לפני שנים רבות באמצע משמרת כמאבטח באוניברסיטה העברית בירושלים פנה אלי זקן חביב והציג את עצמו כפרופסור למקצוע הקשה ביותר בעולם.
"מתמטיקה?" שאלתי אותו.
"כמעט" ענה.
"פיזיקה?"
"נכון" הוא אמר וסיפר לי בפרוטרוט על הפגנה שארגן בשנות החמישים בעודו סטודנט לפיזיקה, הפגנה שלדבריו הפילה את ממשלת בן גוריון. "היו זמנים" הוא אמר בנימה נוסטלגית והביט לשמיים "שבהם חינוך היה עילה לגיטימית להפלת ממשלה".

השיחה הייתה מהנה ביותר, התקנאתי בעברית היפה השגורה בפיו של הפרופסור הזקן והוא המשיך וסיפר. בעיקר קבל על מצב החינוך בארץ וטען שלדעתו הכל מתחיל ונגמר בחינוך. הוא שאל אותי לחיי וסיפרתי לו, בין היתר, שאני סטודנט לתואר שני בחוג להיסטוריה והמנחה שלי הוא פרופ' משה צימרמן. הפרופ' שמח לשמוע שאני סטודנט לתואר שני, אך כששמע את שמו של המנחה הרצינו פניו ואחר כך חייך ואמר לי למסור לו שהוא נאצי טוב. היה לי קשה לשמוע את זה, על אף שדעתי הפוליטית רחוקה אלפי שנות אור מזו של צימרמן ועל אף שצימרמן מרוויח את האנטגוניזם כלפיו ביושר. הוא מעורר פרובוקציות מכוונות בהרצאותיו, שלדבריו הם כלי חינוכי בעל מטרה חשובה. פעם אף השווה את התנ"ך למיין קמפף מאת אדולף היטלר וטען ששני החיבורים הללו, בידיים מסויימות, מסוכנים באותה המידה ועורר סערה ציבורית גדולה. בכל אופן יש משהו שלא ניתן לקחת מפרופ' צימרמן וגם אותו הוא הרוויח ביושר: הוא היסטוריון מצוין, מהשורה הראשונה בעולם. מחקריו ידועים כחלוציים, נטועים עמוק במחקר ההיסטורי העכשווי ומוסברים בצורה פשוטה ונהירה.

הספר הזה מייצג במידה רבה את משנתו המחקרית. צימרמן מנסה להבין מדוע ההיסטוריה של יהדות גרמניה מסתיימת ברוב רובם של המחקרים על התקופה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היינו ספטמבר 1939. לאן נעלם סיפור קורותיהם של למעלה ממאתיים אלף יהודי גרמניה במחצית הראשונה של שנות ה-40? מה עלה בגורלם? בדרכו הנהירה והמקצועית, תוך שימוש במגוון עצום של מקורות ומחקרים, הוא מתחקה אחר קורותיה של אותה קהילה ומספר ממש לראשונה את סיפורה. עוול מחקרי היסטורי בא על תיקונו.

אמרתי לאותו פרופ' זקן שקצת קשה לשמוע אמירות כאלה, על אף שאני מודע לכך שפרופ' צימרמן יכול להיות בלתי נסבל באמירותיו. הפרופ' שוב חייך והפעם הביט אל תוך עיני ושאל אותי : "איך זה שאני אדם כל כך זקן ושייך לעתיד, ואתה בחור כל כך צעיר ושייך לעבר?"

לפני שנים מספר, ראיתי סרט דוק׳ בטלביזיה על שורשי האנטישמיות בגרמניה.
היה זה סרט יוצא מן הכלל מכוון שהוא חקר את שורשי הדבר בכל תחומי החיים.
זכור לי הדגש המיוחד שהבמאי נתן לו תשומת לב - כיצד האנטישמיות באה לביטוי
בבניית הכנסיות הקטוליות.
אחת הדוגמאות שהוא מצא היתה בינין הקתדרלה בנירנברג ( אני חושב), שהכילה
פסלים חצובים מאבן שמבטאים דמויות של יהודים שמבטאים את השטן.
הדמויות היו חצובות בקיר הקתדרלה בגובה של 3-4 מטר, קטנות, אכזריות ומאיימות.
ברור שבאופן דידקטי לא ניתן לעשות השלכות מאומנות בן ימית לאנטישמיות רצחנית,
אבל חשוב להגיד שהאנטישמיות הרצחנית של העת החדשה איננה שונה בהרבה
מאותה הרצחנות של מסעות הצלב בראשית האלף שגם היא נבעה לדעתי מאותו רקע
אנטישמי- דתי ( אשר הכנסיה עודדה אותו), רק שהאנטישמיות הרצחנית של. הנאצים
היתה מסוג דתי אחר לחלוטין.( ושלא נדבר על הטכנולוגיה ומקומה בהשמדת היהודים במאה
ה-20, לעומת אמצעי ההרג במאות ה11-14.
גרמנים נגד גרמנים, בא למלא חור בהיסטוריה של השואה.
כולנו מודעים לכך שהחל מ 1933, עלייתם של הנאצים לשילטון ועד הפרעות של ליל הבדולח ב 1938
היו הפרלוד לשואה. אולם לאחר פריצת מלחמת העולם השניה , עוברת הזירה לפולין, שבה היה קיבוץ
עצום של יהודים , 3,2 מיליון נפש. ובצדק, המאורעות שקרו שם היו אלה שניתן להגדירם כשיא הרדיפות
המשלוחים וההשמדה של היהודים.
מקומם של יהודי גרמניה נתפס מתחילת המלחמה כגורלם של הקורבנות היהודים מהארצות האחרות
מבלי לקבל תשומת לב מיוחדת.
אולם, מבחינת המחקר ההיסטורי לדעת המחבר, יש חשיבות לתת לקורות היהודים בגרמניה ובשטחים שסופחו לה, מקום
מיוחד מכמה סיבות: א) הפתרון הסופי של בעיית היהודים יצא מברלין, שבה היו מרוכזים מרכזי השלטון של
המדינה הנאצית ב) הדמויות המובילות בחיפוש הדרך לפיתרון ישבו כולם בגרמניה, כמו גם אבי הרעיון עצמו- היטלר.
ג) כל התהליך שממנו יצא הפיתרון הסופי התחיל בגרמניה : מחנות הריכוז, חוקי נירנברג, תהליכי הנישול מרכוש ומעושר
כלכלי, חיסול אנשים בגז ( מערכת T4 הידועה וחיסול חולי הנפש ובעלי הנכויות למיניהם) , וכו׳
בספר זה מעלה המחבר שאלות קשות הנוגעות במשרין בהתנהגות של היהודים בינם לבין עצמם ( שהרי היתה זאת ההנהגה היהודית
שהורידה את הוראות הגרמנים ליהודים - מעיין יודראט), ביחסים שבין היהודים לגרמנים, לעמך, לשילטון, ולמבצעי ההוראות- אס, אס מישטרה,
גסטפו וכו׳ ובמקום האחרון, תגובת העם הגרמני לרדיפות של היהודים והשאלה הכל כך שאלתית, מה ידעו העם הגרמני על השילוחים למזרח ועל ההשמדה
ומה היתה תגובתם להעלמות שכניהם? האם שמחו, האם ניצלו את תהליך הדרתם של היהודים על מנת לעשות רווחים עצמיים? האם התנגדו להשמדה?
צימרמן גם שואל שאלות קשות בנוגע לתגובת היהודים עצמם על הרדיפות: למה רובם לא ניצלו את האפשרות לברוח מגרמניה כאשר הדבר היה עדיין אפשרי- עד לשלהי 1941?
למה הם לא התארגנו כנגד השילוחים? למה הם לא ירדו למחתרת? וכו, הרבה הרבה שאלות שמעלות תובנות חדשות שעד היום רב הישראלים לא נתנו עליהם את דעתם.
אחת התובנות שלא היכרתי ובהחלט לא ידעתי , שהגרמנים במיוחד ההיסטוריונים החדשים מהפכים את הנסיבות של השואה ומטשטשים את האחריות הנאצית תוך העברת אותה
אחריות לגבי הקורבנות, תוך האשמה מזויפת שההתנהגות הנאצית היא תוצאה של האיום היהודי על המשטר הנאצי והמדינה הגרמנית.
הם מבססים את הטיעון על זה על סיפרו של קפלן ( שהיה ידיד ועוזר של רוזוולט נשיא ארה״ב, שדרש לחסל ( פיזית את העם הגרמני על ידי עיקור- האמת ממש לא ידעתי את הספור הזה
והוא כל כך בלתי יאומן שאינני יודע עד כמה הוא אמיתי, והאם לא נעשה פה נסיון לעוות את דבריו?)
הספר גרמנים נגד גרמנים הוא ספר מעולה שנכתב על ידי היסטוריון בעל ידע עשיר ואשר מוסיף הרבה חשק ללכת ולהעמיק את הידע שהוא מוסר פה בספרו.
טוביה גולדשטיין.

לוא רק ניתן היה למחוק את הפרצופ הנאלח של ההיטלר הזה ימח שמו