ביקורת ספרותית על החיוך האטרוסקי מאת חוסה לואיס סמפדרו
ספר מעולה

---

סיפורו של סניור רונקונה, איכר זקן, חולה, בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן.
הזקן האלמן, נאלץ לעזוב את כפרו הקטן בדרום איטליה ולעבור לבית בנו וכלתו במילאנו, עיר שהוא מתעב.
במילאנו קשה לו להסתגל לחייו החדשים, אך לנכדו הקטן, ברונטינו, שרק לומד ללכת, הוא מסתגל מיד
ונקשר לילד הקטן בכל נימי נפשו.
הזקן מודע למצבו הבריאותי, הוא מודע לכך שימיו ספורים אך הוא מקווה רק להספיק ללמד את הנכד
כמה דברים חשובים ולהספיק להראות לנכד את כפרו בדרום, את ההר, את הכיכר...
הוא מכנה את המחלה שמכרסמת בו, "רוסקה" ומנהל איתה שיח משעשע...
הזקן נחרד מהחינוך שבנו וכלתו מעניקים לנכדו הפעוט, הוא לא מתעמת איתם כי יש לו דרכים יצירתיות יותר
לגבור עליהם ו"להגן" על נכדו.
גם עם הנכד, הזקן מנהל שיחות ארוכות על עברו, על היותו לוחם פרטיזן במלחמה, על החיים בתור רועה צאן,
על השכן המשותק, קנטנוטה שהוא מייחל להתפגרותו המהירה...
במעבר למילאנו, הזקן חווה אהבה לנכד ואפילו אהבת אישה, אין בו כעס או מרמור על מחלתו, הוא רק מייחל לעוד קצת זמן...
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של תמי
» ביקורות נוספות על החיוך האטרוסקי