ביקורת ספרותית על חיי עם פרנסיסקו גויה מאת רירי סילביה מנור
ספר מעולה

---

האמנות ניתנה לנו כדי להציל אותנו ממוות מחמת האמת. כך אמר ניטשה.

זכיתי להכיר את יצירתו של גויה רק לפני כ-20 שנה, אז הוצגה במוזיאון תל אביב תערוכה של יצירותיו. כאשר מטיילים במדריד, לא ניתן להתעלם מיצירותיו המעטרות לא רק כנסיות אלא גם בארים ומסעדות (רפרודוקציות כמובן) ואפילו תחנת מטרו נקראת על שמו. כאשר ראיתי את ספרה של רירי סילביה מנור, היה לי ברור כי אני חיב לקרוא אותו.

פרופסור מנור, העוסקת בנוירו־אופתלמולוגיה, התוודעה לפרנסיסקו גויה בעקבות מחקרה את מחקר מחלת ה-VKH, אותה מחלה אשר בגיל 47 פגעה גם בגויה וגזלה ממנו את יכולת השמיעה (מזכיר את סיפורו של בטהובן). היא למדה את המקרה ומספרת כי התאהבה בגויה (למרות שהיא צעירה ממנו בלמעלה מ-180 שנה), נסעה לטייל בספרד בעקבות סיפור חייו וכמובן כתבה את הספר.

בספר הכתוב נפלא, מספרת לנו פרופסור מנור את סיפור חייו של מי שהוא חלק משושלת גדולה של אמנים ספרדים: ולאסקס שחי מאה שנה לפניו, פיקסו ודאלי שחיו מאה שנה אחריו. היא מספרת על יחסיו עם אשתו, על הנשים האחרות שאהב בחייו וכן על מרטין, הגבר שאהב ועל חליפת המכתבים איתו. כמובן גם על יצירותיו החשובות כמו סדרת ציורי הקפריצ'וס בהן מותח האמן ביקורת קשה על בית המלוכה, מתגרה באינקויזיציה, ארגון שאיתו היו לו יחסים מתוחים כל חייו ואף הקדיש לו ציור (בית הדין של האינקוויזיציה), על האשה אותה צייר פעמיים: פעם אחת בעירום ופעם נוספת כשהיא לבושה (המאחה הלבושה והמאחה העירומה) ועל שנותיו האחרונות אותן בחר לבלות בגלות בצרפת, שם צייר את "החלבנית", ציור אשר כיום היסטוריונים של האמנות כלל לא בטוחים שהוא פרי יצירתו. בחירתו לחיות בצרפת מזכירה את בחירתו של פיקסו לעשות זאת, אם כי ברור כי הסיבות הן שונות לחלוטין.

בתקופתו של גויה, פלשו הצרפתים לספרד כחלק מהמלחמות הנפוליאוניות. בעקבות המלחמה בצרפתים, צייר גויה מספר ציורים בינהם ציור שנקרא ה-3 במאי המתאר את הוצאתם להורג של מורדים ספרדים. אירועים אלו כמובן מוזכרים בספר אך הייתי שמח לקרוא עליהם בפירוט יתר. כאשר אני מתבונן על יצירות אלו של גויה, אני לא יכול שלא להיזכר בדברים שאמר פיקסו על ציורו הידוע הגרניקה: "ציור אינו נעשה כדי לקשט דירות. זהו כלי מלחמה".

בסך כל זהו ספר מצוין, מהסוג שנקרא מהר מאוד, ספר מרחיב דעת שידבר במיוחד אל כל מי שאוהב אמנות ואת הז'אנר הזה של ספרות על אמנים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על חיי עם פרנסיסקו גויה