ביקורת ספרותית על מתחילים סיפור מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

העירו בשלוש לפנות בוקר כל אדם שלמד במערכת החינוך הישראלית בשלושים או בארבעים השנים האחרונות, אפילו קיבל בבחינת הבגרות בספרות אפס עגול, ובקשו ממנו לדקלם את רשימת החפצים בדירת החדר של נגר ארונות המתים יעקוב ברונזה מהסיפור "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב, והוא יזכור אותם כמו היו שמו הפרטי: שולחן, כיסא, ארון ומארפה (אגב, מצינו במקורות פיוז'ן נאה בין סיפורו של הסופר הרוסי ובין הנביא הזועם אלישע. כאשר מתאכסן האחרון אצל האישה השונמית היא מציעה: נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה ומארפה מדובר בהלצה אפשר להמשיך)
ולמה אני מחריד מרבצם שיעורי ספרות עתיקים ונשכחים? מכיוון שעמוס עוז בחר לנתח את תחילתו של הסיפור "כינורו של רוטשילד" יחד עם עוד כמה פתיחות של רומנים וסיפורים קצרים.
שעמוס עוז כותב כמו אלוהים - זה לא חידוש ואתם לא צריכים אותי כדי שאספר לכם זאת. העניין הוא שגם כשעוז חובש את כובע הפרשן במקום את כובעו של המחבר, הוא עושה נפלאות עד כדי כך שכשסיימתי לקרוא את האסופה הלא ארוכה הזו, התאוויתי לקרוא את עוז הרבה יותר מאשר את מושאי הפרשנות שלו.
מלבד ההתענגות על שפתו המכשפת של עוז הרחבתי מעט את השכלתי הספרותית וקיבלתי כמה המלצות קריאה להמשך הדרך - סיפוריו הקצרים של יעקב שבתאי, רופא כפרי של קפקא והאף של גוגול (השניים האחרונים התגלגלו לידי לאחר קריאת הספר, מה שמוכיח בחוש שמעל כל ספק שאין מקרה בעולם כלל) על הסיפורים והספרים האחרים שסוקר עוז כנראה אפסח.
חותמת את האסופה מסה שכתב עוז על סבתו הפדנטית שבבואה לארץ ישראל קבעה כי "הלוואנט מלא מיקרובים". המסה נקראת בתחילתה בעניין אך בשלב מסוים מתחילה לייגע ולדעתי אפשר לוותר עליה.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על מתחילים סיפור