ביקורת ספרותית על חיי עם פרנסיסקו גויה מאת רירי סילביה מנור
ספר טוב

---

רואה לך בעיניים.

הרכב מוזיקאלי שהתארגן לקראת ההרצאה שלנו על ושתי גיבורת המגילה (הרצאה שתושמע באיחור), מלווה את ההרצאה בשירי נשים על נשים, הנעות במנעד של חולשה לעצמה. אחד מהשרים הנוגעים והיפים שיושר הוא רואה לך בעיניים של אתי אנקרי, על אישה המביטה לעיני הגבר שלה ומגלה לפתע את כוחה.

בשעה שאני כותב את הביקורת, אני שומע ברקע את הקלטת העיבוד המקורי של ההרכב המוזיקאלי שלנו.

שם השיר ותוכנו, התחברו לי אל רוחו של הספר שקראתי כעת, ספרה של רירי סילביה מנור, חיי עם פרנסיסקו גויה. מנור, רופאת עיניים בהשכלתה, מבטאת בספרה את התעניינותה בגויה, הצייר הספרדי, שהפך לאובססיה ומושא אהבה עבורה. העובדה הזאת מעוררת תהייה לא קטנה, משום שגויה חיי לפני כמאתיים שנים.

הכל החל שהיא כרופאה, הפכה את גויה לפציינט שלה, איך זה אפשרי? על בסיס הסימפטומים והשפעתם האפשרית על יצירתו, היא ניסתה להוכיח שגויה סבל ממחלה נוירולוגית, שמצד אחד הפכה אותו לחרש, ומצד שני, פגעה בראייתו, וגרמה לו לכך שיראה צבעים בצורה שונה מכפי שאדם בריא רואה אותם. יתכן שכתוצאה מכך יצירותיו כללו מעט צבעים, מגבלה שהפכה ליתרון שאפשרה לו לבטא רגש בצורה מדויקת ועזה. את הרצאותיה לסטודנטים שלה, היא הייתה מסיימת באמירה ממש לא רפואית, דעו לכם שאני מאוהבת בגויה.

רירי מונר, היא סופרת ומשוררת הכותבת בשתי שפות, רומנית ועברית, כתבה את סיפרה בשני חלקים מקבילים, הראשון הוא סיפורו של גויה, המחלים ממחלת העיניים שלו ומסתגל לחירשותו, ויוצר את יצירותיו, שמצד אחד מבטאות בצורה מרגשת יופי ואהבה לנשים שאהב, ומצד שני מחאה חברתית, נגד האינקוויזיציה ונגד השלטון המלוכני הספרדי, ובהמשך גם נגד הזוועות שחוללו הכובשים הצרפתים, אף על פי שבקשו לייחס לכיבוש שלהם מראית עיין של כיבוש נאור.

רירי מנור, מתארת בצורה מקורית אחדות מיצירותיו הנודעות של גויה, כמו המחאה הלבושה והמאחה העירומה, ציורי אישה אלמונית, המצוירים בצורה נועזת ומלאת חושניות, ליופייה של האישה. גויה נחקר על ידי האינקוויזיציה, אותה הוא תיעב, בשעה שציור האישה העירומה נחשף.

החלק השני של הספר, הוא סיפור ההווה, אותו רירי מנור, מנסחת באמצעות תובנות מעניינות ונוגעות, כמו הרגעים בהן היא חשה בדידות, המנסחת על ידה במשפטים הדומים לשירה מזוקקת:

חדר מואר- אחד,
מנורה עם אהיל אחד,
כורסת עור אחת,
אישה לבדה אחת.

או גם את העובדה, שנקודת ההשקפה שלה לגופה ולנפשה, מנוסחת בצורה מפתיעה, "האיבר היפה ביותר בגוף זה התנועה" אמירה שגרמה, לרירי מנור, לצאת למסע בעקבות גויה, לכפר הולדתו.

כמו מראה המשקפת רגשות פראים שעדיין בועטים, רירי מנור באמצעות גויה, משקפת את צפונות נפשה, היא חולמת חלום מטורף, שהיא מקיימת יחסי מין עם גויה, ולפתע במהלך הקריאה, ניתן להבין שהכותבת היא אישה מבוגרת שעדיין חולמת, ומנסחת את החלומות והתובנות שלה באופן נפלא ומפתיע. סוד משיכתה לגויה, היא גם בעובדה שבראשית שנות השמונים שלו גויה עדיין היה צייר פורה.

מסעה של רירי מנור, לכפר הולדתו של גויה, הוא מסע עולת רגל המבקשת רגע של גילוי וחסד, באמצעות אישיותו ויצירתו, ואולי גם תיקון לעולמה, המובע ברמיזה, כאכזבה מאהבותיה בעבר. את הריפוי מהן ומעצמה, היא מבטאת לבסוף במשאלה, כתפילה יפה: שנוכל בעת שאנו אוהבים, לעצום את העיניים ושנוכל אף: " ללמוד לאהוב גם שהעיניים פקחות." כל כך יפה המשפט הזה ונוגע למה שאנחנו, בני אדם, כמו רירי מנור וכמו גויה, מכילים בתוכנו פגמים, אך דווקא עצם ההכרה בקיומם מאפשרת לנו להביט אל העולם בדרך ייחודית משלנו, ובדרך אוהבת וחומלת את עצמנו וזולתנו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על חיי עם פרנסיסקו גויה