"Should I tell you that when we're apart, your body comes back to me in dreams?" עמוד 242.
.
.
.
.
את הספר הזה הכנסתי לרשימת "לחפש בספרייה" ברגע שהוא יצא. עוד לפני שהוא קיבל סרט משלו והתפוצץ כמו פצצת קונפטי צבעוני על כל האינטרנט. אבל לא מצאתי אותו בספרייה. חודשים עברו ואז שנים ואז הגעתי לנקודת שבירה שראיתי את קטעים מהסרט והמעריצים מספרים על כמה הספר טוב, ומתתי מקנאה כי רציתי לקרוא/ לצפות בו גם. אז החלטתי שאני אעשה את הלא יעשה. אני אקנה אותו.
ואז שנייה לפני שעברתי את נקודת האל חזור, מצאתי אותו בספרייה (יש! לא צריך להוציא כסף!) אבל.... באנגלית. וואי וואי. אנגלית. אני בקושי מצליחה להחזיר מעמד בספר של 40 עמודים על חוות סוסים באנגלית בסיסית, אז לקרוא עכשיו ספר שלם של 400 עמודים? אתגר קשה, אבל הייתי אחוזת דיבוק, עם זמן לא מבוטל של חיפושים והמתנה, אחוזת עקשנות ומילונית אנגלית- עברית ואי רצון לבזבז כסף על ספר שאולי היה גרוע ואני אתחרט שקניתי אותו, הייתי מוכנה לצאת למסע הזה. ואני כל- כך מאושרת שקראתי אותו, ועוד יותר שמחה שזה היה בשפת המקור.
הספר היה באנגלית אבל אין שום סיכוי בעולם שאני כותבת את הביקורת באנגלית. בקושי צלחתי את הספר, אז לכתוב עכשיו? נא, אני כותבת בעברית, לא להגזים.
תקציר:
הסיפור עוקב אחרי אלכס(נדר) משהו מסובך דיז. חתיך, כריזמטי וחכם, והבן הראשון של הנשיאה האישה הראשונה של ארצות הברית. יש רק בעיה אחת קטנה יקרה ופוליטית, הוא מתסבך עם הול מלכותו הנסיך הנרי של אנגליה, AKA האויב מושבע של אלכס. ריב קטן מוביל לתאונה שכוללת את הנסיך הנרי ואת אלכס, עוגה בשווי של 75k, וסיפור מעולה לצבהונים שמובילה לסכסוך ילדותי לסכסוך בינלאומי בין שני מעצמות.
מפה לשם אלכס מוצא את עצמו קשור להנרי עד לזמן לא ידוע במבצע מזעור נזקים, להראות לעולם שהם לכאורה חברים הכי טובים בעולם וממש לא רוצים להרוג אחת את השני. עד שהם נהפכים באופן מפתיע לחברים, ואז בלי לשים לב למשהו שהוא מעבר. מה שהתחיל כמזויף הופך למערכת יחסים סודית שחוצה יבשות בין שני בנים למשפחות משפיעות. שבקרוב תהיה למקור לאסון על פני אדמת אמריקה ואנגליה גם יחד.
.
.
.
.
.
באופן מפתיע זהו הספר הראשון באנגלית שאני קוראת. קריאת ספרים באנגלית מעולם לא ממש הייתה על רשימת הבינגו שלי, אבל הספר הזה פתח לי את העיניים לנפלאות השפה. אני מרגישה בערך כמו שהרגשתי שהתחלתי להבין אנגלית ברמה שמאפשרת שיחה בסיסית. פתאום עולם חדש של ידע שלא הייתה לי גישה עליו לך לפני, נפתח בפניי. כמו לסטות מהשביל שאני שבו נוהגת ללכת ולגלות שביל חדש שמוביל לאזור חדש, כמו לפתוח חלק חדש במפה במשחק מחשב, או לעלות שלב.
גם אם החוסר ידע המחפיר שלי, הבנתי את מירב הספר, חוץ מכל הקטע של הפוליטיקה, הסופרת איבדה אותי לגמרי בחלקים האלה. אבל אם כל חוסר היכולת שלי הייתי יותר ממסוגלת להעריך את הכתיבה של הסופרת. רוב הזמן הכתיבה עמדה בין בסדר לסביל אבל לפעמים יש לה הארות. פשוט פרצי אור ושמש. במיוחד בחלקים שמתארים את מערכת היחסים בין אלכס להנרי. ספציפית החלקים של הנרי. אם הייתי קוראת את הספר מתורגם לעברית, אני מרגישה שלא הייתי מקבלת את אותה אווירה שקיבלתי שקראתי אותו בשפת המקור. אני מבינה מדוע אנשים תמיד אומרים שהכי טוב לקרוא משהו בשפת המקור שלו. שמתרגמים אותו, חלק קטן ממנו נשאר מאחור במסננת התרגום ולא מאפשר לחוות את הפוטנציאל האמיתי שלו.
אני קוראת הרבה רומנטיקה, אולי יותר מידי, אבל את רובם אני לא אוהבת, במיוחד את אלמנט הרומנטיקה. כן, הם משעשעים ומהנים, אבל לא מעבר. והרומנטיקה? בקושי רומנטית. אולי ארוטיקה ברוב המקרים. אבל זאת לא רומנטיקה, זאת לא אהבה. מרגיש שרוב הספרים שמתייגים כרומנטיקה הם פשוט ארוטיקה קלה או כבדה, בחיקוי של אהבה. אבל את הספר הזה, זה מהספרים היחידים שאני מרגישה שמתארים אהבה. כן, גם בספר הזה יש חלקים שהם מיניים אבל הם לא גרפיים יתר על המידה, הם לא כל כולו הספר, התכלית שלו. הם שם כתוספת לאהבה, לא כתחליף. אין לי שום דבר נגד סמאט... שהוא עדין.
שהוא נמצא שם, כמו מסגרת עדינה שממסגרת את הרומנטיקה. אבל לא כתמונה עצמה. שזה כל כך גרפי עד כדי צמרמורת שרוב בספר העצמו פשוט ארוטיקה אחת ארוכה ומייגעת. אין שום חיבור, אין רומנטיקה, פשוט תאווה מינית בין שני דמויות. אני לא רואה בזה שום הנאה, שיש פשוט ארוטיקה בין שום חיבה או רומנטיקה זה פשוט... כלום. פשוט כלום. זה יכול להיות כל דמות אחרת בספר וזה לא ישנה את העלילה בשום צורה.
זה מזכיר לי משהו שאלכס אמר, הסיבה שהחלק המיני כל כך טוב זה בגלל שהוא אוהב את אותו אדם שהוא איתו. זה מה שעושה אותה טוב כל כך. ואני לא יכולה שלא להסכים יותר. מערכת היחסים של הנרי ואלכס מתפתחת. היא זוחלת לה משנאה לחיבה חברית, לאהבה. זה מה שקנה אותי. הם לא קפצו אחד על השניי כמו זוג אריות מיוחמים. הם למדו אחד את השניי, התאהבו מעבר למראה. נהפכו לחברים, ואז מצאו אהבה.
הספר נכתב מנקודת המבט של אלכס,
וזה פספוס פשוט ענק. עצום. אסטרונומי. לדעתי נקודת המבט של הנרי הייתה צריכה להיות מעורבת יותר. הרבה יותר. בפעמים האחדות שאנחנו נכנסים לראש של הנרי, לרוב שהוא כותב לאלכס, אני מוצאת את עצמי שולחת את היד לספר לקרוא שוב ושוב את הכתיבה שלו. אין ספק שהנרי והכתיבה שלו היא אחת הסיבות, אם לא הסיבה העיקרית שגרמה לי לקבל צמרמורות לאורך כל עמוד השדרה. נראה שהסופרת שפכה את כל ליבה על הנרי, כיאלו ברגע שהגיע הקטע של הנרי, הוא השתלט עלייה, עם העט נוצה, קלף עור כנגד נר בודד והמבטא הבריטי.
האופן שהוא כותב ומתאר את העולם או את עצמו או את אהבתו לאלכס, משכה אותי לחזור לאותם חלקים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. אני לא יכולה שלא לחזור לאותם חלקים, לשמוע את קולו של הנרי, עמוק, חלק עם מבטא בריטי שמסתלסל בקצוות, כותב בצורה פיוטית עד כדי דמעות. הרגשתי שאני קוראת כתיבה של משורר מימי הביניים של אנגליה. הדברים שנכתבו בין אלכס להנרי היו כל כך מפורטים, פיוטים ואינטימים עד שהרגשתי שאני קוראת שיחה אנטימית בין של מאהבים. יכולתי להרגיש את אהבה ביניהם למרות שהם לא קיימים. אולי היא לא סופרת המאה, אבל החלקים האלה גם עם מועטים, מחפים על מחסור השפה והכתיבה הסבירה. בשבילי לפחות.
בהתחלה הספר נכתב בצורה כל כך לא רצינית שאפשר לחשוד שזה עוד ספר קומדיה רומנטית מתקתק, אבל עם כל עמוד, עם כל דפדוף אנחנו נכנסים עמוק יותר יותר על המים עמוקים. צריך דחיפה קטנה לעבר המים הסוערים. בהתחלה זה קליל, מצחיק אפילו מצאתי את עצמי מידי פעם מצחקקת בקול רם, עד שנכנסים למים העמוקים ומרגישים את הכרישים מתחככים ברגליים.
הוא נוגע בהרבה נושאים כואבים. גם בקשיים של הנרי כנסיך אנגליה שנאלץ כל חיי להסתיר את מי שהוא באמת, מרוסק תחת נטל הכתר, כלוא בארמון תחת עינה הצופה של המלכה, אבוד ושבור. לאלכס שמגלה דברים חדשים על עצמו, על אנשים שקרובים עליו, ונלחם למצוא דרך בשבילו. לאור העובדה שזה ספר על נסיך ובן של נשיאה יש הרבה אלמנטים של פוליטיקה (שסיבכו אותי ברמות, וואו, יחי המילונית) ומקבלים צלילה די מעמיקה על פוליטיקה, מיוחד ביחס לאלכס, ומחיר התהילה במקרה של הנרי.
הוא גס, הדמויות הכוונה. הוא לא פיוטי כל כך, זה לא שייקספיר, למרות שלפי האופן שאני מתארת אותו אפשר להניח שכן. זה ספר שנכתב בשנים האחרונות עם הומור צעיר, דמויות של שמקללות בדיוק כמו נערים בגילאים כיום. אני מניחה שזה למה היה לי כל כך מהנה לקרוא אותו, שהדמויות משתמשות בסלנגים כמו low key, זה מצחיק אותי. ההומור כל כך דרמתי, יבש ופשוט מהנה לקריאה, גם בפעם השנייה. אז אפשר להניח שהוא מתאים יותר לנערים צעירים, וכן זה נכון, זה גם קהל היעד. אבל לא רק. כן אולי זה ירגיש לא כל מתאים לקהל יותר בוגר שלא מבין מה זה low key, או צוחק מהומור דרמתי, אבל הוא כל כך בוגר גם עם הכתיבה "הצעירה" שלו. בעוד בספרים אחרים העלילה מרגישה ילדותית גם שמנסים למסגר אותה במילים גבוהות, הספר הזה אנחנו מקבלים דמויות עמוקות, אנושיות ומורכבות שמרגישות בוגרות, גם שהן עושות טעויות או דברים מטומטמים. הן לומדות ומתפתחות גם שמתארים את זה בשפת "רחוב". חוץ מהנרי, הנרי מתורבת ובריטי.
הוא לא משולם, אבל לא הייתי רוצה שהוא כזה. זה מה שעושה אותו אנושי ומהנה לקריאה.
הכתיבה צעירה וקצת מגומגמת, אבל שדוחפים קדימה לעומק המים, המסר נצחי. ממליצה בחום לכל גיל מעל ל16+.
"Tho I long for the actual sunlight contact between us I miss you like home. Shine back honey &t think of me." עמוד 245.
25/5/26
