ביקורת ספרותית על השושבין - הסדרה הקטנה # מאת סביון ליברכט

---

"ספרים הם צורך קיומי שלי. אני יכול כמובן גם לא לקרוא במשך שבוע, אבל הספרים, הספרייה, הם עדות לקיום שלי. משהו ממני קיים בהם ומשהו מהם קיים בי". כך עונה מיכאל הנדלזלץ, עורך מוסף ספרים ומבקר תאטרון בעיתון "הארץ" למיכל יפת בספר נפלא שנקרא: "חיים עם ספרים" – 29 שיחות עם אוהבי ספר, וכך בדיוק אני מרגישה. מילה במילה. ולאחרונה למרות שלא מתקיימת בי מידת התכיפות לסקור את הכותרים שעוברים תחת ידי ולהעביר את החוויה הלאה, (אולי כי די לי להניח להם לשקוע בשלווה בתוך התאים ולהיטמע בהם), בכל זאת, חזרה אלי השבוע אדלה, וחזרו איתה גם בני המשפחה וחשבתי שוב על הדמות המרתקת הזו שהפכה את עורה פעמיים במהלך סיבוב חיים אחד, והחלטתי לשתף אתכם בסאגה המשפחתית של סביון ליברכט ולהוציא לאור את האישה הצעירה הענייה והיתומה אדלה, שנישואיה למשה התקבלו בעוינות מצד משפחתו, ואיך תהפוכות החיים-חייה, הצליחו להרים אותה לפסגות מעבר לתקרת הזכוכית שהיא ייחלה לעצמה, והכל נמסר ונכרך עבורנו בהרבה רגישות וחמלה.

ומי הוא אותו השושבין ? השושבין שמו מיכה, שנבחר לתפקיד הזה בהיותו בן 9, וכיום הוא סופר צללים שחי בלוס אנג'לס.

הרומן מסופר כזיכרון ילדות של מיכה, ועובר להווה כשהוא כבר גבר בוגר שמגיע ארצה מארה"ב לבקשתה של אדלה, על למנת לכתוב את סיפור חייה. אדלה היא אשת דודו.

וישנו גם סוד כמובן. סוד גדול שמתגלגל ברמיזות קלות ממחצית הרומן, ומתגלה לשושבין ולנו רק לקראת הסוף.

ואני תוהה מה עושה את הספר או הדמויות לאלמותיים בעיננו? אני חושבת אולי שזהו שילוב של רגשות .אמפתיה, וחמלה, הערצה לנחישות וכבוד לכוח הרצון, וליברכט יודעת לעשות את זה עם הדמויות שלה טוב מאוד.

נוגע ללב ולפחות פעמיים הרגשתי את העקצוץ הזה שמתחיל בקצות האצבעות ונדחק לכיוון העיניים ואופס נוצרת לחלוחית קלה ....

סביון ליברכט היא בת 75 היום. באמתחתה כותרים זוכי פרסים כמו "מקום טוב בלילה", "תפוחים מן המדבר", "צריך סוף לסיפור אהבה", "סינית אני מדברת אליך" ועוד...

מי שיבחר בכותר הזה, מאוד יהנה !

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על השושבין - הסדרה הקטנה #