צילקה קליין בת ה-18 שוחררה לאחר שנתיים מהגיהנום באושוויץ והועברה לגיהנום בסיביר.
העילה לעונש: "ריגול" לטובת הגרמנים.
המון נשים נשלחו למחנה הכפייה "אישה אחת הואשמה שסייעה לנאצים בכך שאפשרה להם לקנות לחם במאפייה שלה בפולין.
אחרת נעצרה באשמת תרגום דברי תעמולה מגרמנית.
אחרת נשבתה בידי הנאצים, והיות שנתפסה כשהיא בידיהם, הואשמה בריגול לטובתם."

ההבדל 'הדק' בין הגיהנום הנאצי לגיהנום הסובייטי הוא שלמחנה הזה יש מטרה אחרת - להעביד אותן למען ברית המועצות,
לא להרוג אותן מפני שהן יהודיות - אבל בתנאים האלה, עם האיום התמידי של אונס, אלימות וזריקה לבור,
צילקה מבינה שהיא עברה ממקום אכזרי ולא אנושי למקום אחר שאינו שונה בהרבה.

בתוך כל זה צילקה יודעת שהיא חייבת לשרוד ולכן בקושי הגדול הזה
"צילקה מזמינה אליה בחפץ לב את האטימות. אבל לפעמים האטימות ממאנת להישאר.
השקט רב מידי, ורצועה הדוקה לוחצת חזק על ראשה. רעב, צמא, כאב, קור..אולי לכאן הוביל הכל. ..
חלק מסויים בתוכה מכריח אותה לחזור ולשתוק, לשמור על מרחק. אל תיכנעי לטירוף."

הספר קריא, מרתק , לא קל לקריאה.
הסופרת מתבססת על דמותה האמיתית של צציליה (צילקה) קליין שהיתה בת 16 כשנכלאה באושוויץ בשל יהדותה,
שוחררה על ידי הרוסים שנתיים אחר כך, נחשדה על ידם בשיתוף פעולה עם הנאצים,
ונדונה למאסר באחד הגולאגים. מגיהינום לגיהינום.
הסופרת נעה קדימה ואחורה במרווח של 5 שנים 1942 - 1947
היא מיטיבה לתאר את החרדה התמידית, החשש שאינו מרפה, הסיוטים, החושך , הקור והרעב המאכל בגוף.
המעבר של צילקה מבלוק 25 בגיהנום אושוויץ, לצריף 29 בגיהנום הסובייטי הוא מעבר לכל הבנה אנושית.

הסיפור מבוסס על דמותה של צילקה האמיתית אך ממה שקראתי במדיה, קיימים בספר אי דיוקים
מאחר והסופרת נטלה לעצמה חירות לרקום סיפור על פי ראייתה.
לטעמי גם הסיומת הייתה מעט אנמית, לכן הוא דורג בארבעה כוכבים.

קראתי את ספר זה לאחר קריאה של הספר המקעקע מאושוויץ של אותה סופרת , שספר זה הוא בעצם סוג של המשך שלו - צילקה היא אחת השורדות מאושוויץ שלאלי המקעקע היכר.
ספר נהדר שמספר על מסע של צילקה קליין מביתה החם בצכוסולובקיה אל מחנה ההשמדה אושוויץ-ברקנאו אל הגולג בסביר לחופשי.
מסופר כאן על סיפור שמובסס על סיפור אמיתי של צילקה( למרות שהסופרת לא שמעה עדויות ישירות ממנה אישית כפי שהיא שמעה מלאלי שהיה המקעקע באושוויץ).

התיאורים בספר מאוד קשיים, כמו שאני תמיד אומרת שאני קוראת ספרים על זמן השואה ומלחמת העולם השנייה קשה לי להאמין שאנשים היו כאלה אכזרים אחד לשני .
רובו של הספר מתאר מה צליקה עוברת בגולג בסביר אך יש פלאשבקים לעברה.

ספר נהדר למי שאוהב רומנים היסטורים ,
ספר קשה אך מעניין וכתוב היטב העלילה קולחת

מומלץ ביותר
אני נתתי לו 5+ כוכבים.

ספר עוצמתי המבוסס על עדותו של לאלי סוקולוב-המקעקע מאושוויץ.

לאלי סוקולוב הכיר את צילקה באושוויץ-בירקנאו. בעזרת עדותו ועדותם של האחרים, הת'ר מוריס מגוללת בספרה הנוכחי את חייה של צילקה (צציליה) קליין וחוויות זוועתיות שהנשים חוו באושוויץ ובמחנות הגולאג (*) בסופה של מלחמת העולם השנייה.

לתוך העובדות האמתיות הת'ר יצקה מדמיונה והפכה את הספר לסיפור חובה מדהים ורב תהפוכות קשה לעיכול.

הספר מתחיל ב-27.01.1945 במחנה הריכוז הידוע – אושוויץ. צילקה בת ה-18 מתבשרת על ידי איש צבא בשפה הרוסית ולאחר מכן בגרמנית: Du Bist Frei""-את חופשיה... צילקה נותרה בפה פעור, נדהמת ולא מאמינה שיש כזה דבר שנקרא "חופש".

הרוסים מתחילים לחקור על צילקה וחושפים שהיא לא בדיוק שדופה כמו האחרות ויודעת שפות רבות. חקירתם מגלה שצילקה מכרה את גופה לאויב וחושדים שהיא מרגלת. תגליות אלה מובילים אותה להחלטה להעביר אותה לקראקוב כדי לחשוף את זהותה האמתית. הסבריה לחוקרים שמעשיה נעשו בגלל צו השעה והישרדותה לא הועילו.

לאחר חקירה נוקבת היא "זוכה" לעוד 15 שנים של עבודה בפרך, ומועברת למחנה גולאג שאכלס את מתנגדי המשטר הקומוניסטי.

ברכבת לגולאג היא נחשפת לנשים נוספות שמועברות יחד איתה לגולאג. צילקה יוצרת קשרים וכולן יחדיו חווים את החוויות הקשות מנשוא לרבות הקור הרוסי.

אחת הדמויות החשובות לה במיוחד הינה יוזי. נערה צעירונת בודדה שהופכת להיות חברתה וצילקה מהווה עבורה חומת מגן מפני הטורפים.

אירוע מסוים פותח לצילקה חלון הזדמנויות שמשנה את חייה. בזכות אופייה המגונן והבלתי מתפשר מתאפשר לצילקה להרים את הראש מעל המים בימים ההם באותה עת.

כיצד פעלה ומה היה מיוחד בצילקה שהשאיר חותם בלאלי סוקולוב? את התשובה לכך תוכלו למצוא במסע של צילקה.

הסיפור מגולל בקטעים קשים לעיכול שאינם מיועדים לבעלי לב חלש. בין הפרקים משולבים קטעי עבר על משפחתה ומחייה הקודמים.

בסוף הספר מובאים דברי המחברת על התחקירים שערכה בעקבות ספרה הקודם "המקעקע מאושוויץ".

מזמן לא קראתי יצירה מרגשת ומטלטלת האוספת לתוכה עינויים פיזיים ונפשיים, הישרדות, גבורה, נחישות, אומץ לב, תקווה, אהבת הזולת ונתינה.

ממליצה לקרוא את הנספחים בסוף הספר המעשירים את הקורא במידע נוסף על מחנות הגולאל של סטאלין.

בשורה התחתונה: לנשום עמוק ולהצטרף למסעה של צילקה ששרדה כנגד כל הסיכויים.

לי יניני

הוצאת שוקן, פרוזה תרגום, מאנגלית: דקלה פרדימן, 360 עמודים, 2021

(*) מחנות אלו יועדו לפושעים מכל הסוגים, אך בפועל נודע הגולאג בעיקר כאמצעי של דיכוי יריבים פוליטיים ומתנגדי המשטר הסובייטי.

יש בי רגישות מיוחדת לשם אושוויץ משתי סיבות:
א-הכרתי את האח של סבתי ואשתו ז"ל ששרדו את השואה הקשה והנוראה והיו במחנה הזה.
ב-בקרתי פיזית במחנה שנים רבות אחר השואה ואינו דומה מראה עיניים לקריאת ספר או למשמע אוזניים.

צילקה גיבורת הסיפור שרדה גם היא את אושוויץ ולאחר השואה עברה שואה נוספת במחנה כפיה מבודד ואכזרי בסיביר. כלומר מדובר כאן בגיהנום כפול.
זה סיפור של אהבת אדם בתוך גיהנום שנוצר על ידי אנשים.

פה ושם נוספו לסיפור קטעים שלא ניתן לדעת אם התרחשו או לא ,אבל להערכתי הקטעים האלה שוליים ביחס לסיפור המסגרת שהוא אמיתי.
צילקה הצילה אנשים לאורך כל הדרך אבל גם ראתה בעיניה אנשים שלא יכלה להציל וראתה אותם הולכים למוות בטוח - כולל המקרה של אמא שלה.
זה סיפור של ניגודים. הסופרת לא שופטת. היא חקרה עובדות וכתבה סיפור.
יש כאן סיפור הצלה של גיבורת הסיפור אבל יש כאן הרבה סיפורי הצלה על הדרך של סיפור ההצלה הראשי, האישי.
הספר שם דגש על כח החברות של קבוצות במצוקה:
אסירים, אחיות בית חולים.
לפעמים חבר תומך חשוב מארוחה-גם כאשר לכולם אין מספיק אוכל.
לפעמים בזכות חבר תומך אחד-ניצל בלוק שלם של אנשים..
גם בתוך הגיהנום של 2 מחנות כפייה שעברה בחייה היא מצאה בנוסף לרע הנורא גם מעט טוב.
סה"כ הסופרת אופטימית. צילקה מסיימת את חייה בטוב. ללא יכולת ללדת ילדים, היא חיה עם בחיר ליבה עם שנים רבות של חיים טובים ללא כפייה.
היא יצאה מפעמיים גיהנום שפויה יחסית וחזרה לחיים טובים.

מוריס התר שחקרה לעומק את נושא הספר כותבת בצורה מרתקת ומיוחדת גם על פרטים "יבשים" שמלכתחילה נראים שוליים אבל טכניקת הכתיבה שלה
מושכת את הקוראים .יש בסיפור מחסור מכוון של עובדות - מתוך רצון להגדיל את עוצמת המתח ואת העניין של הקוראים על המתרחש.
יש פרטים שהושמטו במכוון -כדי לשמור על צלם אנוש גם בתוך הגיהנום הכפול שעבר על גיבורת הסיפור.
הספר הוא לא רק זכרון.זה גם סיפור העצמה של צילקה הגיבורה הצעירה ששרדה. זה מעין יומן -שיתכן שצילקה הייתה כותבת שיש לו סוף טוב יחסית
לסוף של גיבורה אחרת של השואה-אנה פרנק.
לא התעמקתי מעולם בסיפור של אנה פרנק ואני מכיר אותו רק בצוקה שטחית .אולי צילקה בסיפור שלנו היא אקטיבית מאד ביחס לאנה פרנק שסופה היה שונה
ואולי הייתה גיבורה -אבל יותר פאסיבית ביחס לצילקה שעברה פעמיים! גיהנום של מחנות כפייה. כלומר צילקה חזקה בהרבה ולכן גם מסוגלת להשפיע ביתר עוצמה על הקוראים.
לאחר סוף הסיפור נמצאים חלקים נוספים השופכים אור על המחקר שנעשה על הדמות וכן חומר רקע היסטורי ,מפורט יחסית ,על מהות הגיהנום השני שאותו נאלצה הגיבורה לעבור לאחר שחרורה מאוושויץ. גיהנום זה הוא לדעתי עיקר הספר - כי הוא ארוך יותר ומורכב יותר ומכאיב יותר ואכזרי יותר למרות שצילקה מגיעה אליו מוכנה יותר
מגהינום אושוויץ.
אני סבור שהחלקים האחרונים(שאינם חלק ישיר של הסיפור) חשובים מאד לראייה הכללית של הנושא, גם אם אינם שייכים לסיפור הפרטי האישי יותר - שאותו שיחזרה מחברת הסיפור בכישרון בלתי רגיל. שווה מאד לקרוא.