אבא שלי הלך לעולמו החודש, היה לי חשוב שהספר הראשון שאני אקרא יהיה קשור לאובדן, כדי לאפשר לי עוד קצת להתחבר רגשית לעצמי ולנסות לעכל.

בלוויה של סַבָּתָהּ, ליאורה נתקלת באישה מבוגרת שלא פגשה מימיה, אישה שטוענת לקשר דם איתה ושנושאת סוד שעתיד לטלטל את עולמה המעורער בלאו הכי.

ליאורה נחשפת לקורות משפחתה בפריז, ישראל, ובעיקר באלכסנדריה. ביצירתה, חושפת אותנו דקל, בסגנונה החד והסוחף, להתמודדות עם אובדן – אובדן הילדות, אובדן הזהות, ואובדן של שכול.

האלימות שחוותה ז'קלין מבעלה הייתה טריגר עבורי, לאור המתרחש בשנים האחרונות במדינה ולאור סדרת פרקי "יוצאים מהכלל" האחרונה, אותם אני רואה עם זוגתי.
מרבית הדמויות הגבריות בסיפור, מוצגות באופן שלילי. הגיבורות האמיתיות הן הנשים, הפועלות בעוצמה וברגישות למען גורלן וגורל משפחתן.

הים היווה מוטיב חוזר לאורך הסיפור, אליו נסחפות הדמויות לאורך דורותיהן, החל מז'קלין ועבדול, עבור במוריס ופעולותיו וכלה בליאורה ובנה. אני שמח שסיפורה של ז'קלין אינו הסתיים בטון עגום יותר, אלא כשהיא מוקפת באוהביה.

ספר טוב ומרגש,
ארבעה וחצי כוכבים.

סודות הם כמו עולם מקביל. הם מוסיפים צבע ומעוררים עניין יותר מזה הקיים. הם עוד שכבה.

יש כל מיני סוגי סודות. יש את הסודות בין חברים. אלו בעלי תוקף מוגבל. כשהחברות מתמוססת - הסוד גווע יחד איתה. הוא מאבד מכוחו, והופך ללא רלוונטי. ויש את הסודות מהמעמד היותר גבוה- הסודות המשפחתיים. הם לעולם לא מתים. ההפך. הם מתגלגלים מדור לדור, וכל דור בתורו מוסיף עליו עוד פרטים, כמו לבזוק תבלינים על תבשיל, כדי לחדד טעמים ולהוסיף פיקנטיות ועקצוץ. עם השנים הם הולכים ומתעבים עד שהם מקבלים מעמד של מיתוס.

במהלך טקס ההלוויה של סבתא מרסל, מגלה נכדתה ליאורה סוד משפחתי אשר ראשיתו בשנת 1930 בפריז, נודד משם לאלכסנדריה שבמצרים, וסופו בישראל בשנת 2010. הסיפור מסופר במקטעים של אז והיום, קדימה ואחורה, ממש כשם הספר המדויק כל כך לתוכן. "הביתה הלוך חזור."
אותו סוד שהחל עשרות שנים אחורה, יטלטל את עולמה של ליאורה, יגרום לה להסתכל בעיניים פקוחות ומפוכחות על חייה שלה, ולשאול את עצמה שאלות שלא תמיד יש עליהן תשובה אחת שהיא חד משמעית.

הספר מתמקד בנשות המשפחה, נשים אשר נאלצו לעשות בחירות בחייהן, כולן בחירות כואבות, שכל אחת מהן נדרשה לקבל החלטות משנות גורל וסדרי עולם, כל אחת מהן ניחנה באומץ ונחישות, וכל סיטואציה שעמדו בה, אילצה אותן לבחור ללכת בדרך מסוימת, ואותה הדרך שבחרו, היא זו אשר שירטטה את צורתה של המשפחה הענפה והעתידית שתצמח ברבות השנים.

הספר נוגע במשפחתיות, בשורשים ובזהות. ואם להסתכל על הספר בראייה רחבה יותר, אפשר להגיד שהספר עוסק בדו קיום, ויותר ממובן אחד, ובכמה אופנים.

הספר הזה חיכה לי הרבה זמן, תמיד ספרים אחרים דחקו אותו לאחור, וכשהתחלתי לקרוא אותו, ונשאבתי - כן ממש כך, לא הבנתי למה לא עשיתי את זה הרבה קודם. לפעמים לדברים יש לא רק את הקצב שלהם, אלא גם את הסיבות שלהם שלא תמיד אנחנו יודעים מה הן, אבל הרגשתי שדווקא עכשיו, בתקופה הכל כך מורכבת הזו, הספר הזה הגיע אלי בעיתוי הכי נכון, ונוסף לו איזה נדבך שחידד את כל מה שקורה מסביב.


העובדה שהספר מבוסס על מקרה משפחתי אמיתי בחייה של הסופרת העצים לי את חווית הקריאה, ואני ממליצה עליו בחום.

האמת שלא תכננתי לסיים את הספר של איילה דקל, היה לי עוד כמה ספרים ברשימה, אבל משום מה נשאבתי לסיפור. זה התחיל מזה שרכשתי באתר עברית את רסיסי לילה. ואז ביריד נפגשנו, והיא החליטה משום מה לתת לי מתנה ספר, הייתי בהלם. ורק בימים האחרונים קראתי את הספר לאחר יום כיפור.
הסיפור מגולל את סיפורה של ליאורה שלאחר מות סבתה מרסל, היא מגלה סיפור חיים שלם באלכסנדריה שהוסתר ממנה, והיא מגלה אותו בפרטי פרטים, מחברת פאזלים ישנים, וכותבת על התלבטות הדתית שלה. בתור בחורה דתייה שמתחתנת עם חילוני.אני יודעת שזה רק סיפור אבל זה לא אמיתי אבל יכולתי לראות את דקל ממש כותבת על עצמה(וכך תיארה שזה כן מבוסס על סיפור אמיתי) הסיפור נראה מעניין, אבל ללא קשר לכך מה שבעיקר משך אותי בספר וזה לא העלילה, הסדר. מסתבר שסדר עלילתי מאוד חשוב לספר, אחרת אי אפשר להבין דבר. וזה מה שעזר לי לסיים את הספר הכול היה ברור, והסדר העלילתי והכתיבה המסודרת והמתומצתת נכון של דקל עזרה לי. זה היה מאוד חשוב. והספר היה רומן היסטורי שזה ז'אנר שאני בד''כ מתחברת עליו, והתחברתי לסגנון של דקל. ולדמות האישה המספרת, 5/5 בחג הראשון של סוכות.
שיהיה חג שמח.
ומנצלת את העובדה שנחגוג גם לחיסולו של צורר היהודים סינוואר.

רומן היסטורי המשתרע על פני שלושה דורות. מפריז שבצרפת דרך אלכסנדריה שבמצרים,
העלייה לארץ, מעברה, ההתנחלות בחבל בנימין, ירושלים ותל אביב.
סיפור משפחתי סבוך שמתחיל עם מות האם בפריז, ב- 1930 והעברת האחריות על הטיפול במשפחה לבת הבכורה ג'קלין,
בת האחת עשרה שנאלצת לטפל באחותה התינוקת, ג'ולייט.
לאחר שנים בודדות, האב והבנות עוברים לאלכסנדריה שבמצרים בניסיון למצוא הזדמנויות עסקיות טובות יותר.
כשהגיעו לעיר, האב, ארמו, שכר אומנת שתטפל בבנותיו.
תוך זמן קצר האב התחתן עם האומנת פורטונה ונולד האח, גבריאל שלימים היה הסבא של ליאורה ואורטל.
פורטונה חלתה ומתה וג'קלין שוב נאלצה לטפל במשפחתה.
בארץ, ב-2010 ליאורה מגיעה להלוויית סבתה מרסל וליד הקבר הפתוח,
אחת הנשים המבוגרות אומרת בקול רם "מרסל, אני סולחת לך", סקרנותה של ליאורה מתעוררת,
היא ניגשת לאישה הזרה וכך, בהדרגה היא נחשפת לסוד משפחתי מפתיע ומרתק...
זהו ספרה הראשון של אילה דקל, שהלכה להלוויה משפחתית, ושמעה שם במקרה סיפור שטלטל את עולמה.
מומלץ בחום.

כמעט בכל משפחה יש סודות. אף פעם אנחנו לא באמת יודעים את הרקע והעבר של ההורים שהביאו אותנו לעולם.
לעיתים אנו מגלים דברים שלא היה לנו מושג לגביהם, ולפעמים הסודות הולכים ביחד איתם...

ההשראה לספר הוא סיפור אמיתי שקרה בחיי הסופרת.
הדמות הראשית היא ליאורה, דתלשית בעברה הנשואה לאיתמר ולהם שני ילדים.
בנעוריה התגוררה בהתנחלות סמוך לאוכלוסייה פלסטינית, וכל יציאה מהבית הייתה
מלווה בפחד ובדריכות שיא לכל רחש במהלך הנסיעה.
"הנסיעה מחוץ ליישוב הייתה כמו רולטה רוסית, והרולטה הרוסית הייתה השגרה.
אף פעם לא יכולת לדעת אם תיתקע בדרך.
כאילו הווייז שעדיין לא הומצא אז היה מכריז, 'לא הגעת אל היעד ואולי גם לא תגיע אליו'
עם הזמן כבישים חדשים נסללו, וחומה גבוהה חצצה בין האוכלוסייה הפלסטינית לישראלית.
אבל החרדה מידפקת על דלתות הלב שלי עד היום.
בכל פעם שאני נכנסת למכונית, היא נכנסת איתי: אולי לא אגיע"

במהלך הלוויה של סבתה מרסל מתרחש אירוע המטלטל את עולמה,
ליאורה מחליטה לחקור את העניין ומגלה סודות המשפיעים על מהלך חייה.

כתיבת הספר נעה בין השנים 1930 - 2010
והקורא חווה את המנהגים, התרבויות, הטקסים הדתות והאמונות.
בכללי אני פחות מתחברת לסגנון כתיבה 'ישראלי' (למעט סופרים מסויימים)
אבל הסיפור מעניין, והוא נוגע ללב. מומלץ.

ספר מעולה! זוהי סאגה משפחתית עם סודות טמונים בשורשיה, כל הנאמר בכריכה האחורית נאמן לתוכן ואף יותר מזה.
ובכדי לא לפרט יתר על המידה בתוכן כדי לא לקלקל את ההנאה, רק אוסיף שאת הספר המרתק הזה סיימתי בתוך שבוע (ואצלי זה מהר מאוד)

הספר הזה מומלץ בחום ואל לכם להחמיץ את הקריאה בו.
הנאה מובטחת.

תודה לסופרת אילה דקל שארגה סיפור מרתק המבוסס על סיפור אמיתי.

ספר מרתק מאוד,כתוב בהשראה של מקרה אמיתי שארע במשפחתה של הסופרת ושעליו נודע לה רק בבגרותה.
קשה לכתוב על הספר בלי לגלות את הסוד שמניע אותו,אבל אפשר לספר שהוא מתרחש במצרים ומצייר תמונה אותנטית ומעניינת של חיי היהודים בה במחצית הראשונה של המאה העשרים. יש שתי גיבורות בסיפור הזה. המחברת, מי שמספרת את הסיפור, שמתעקשת לגלות את האמת על דודתה השכוחה, והדודה, האישה האמיצה שלא ויתרה על המורשת היהודית שלה, למרות הקשיים העצומים שעמדו בדרכה. מומלץ מאוד.

ספר נהדר, מעניין, מפתיע, ואמיתי.
אין לי, אלא, להצטרף אל כל המהללים את הספר.