אחרי שקראתי כמות לא קטנה מספריו של בשביס זינגר, החלטתי כבר לגמור את כל התורה שלו.
ככה יצא שתמיד כשאני בחנויות יד שניה, אני מחפש איזה ספר שלו שלא קראתי ושאין לי. אממה? נחשפתי גם לסצנה ספציפית של סופרים וספרים, שמספר פה ספר שם שמעכבים לי את שמחת התורה של בשביס זינגר, מצאתי את עצמי מכניס וקורא עוד ועוד משלהם. ועל מה אני מדבר? על סופרים שמצאתי פחות מוכרים, אבל עם פנינים ואיכות שראיתי בה שמחה יתירה. אל הספר הזה הגעתי גם בתודה לעמיחי, שהציף את השם של הסופר ומיד באותו השבוע כשנכחתי בחנות שמכלה לי את הכסף שהצבא מספק בקושי, קניתי אותו.
למרות שהוא דווקא האחרון שקניתי והיה נכון יותר לתת לו לנוח ולהעניק את העדיפות לאחרים, הכריכה שלו והמתרגם ממש עניינו אותי. על הסופר עצמו לא מצאתי יותר מדי פרטים מאשר מה שנכתב בכלליות באינטרנט, אה והוא (הספר) גם יחסית קצרצר.
הספר פותח בחייל משוחרר ופסיבי. פסיבי ברמה מפתיעה, שגרמה לי משום מה מאוד להתחבר אליו. אחרי שלחם ועבר מיני תלאות צבאיות, הוא לוקח הימור ונוסע לעיר שזה שלפניו בתור קנה אליה כרטיס- לודז'. משם הוא פשוט מתגלגל, חסר כל וחסר בית בעודו משליך יהבו על איזה מין גורל שיתווה לו דרך ויזרום איתו.
גם כשיש לו הזדמנויות כביכול להתרומם מרמת ה"הומלס" הוא עדיין לא בוחר בכך, והשאננות שלו גורמת לו להסתובב ברחוב, ולחיות מרגע לדודלי.
הדרך הכתובה והמסופרת והשפה הלא מאוד כבדה, הכל מבריק בצורה יוצאת דופן. זה ספר שבהחלט מצריך קריאה שנייה, והרגשתי מרותק ומזוהה, למרות השוני המוחלט מסופרים דומים עם סיפורים יותר עמוקים וחתרניים.
עוד שוני בולט הוא החוסר פירוט והתייחסות ליידישקייט המוכרת, והבחירה בתיאור לודז' ויהודיה בצורה חילונית ומנוכרת ליהדות שכביכול זועקת מאותה תקופה.
נהניתי מאוד מאוד.

















