יש כמה ספרים מוכרים למדי שעוסקים בהיבטים שונים של הסכסוך בינינו ובין הפלסטינים ומדינות ערב, כגון ספריהם של יהושע פורת (צמיחת התנועה הלאומית הפלסטינית), בני מוריס (לידתה של בעיית הפליטים, 1948, קורבנות - תולדות הסכסוך) ויואב גלבר (קוממיות ונכבה).
חלקו של אל-חוסייני מוזכר בכולם, אם הרבה ואם מעט.
לא הזכרת בסקירתך הקצרה את הקשר שהיה בין אל-חוסייני לנאצים ולהיטלר. אם אינני טועה אל-פלג עושה הנחה בלתי מובנת לאל-חוסייני בנושא זה.
ג'ני לבל הגיבה על הדברים (בכתב העת "דימוי", גליון מס' 8. נמצא במרשתת ותמצאנו בקלות) ומאוחר יותר גם כתבה על כך ספר.

בנוגע להתארגנות הצבאית של הפלסטינים ושל מדינות ערב - גם כאן הדברים סבוכים. עיקר הערבוביה מבחינת הידע ההיסטורי נוצרת בגלל סבך האינטרסים שהיה למצרים, לעבדאללה מלך ירדן, להנהגה הפלסטינית המפוצלת, לבחישות הפוליטיות של האנגלים והצרפתים ועוד, והקושי של ההיסטוריונים להשתלט על כל החומר מכל הזוויות. כמות המחקר גדולה מאד.

עמיחי מוזמן להרחיב לי את הסוגיות, ומוזמן גם להפנות אותי לספרים רציניים לסוגיות הללו.

הסוגיות שכתבת עליהן בקיצור נמרץ סבוכות יותר.

תודה, מעגל קרבז. הספר ממתין על מדפי. מקווה להגיע אליו בהקדם.

רוצה להמליץ בהקשר זה, אך לא רק, על הספר "כזה אני ,רבותי" / מיומנו של ח'ליל אל-סכאכיני.
אישיות מרשימה ביותר, למרות היותו אויב מר של הציונות. ממייסדי הלאומיות הערבית. המופתי היה מבאי ביתו.
יומנו מהווה מקור חשוב לחוקרים ישראלים רבים, והוא מוזכר בספריהם לא פעם ולא פעמיים.