#
מסיבות אלה ואחרות אין לי סבלנות לקרוא עכשיו משהו שצריך להשקיע בו מחשבה ארוכה מננו-שניה. אבל גם כשמשתרעים על המיטה בסוף היום מותשים וכל השרירים שרים במקהלה, צריך לקרוא, נכון? אי אפשר לעקוף את ההרגל הזה. כך שהחלטתי לקרוא משהו אלקטרוני, קל משקל מכל הבחינות. האפליקציה החדשה של סטימצקי עשתה איזה מבצע וקניתי שניים. האחד יחכה לזמנים שהמוח שלי ישתקם, ואולי ישוב לתפקד. השני הוא הספר הזה.
פינלי דונובן היא סטיריאוטיפ של גרושה צעירה. היא בת 32, מתאבלת על מות נישואיה ונטישת בעלה, שהכין לעצמו בת זוג חדשה ומהממת מבעוד מועד. היא בלגניסטית מדופלמת, מנסה לעשות שלושה דברים בבת אחת, כשאפילו משימה אחת היא לא מסוגלת להשלים בלי שיובילו אותה לאט לאט ביד. יש לה שני ילדים בן שנתיים ובת חמש, שרק מהתיאורים של ההתמודדות איתם יוצא לך החשק לילדים לנצח. היא סופרת של ספרי מתח רומנטיים (איך לא?) שקיבלה מקדמה ואינה מצליחה לכתוב אפילו שורה, אחרי שהחמיצה את הדד ליין... בנוסף בעלה לשעבר הוא טיפוס נבזי, שמנצל את חולשתה ואת מיעוט ההכנסות שלה ומנסה לקבל משמורת על הילדים (פה רציתי לומר לה "תני לו! אחרי שבוע הוא ירד על הברכיים שתקחי אותם ממנו") וחוץ מזה היא מוקפת באנשים שהאינטליגנצייה שלהם אינה מאתגרת את האינטליגנצייה (הנמוכה) שלה. מה רע?
פעם בימי הראינוע, נדמה לי, סרטי סלפסטיק היו נפוצים. כל מיני טעויות והסתבכויות נגמרו עם עוגה בפרצוף. אף אחד לא נפצע שם ולא מת, אלא אם זה הגיע לו. איש לא חיפש בסרטים האלה היגיון, רק צחוקים והנאה מזה שמחליק על קליפת הבננה ונופל על הפרצוף. הספר הזה דומה לרעיון של הסרטים ההם: הגיבורה שאינה מצליחה ללכת ארבעה צעדים בלי לשים לעצמה רגל, מצליחה להרוויח כסף בלי כוונה, להיתפס כמחסלת בלי כוונה, להגן על צָרָתָה כדי שלילדים שלה (של הגיבורה) תהיה אמא חורגת כשהיא תשב בכלא, למצוא על הדרך שני מחזרים חתיכים וחמודים, להבהיר לבעלה לשעבר מה הוא הפסיד... שטויות מהסוג הזה.
יופי של ספר למי שמנסה להשלים פרוייקט גדול בזמן (קצר) נתון, ורק סיפור לפני השינה יגרום למוח שלו לדומם מנוע ולהסכים להיפרד מאלפי המחשבות והחישובים המתרוצצים בו. הוא חמוד וקליל, לא ממש מצחיק אבל חביב, לא מתייחס לעצמו ברצינות, ומאפשר גם לקורא(ת) לא לקח ברצינות רבה מדי את הנסיבות, שתשתננה לטובה במהירה בימינו, אמן.

















