“הכר את האויב:
אמין אל חוסייני התקדם בצורה מטאורית: בגיל צעיר מ1920 והלאה נהפך לאחד המנהיגים הערביים החשובים ביותר.
ב45 ברח לצרפת, וקיבל מחסה מהצרפתים.
ב48 בערך איבד מכוחו באופן משמעותי.
עוד נקודות:
מעניין שעוד בערך ב46, מאחורי הקלעים, הירדנים הגיעו להבנות וסיכומים עם היישוב היהודי, כך שכנראה במידה מסוימת מלחמת העצמאות הוכרעה כבר אז.
ולא מפתיע בהקשר הזה, שכוחות צבאיים עצמאיים של ערביי א"י, ב48, אולצו להתפרק, ולא יכלו להלחם עצמאית, מי שרצה להמשיך להלחם יכל רק במסגרת
כוחות צבא של מדינות ערב.
היה יוצא מהכלל כוח עצמאי ששמו נדמה לי אלמקדס, אבל נראה שהליגיון הערבי לא סייע לו ואולי אף הפריע.
למעשה ערביי א"י הפסידו כנראה לא מעט ואולי אפילו הרבה עקב שהוכשלו/נבגדו ע"י אחיהם מדינות ערב.
כתוב קולח, זורם, טוב מאוד.”