משפחה לא מאושרתשרי לפניה6לא יצירת מופת והעלילה די דלילה, אבל הכתיבה סוחפת וניתן לגמור את הספר במכה אחת. מתאים לטיסה או לסופשבוע פנוי.
הטיסה האחרונהג'ולי קלארק7ספר מתח כתוב היטב. העלילה סוחפת עם טוויסטים, וכמעט שאין קטעים מתים. ניתן לקריאה מהתחלה עד הסוף במכה אחת. ממליץ!
שאריות של חייםפטר ניסטרום5ספר מתח ממש מוצלח לטעמי. אולי אחד הטובים שקראתי. ועוד מדובר בספר ביכורים של שני הכותבים, אז בכלל שאפו.
סיבוב המפתחרות וייר6קראתי בנשימה עצורה עד שלושים עמודים לפני הסוף, אז הגיעה הנפילה הגדולה. למי שאוהב ספרי מתח טובים עם סוף מאכזב.
Red, White & Royal BlueCasey McQuiston4אני קורא את התרגום של הספר לעברית, ואחרי בקושי שליש ספר אני יכול לומר שהוא מהגרועים שקראתי בחיי. אולי זה בגלל גילה הצעיר של הסופרת, אולי היא לא ממש מבינה על מי ואל מי היא כותבת, או אולי היא פשוט לא יודעת לכתוב, אבל זה חתיכת פלופ רציני (ואני בטוח שזה לא בגלל התרגום). אני לצערי אאלץ לקרוא את כולו לצרכי עבודה, אחרת הייתי זונח אותו לאנחות. לסיכום - לוותר. עדכון - בהמשך הספר משתפר אבל חלקו הראשון הוציא לי את החשק לקרוא את כולו.
אדמה אמריקאיתג'נין קאמינס15הספר אכן ראוי לקריאה, ומצליח להעביר בצורה טובה את תלאותיהם של המהגרים ממרכז אמריקה לארצות הברית. חסרונו העיקרי של הספר הוא שבחלקים גדולים שלו יש דריכה במקום ותחושה של "מריחה" של העלילה, כאילו הסופרת שמה לה למטרה לעמוד במכסה של כמעט 500 עמודים, וזאת על חשבון התקדמות מהירה יותר של העלילה. אפשר היה בשקט לצמצם את הספר לסביבות 300 עמודים. זה לא היה פוגע בספר, רק ההיפך. יש אמנם פיקים של מתח, והם הקטעים הזכורים מהספר, אבל התחנות השונות במסעם של האם ובנה די דומות אחת לשניה ובסופו של דבר נוצר סלט בראש בין כל המקומות, והם מתלכדים לכדי מקום אחד. יתכן שזו טכניקת כתיבה מכוונת מצד הסופרת, להעצים את תחושת הייאוש של המהגרים. כך או אחרת, הספר נכתב על רקע מדיניות ההגירה של ממשל טראמפ, וניצב בבירור לצד המהגרים. נשאלת אם כן השאלה האם הסופרת כתבה את הספר כי היא עצמה מתנגדת למדיניות זו, או שפשוט ניצלה את ההייפ סביב העניין כדי לעשות קופה. בשורה התחתונה אני ממליץ לקרוא את הספר, למרות חולשותיו.
