ביקורת ספרותית על שכול וכשלון (מהדורת 2006) - אחרית דבר: מנחם ברינקר מאת יוסף חיים ברנר
ספר טוב

---

הרומן "שכול וכשלון" פורסם ע"י יוסף חיים ברנר ב-1920, שנה אחת לפני שנרצח מאורעות תר"פ שנה אחר"כ. הרומן מחולק לשלושה חלקים- כאשר ברנר כותב שמאורעות הספר מבוססים על חולה רוחה בן 33. הגיבור יחזקאל חפץ עולה לארץ של תחילת המאה ה-20, "העלייה הראשונה", כאשר הארץ נשלטה ע"י העותומנים. הוא מגיע לירושלים ונשלח לבית משוגעים. יחזקאל הוא בנו של חיים חפץ- איש פשוט-סתת, אחיו חנוך מנסה להתאקלם ל חיי הארץ והוא מתחיל כשומר ביישובים ומצוי בין עבודות, כאשר הערבים בארץ שולטים בשוק העבודה בתחומים רבים אותם חנוך מנסה לקבל- כמו בנייה והבטחה. דודיהם- ר' יוסף ובנותיו – אסתר ומרים הם משפחה אחת אשכנזית החיה בירושלים והקשרים בין בני משפחת חפץ הם מעמודי הטווח של הרומן.

חלק ראשון:
החלק הראשון נפתח שקבוצה של עולים חדשים מאירופה מגיע לנמל יפו. מנחם-ראש הקבוצה ודר הארץ ייקח את יחזקאל חפץ לירושלים- הוא מהורהר נפשית.
"גם נסיעתו ההיא- למה באה?.. כבן עשרים היה בבואו לארץ; בריא ומלא כוח (..) משונה קצת בתור פרט, אבל מכובד".
בסביבה אחרת הן לא היה מכובד (..) בחור לא פיקח, לא זריז,לא עליז, שעם עלמות אינו יודע להתהלך כלל וכנפי חסדן לא תפרושנה עליו- בקיצור, ההפך הגמור מן הראוי להכבד... כן, איש כמוהו במקום אחר אינו יכול להיות מכובד בשום אופן!". (ע"מ 13-12).

יחזקאל חפץ עובד בפועל חקלאי לא יוצלח עד שיקבל קדחת. בת-דודתו אסתר תיקח עליו אחריות אחרי שתתאהב בו- כך יסתיים החלק הראשון ב"שכול וכשלון" כאשר יחזקאל חפץ יובל בעגלה בימי ניסן לבית מחוץ לעיר...

חלק שני:

"וכי מפני שה"יפים", "החזקים", וה"שלמים" מתרוממים עלינו, מעליבים ובועטים בנו- עלינו למוד להם כמנהגם?
והיא לא תצלח! אנו רק אומרים: אנו הבלתי פועלים, אנו החלשים...
- אנו, בעלי השבר(..) מפסיק חמילין באינטואיציה של גוי, החמקה קול של יהודי- אנו נקמות נעשה בכל אלה שאין להם שבר ...
- נקמות, אדון חמילין אומר? הרי לדעתו, מוכשרים אנו, השפלים לנקמה, למידה נעלה זו שלכם! פלא:
למה לכם להעלות אותנו אליכם ולהשוותנו בדבר-מה אליכם! אבל לא...
זוהי "פסיכולוגיה"... נקמה מתוך קנאה שפלה, נקמת החלשים מתוך קנאת החלשים- "פסיכולוגיה", אדון חמילין! סמי מכאן קנאה ונקמה. אפילו השנאה עוד מוטלת בספק. אנו החלשים- חפצתי לאמו; רק זה חפצתי לאמור- אנו... גם אנו חיים... זה הכל! גם אנו חלק מן החיים... זה הכל! לא מלח הארץ, אבל לעצמנו אנו דרושים ואת חיינו אנו אוהבים..." (ע"מ 132).

יחזקאל חפץ רב עם הפסיכיאטר חמילין לאחר שהוא מתגרה בו. יחזקאל מתענה לאורך החלק השני של הרומן בבית-מרפא/משוגעים... ,
לאורך השהות שלו שם אסתר עובדת שם כאחות ומנסה לשמור עליו. תיאורים על גבי תיאורים של שיגעון, עליבות, משפחות מרובות ילדים שישנות במיתה אחת-עשר אנשים! יחדיו וכולם יצאו מדעתם...
"יחזקאל...יחזקאל כשהוא לעצמו... הוא כמעט שלה... כולו שלה..." (ע"מ 138).
"כן, מרים נתאהבה בחמילין , נתאהבה- ניקוד על "נתאהבה". זו לא הייתה אהבה, כי אם התאהבות- לא יותר אבל גם לא פחות" (ע"מ 166).
אחותה של אסתר- מרים רוצה לצאת מהבית- לעזוב את אביה ר' יוסף העני שחי מהיד לפה וכמו כולם מצוי בין עבודות ודרשת תורה. היא מתאהבת תחילה בשנואורסון- בחור צעיר בין גילה- "סטודנט בלי אוניברסיטה...." . לבסוף בחמילין- היא חולמת להגיע לאמריקה או לכול הפחות "לפריז של המזרח התיכון"- ביירות. לבסוף היא עוזבת ליפו בסיוע כספה של אסתר.

"הן לא לחנם ישב הוא חצי שנה באותו בית שבקצה העיר. הן לא לשווא יודע הוא, עכשיו כבר ברור! כי אין אהבה" (ע"מ 182).
יחזקאל חפץ לא אוהב את אסתר המקריבה לו לטובתו את כולה.
העלילה מתרחשת לרוב בירושלים- בין זו "העתיקה" לבין משכנות שאננים. תיאורים של העלייה הראשונה בזמן "סופות בנגב" ברוסיה.

חלק שלישי:
החלק האחרון ברומן נפתח בחתונת ביתו של בעל מלון "הראל", בשכונת "שערי יהודה" בירושלים:
"ונחלקו בדבר בית כהנוביץ ובית שניארסון. הראשונים, הפסימיסטים, נהמו בקצף, שהחגים בכלל הינם זיופי החיים, שעל-כן אמרו חכמים:
"בימות המשיח כל החגים עתידים להתבטל". שבארץ ישראל, במקום שהחיים הנם בהפך הקיצוני לימות המשיח, הרי החגים- זיוף שבזיוף, שקר בשקר והנפחות שבהתנפחות" (ע"מ 185).
איחוד בין שתי המשפחות, שתופסות את החגים בצורה הפוכה מפגיש את גולדמן ובת בעל מלון הראל המפואר בירושלים. למרות החתונה שתי המשפחות ישארו בסכסוך מתמיד.
בסוף הרומן בעוד הגיבור יחזקאל חפץ חוגג שנה מחוץ לבית המשוגעים וחוגג שלושים, הוא ושאר בני משפחת חפץ עוזבים לטבריה. הם ישכלו שתיים מבני משפחתם באותן שנים קשות של תחילת המאה ה-20.

"העלילה השלמה- סיפור המעשה- אין בה עניין אלא עד כמה שהיא משרתת את ההצגה הרצינית של דמויות וחיים אנושיים, שהיא בעיני ברנר המטרה האומנותית העליונה של היצירה הספרותית:
"גילוי מהות ה חיים הפנימיים בתוך גווני זמן ומקום ידועים".
(ע"מ 248,אחרית דבר).

"ארץ!...ארץ לא בשביל היום שכבר אבד לנו, ארץ בשביל המחרת, בשביל הדורות הבאים, בשביל יתומי נמירוב לאחר עשרים שנה, לאחר חמישים שנה, לאחר מאה שנה". יוסף חיים ברנר.

לדעתו של ברנר על היישוב העברי לקום ע"י עליית בני-נוער יהודים ארצה.

תזכורת חשובה שהארץ לא נבנתה ב IKEA.

הרומן "שכול וכשלון" מספר על ראשיתו של היישוב העברי בארץ, בתחילת המאה ה-20. הספר נקרא באופן שוטף, למרות השפה, העלילה והתיאורים הקשים של דלות ושגעון.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על שכול וכשלון (מהדורת 2006) - אחרית דבר: מנחם ברינקר