ממנה את הדעת בעשרות אלפי ציורים שמקשטים כל פינה ממסד ועד טפחות ועד התקרה כולל. היום מוזיאון מספר סיפור, מביא דגימות בעוד פעם זה היה קטלוג של מוצגים, מונחים שורות שורות בצורה מסודרת לפי קטיגוריות ולפי הא"ב. בקיצור - פעם זה פעם, היום זה היום, ויש כמוסות זמן שמשמרות את התפיסות מלפני 150 או 200 שנה.

גם הספר הזה הוא כמוסת זמן. לקחנו אותו מספריית רחוב כלשהי בהמלצה של חבר מומחה ספרותי שאמר שזו קלאסיקה שכדאי להכיר. לקח זמן עד שניגשתי לספר, כי העובי הרתיע. אני בדעה שאין הצדקה לרוב הספרים שמחזיקים יותר מחמש מאות עמודים בעברית, ובספר הזה יש 650 עמודים. גם כשניגשתי לקרוא לקח לי זמן להגיע לסוף. וזה לא בגלל האורך כי אני קוראת מהירה. את שבע מאות העמודים באוטוביוגרפיה של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" גמעתי בשבת אחת. את "האישה בלבן" מרחתי על פני שלוש שבתות, כי ככה אופיו של הספר. גם כי הוא נכתב במאה ה-19 ורוח התקופה איטית אבל גם כי ברוח התקופה הוא יצא קודם כל כסיפור בהמשכים בעיתון, וכשכותבים בהמשכים צריך הרבה חזרתיות כדי שהקוראים יזכרו את מתווה העלילה משבוע לשבוע ומהמשך להמשך.

מדובר ברומן מתח בלשי. לא סתם רומן מתח בלשי, אלא פחות או יותר הראשון בז'אנר, בעיקר אם לא מחשיבים את הסיפורים של אדגר אלן פו. אנגליה הויקטוריאנית, בחור צעיר ממעמד הביניים בשם ולטר הרטרייט מקבל משרה בבית אחוזה אצל משפחה ממעמד בני האצולה בתור מורה לציור לשתי בנות המשפחה. בדרכו לשם בשעת לפנות בוקר הוא פוגש את "האישה בלבן", דמות נשית מסתורית הלבושה בבגדים לבנים בלבד וכנראה נמלטת מבית מחסה לחולי נפש. האישה הזאת, ולמעשה הדימוי שלה, כי היא עצמה נמצאת מעט מאוד בספר, מלווה את הרטרייט בכל משך הספר, או לפחות במשך הזמן שאנחנו פוגשים אותו בספר. הרטרייט מגיע לאחוזה ופוגש שם שתי אחיות למחצה - את לורה היפהפיה ואת מריאן הכעורה והמעשית. הוא גם פוגש את הדוד והאפוטרופוס שלהן מוכה ההיפוכנדריה ואת שאר בני משק הבית. הוא (כצפוי) מתאהב בלורה, מה שמביא את הקץ לשהותו באחוזה היות ולורה מאורסת לפרסיוול גלייד המבוגר ממנה בעשרים וחמש שנים. מכאן ממשייך הסיפור ומסתבך, עם ניסיונות לגניבת כספים, גניבת זהות, שילוב רוזן איטלקי בתככים ועוד ועוד.

הסיפור נושא בחובו מתכונת שנמצאת בספריים מהז'אנר עד ימינו. ראשית הוא מגיע מתוך ביטוי של מגוון קולות. הכלל הוא שרק עדים להתרחשויות מספרים על הדברים בגוף ראשון, במונולוג, בחלק מדיאלוג או בכתיבה, וכך אמנם קורה. מה שהרטרייט לא רואה בעיניו היות והוא הורחק מזירת ההתרחשות מובא בקול של מי שכן היה באותם אירועים. לזכותו של קולינס ייאמר שהקולות מאופיינים מאוד ושונים מאוד זה מזה, וזה מוכיח על כישרון הכתיבה, שלא כל אדם ולא כל כותב מגיע אליו. בסוף מגיע גם מה שהפך להיות מאפיין של הזאנר - היינו הוידוי של הנבל הראשי בסיפור, דקה לפני שבא על עונשו. עם זאת, להבדיל ממה שקורה אצל רבים ממשיכי הז'אנר, כאן הווידוי מוצדק מבחינה עלילתית, ולכן נסלח.

ייש בסיפור הרבה כפילויות, אבל אמרתי כבר זה חלק מהצורך ההיסטורי הנובע מפרסום כפרקים בהמשכים. יש כאן המון אנגליה ויקטוריאנית כפי שהיא - מעמדות, אפליה מעמדית, אפליה מגדרית. יש כאן תקשורת איטית ברוח התקופה - מכתבים שנשלחים בדואר או מועברים בידי שליח, מסעות בכרכרה או ברכבת, לוחות זמנים של תקופה אחרת, גניבה וזיוף של תכתובות בכתב יד, בקיצור - עולם אחר.

מראש לא באתי עם הרבה ציפיות, כי ספרי קלאסיקה ראשוניים מהסוג הזה נוטים להתיישן בצורה שאינה בהכרח טובה, פשוט כי הם מביאים רעיון ראשוני והכותבים הבאים אחריהם כבר קראו את אותו רעיון ראשוני וכעת בונים על היסודות הללו ומפתחים את הרעיונות הבסיסיים ומתקדמים הלאה. כך שספר ראשון, בקריאה בדיעבד נראה מאוד בוסרי. דוגמה מאוד טובה היא הספר פרנקנשטיין שמהווה את הבסיס לספרות אימה באשר היא. כבודו במקומו וכו', אבל הוא לא מאוד מפחיד. לעומתו הופתעתי כי האשה בלבן הוא ספר טוב עם עלילה שמחזיקה גם היום. יש גם חולשות - חלק ממנה איטי מדי ותמים מדי, לא הכל מנומק בצורה טובה, הרעים היו יכולים להיות הרבה הרבה יותר רעים, והמספר מתאהב באישה הלא נכונה, היפה והפסיבית ולא בדמות החזקה והמעשית שנידונה להישאר רווקה מבוגרת. ובכל זאת, הסיפור סיפור, והוא עומד וקיים ולא רק כמוזיאון לראשית הז'אנר הבלשי.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על האישה בלבן