ביקורת ספרותית על סיפור גן-העדן - ספריה לעם #286 מאת איציק מאנגר
ספר מעולה

---

האגדה מספרת (במסכת נדה דף ל' שם) שכשהעובר שנמצא בבטן אמו, יושב איתו מלאך ומלמד אותו את התורה כולה. וכשהוא רואה שהתינוק כבר צריך לצאת, אז הוא נוקף לו בפליק הגון על הפה, ומשם מגיעה הבקעה המוכרת שמתחת לאף.

גן העדן על פי הרב מאנגר לא באמת שונה מהעולם הזה התחתון, יש בו הכל מהמוכר לנו וכן, גם תאוות בשרים והיררכייה אנושית. שני סוגי מלאכים יש שם, והם "מלאכון אמיתי" ו"מלאכון ארעי" כשהארעי, הוא האחד שעתיד לרדת אל העולם הזה, לא לפני שמקצצים לו את הכנפיים ונותנים לו פליק הגון.

שמואל אבא, הוא מהסוג השני. יום אחד המלאך-חבר-הנפש שלו שמתקרא "משתינון" (מעניין איך הוא היה נקרא בשפת המקור) מבשר לו ששמע ששמעון בר המלאך השיכור שאחראי על הורדת המלאכים לגוף, מתעתד לקחת את שמואל אבא איתו, ולאכלס אותו עם כל הארציים.
פחד גדול יש על העתידים האלה, פחד מהמכה הכואבת, ופחד השכחה שכרוך איתו. בתחבולה שמואל אבא מצליח להערים על המלאך השיכור, וככה הוא יורד לארץ עם זיכרון מלא הן של התורה והן של גן העדן. מפה מתחיל הספר, ואת עלילות שמואל אבא וחברו משתינון בגן העדן, זוכים לשמוע הוריו החדשים ועוד כמה מחשובי הקהילה.

כמובן שאת גן העדן ממלאים גם הצדיקים, ולמרבה הפלא גם צדיקים הם בני אדם! (שוקינג)
כיף אמיתי לראות איך מאנגר משלב אותם בעלילה, ובאמת דוד המלך, שלושת האבות, ואפילו המגיד מדובנא ור' לוי יצחק מברדיטשעב מובאים שם בצורה האנושית שלהם, ובדרך משעשעת ואמיתית כאחד. מי מהם תאב לבשר, ומי מהם לנשים, והמחבר אפילו לא מתקמצן על תיאורי תגרות. יעקב עוקץ את יצחק אביו הקשישא העיוור על שכל חייו סובבים סביב בשר ומזה גם חיבתו לעשו, ויצחק מצידו מאבד עשתונות וחש להכות אותו, עד שסבא אברהם (אבינו) עוצר הכל כהמבוגר האחראי.

סיפורי עיקר הספר, הם על סיפור ההתגנבות של צמד המלאכים לאחוזת דוד המלך, ועל סיפור הבריחה של שור הבר (המנה החצי עיקרית שתוגש כשיבוא המשיח) אל גן העדן של הגויים, שמשום מה מאוכלס בגויים אוקראינים, אולי קשור למקום הולדת המחבר.
(וכל זה לא מפתיע, כשראיתי שזה חלק ניכר מהעיסוק שלו בשירה. אמנם לא התעמקתי בשירים עצמם, אבל זה בהחלט הדבר הבא שאעשה.)

ועם כמה שיהיה קצת מעליב להגיד על ספר שהוא "אתנחתא" אבל זה מה שהוא, הוא אתנחתא נהדרת שאין בה חסרונות. הכל נכתב בצורה שנונה ואפופת קסם, עם נגיעות של יידישקייט ואפילו עם קצת אמירה.

זה לא ספר כבד בכלל, ובצורה שהוא נכתב, הוא שייך לקבל 5 כוכבים עליונים, ואפילו להיחשב כקלאסיקה נחמדת שכל אחד צריך לקרוא.

(נ"ב, כל האווירה של הסיפור הזכירה לי מאוד ניגון של הסבא משפולי שגם כן מוזכר בספר, וכדי לא להעמיס ולהעתיק את היידיש והפירוש בעברית, מזומנים לגגל)

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על סיפור גן-העדן - ספריה לעם #286