ביקורת ספרותית על האי קמינו מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

#
בדרך כלל אני מחבבת מאד את גרישם. לרוב הוא כותב על מערכות החוק השונות – עו"ד, שופטים, נאשמים, סניגורים. כתיבתו עניינית וברורה, הוא יודע לספר סיפור, מצליח לגייס את אהדת הקוראים גם לדמויות שאינן מושלמות. בעיקר אני אוהבת את רוח הליברליות השורה על ספריו. את האהדה לחלשים ולמנוצלים, הכעס לניצול של החזקים. הסיפורים שלו מותחים בדרך כלל בלי ליטרים של דם, עינויים, מרדפי מכוניות וכלי נשק עתידנים.

הספר הזה שונה. הנושא פה הוא סחר בספרים נדירים. נדירות, יש לדעת, נקבעת תחילה על ידי הוצאה ראשונה קטנה. אם הסופר, שההוצאה לא האמינה בו במיוחד, מפתיע והופך לרב-מכר, הספרים מההוצאה הראשונה שלו עשויים להפוך יקרים בזכות נדירותם. אם הספרים הם במצב טוב – בלי שריטות וכתמים ובלי סימן שהם נקראו אי-פעם, ערכם עולה. אם ספר כזה גם חתום על ידי הסופר, ערכו מאמיר. ואם מצאת דרך מקרה כתב-יד מקורי של ספר שהפך נכס עם השנים – אתה יכול לפרוש לאיי הבאהמה, שם תוכל ללגום את כל האלכוהול שתרצה ולהיות מוקף משרתים שידאגו שלא תצטרך לנקוף אצבע.

הגיבורה של הסיפור היא אישה צעירה למדי, שספר ביכורים שכתבה בגיל 24 קיבל שבחים מהמבקרים אבל נמכר במספרים סמליים. היא מתפרנסת מהוראת ספרות במכללות והעברת סדנאות כתיבה. פרנסה בדוחק עם וודאות נמוכה. בתחילת הסיפור היא נמצאת בין עבודות ומקבלת הצעה מפתה מבחינה כלכלית, אם כי מעט מפוקפקת מבחינה מוסרית. כמי שקיבלה על עצמה תפקיד בדרמה היא נשאבת לחיי "קהילה ספרותית", קצת ריגול לא מזיק, והתערות בקהילה באיזור מובהק של נופש בקיץ ושממה בחורף.

הסיפור לא מותח במיוחד, ולא הצליח להבהיר לי את העניין הכלכלי בספרים וכתבי יד נדירים. לא הצלחתי להבין את מי זה מעניין ובעיקר למה. אבל אני כנראה לא דוגמה טובה: העולם הספרותי, הכולל חתימות סופרים על ספריהם, כנסים ספרותיים, הרצאות של סופרים, מאמרים על ספרים במוספים ספרותיים, מועדוני קריאה,,, כל אלה משעממים אותי. מהספר הזה ומאחרים אני מבינה שיש עולם שלם סביב הספרים, שאפשר לבלות בו ואפילו להרוויח קצת כסף... למה לא, תרוויחו.


0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האי קמינו