ביקורת ספרותית על גרמנים נגד גרמנים - גורלם של היהודים 1938 - 1945 מאת משה צימרמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 באוקטובר, 2013
ע"י tuvia


לפני שנים מספר, ראיתי סרט דוק׳ בטלביזיה על שורשי האנטישמיות בגרמניה.
היה זה סרט יוצא מן הכלל מכוון שהוא חקר את שורשי הדבר בכל תחומי החיים.
זכור לי הדגש המיוחד שהבמאי נתן לו תשומת לב - כיצד האנטישמיות באה לביטוי
בבניית הכנסיות הקטוליות.
אחת הדוגמאות שהוא מצא היתה בינין הקתדרלה בנירנברג ( אני חושב), שהכילה
פסלים חצובים מאבן שמבטאים דמויות של יהודים שמבטאים את השטן.
הדמויות היו חצובות בקיר הקתדרלה בגובה של 3-4 מטר, קטנות, אכזריות ומאיימות.
ברור שבאופן דידקטי לא ניתן לעשות השלכות מאומנות בן ימית לאנטישמיות רצחנית,
אבל חשוב להגיד שהאנטישמיות הרצחנית של העת החדשה איננה שונה בהרבה
מאותה הרצחנות של מסעות הצלב בראשית האלף שגם היא נבעה לדעתי מאותו רקע
אנטישמי- דתי ( אשר הכנסיה עודדה אותו), רק שהאנטישמיות הרצחנית של. הנאצים
היתה מסוג דתי אחר לחלוטין.( ושלא נדבר על הטכנולוגיה ומקומה בהשמדת היהודים במאה
ה-20, לעומת אמצעי ההרג במאות ה11-14.
גרמנים נגד גרמנים, בא למלא חור בהיסטוריה של השואה.
כולנו מודעים לכך שהחל מ 1933, עלייתם של הנאצים לשילטון ועד הפרעות של ליל הבדולח ב 1938
היו הפרלוד לשואה. אולם לאחר פריצת מלחמת העולם השניה , עוברת הזירה לפולין, שבה היה קיבוץ
עצום של יהודים , 3,2 מיליון נפש. ובצדק, המאורעות שקרו שם היו אלה שניתן להגדירם כשיא הרדיפות
המשלוחים וההשמדה של היהודים.
מקומם של יהודי גרמניה נתפס מתחילת המלחמה כגורלם של הקורבנות היהודים מהארצות האחרות
מבלי לקבל תשומת לב מיוחדת.
אולם, מבחינת המחקר ההיסטורי לדעת המחבר, יש חשיבות לתת לקורות היהודים בגרמניה ובשטחים שסופחו לה, מקום
מיוחד מכמה סיבות: א) הפתרון הסופי של בעיית היהודים יצא מברלין, שבה היו מרוכזים מרכזי השלטון של
המדינה הנאצית ב) הדמויות המובילות בחיפוש הדרך לפיתרון ישבו כולם בגרמניה, כמו גם אבי הרעיון עצמו- היטלר.
ג) כל התהליך שממנו יצא הפיתרון הסופי התחיל בגרמניה : מחנות הריכוז, חוקי נירנברג, תהליכי הנישול מרכוש ומעושר
כלכלי, חיסול אנשים בגז ( מערכת T4 הידועה וחיסול חולי הנפש ובעלי הנכויות למיניהם) , וכו׳
בספר זה מעלה המחבר שאלות קשות הנוגעות במשרין בהתנהגות של היהודים בינם לבין עצמם ( שהרי היתה זאת ההנהגה היהודית
שהורידה את הוראות הגרמנים ליהודים - מעיין יודראט), ביחסים שבין היהודים לגרמנים, לעמך, לשילטון, ולמבצעי ההוראות- אס, אס מישטרה,
גסטפו וכו׳ ובמקום האחרון, תגובת העם הגרמני לרדיפות של היהודים והשאלה הכל כך שאלתית, מה ידעו העם הגרמני על השילוחים למזרח ועל ההשמדה
ומה היתה תגובתם להעלמות שכניהם? האם שמחו, האם ניצלו את תהליך הדרתם של היהודים על מנת לעשות רווחים עצמיים? האם התנגדו להשמדה?
צימרמן גם שואל שאלות קשות בנוגע לתגובת היהודים עצמם על הרדיפות: למה רובם לא ניצלו את האפשרות לברוח מגרמניה כאשר הדבר היה עדיין אפשרי- עד לשלהי 1941?
למה הם לא התארגנו כנגד השילוחים? למה הם לא ירדו למחתרת? וכו, הרבה הרבה שאלות שמעלות תובנות חדשות שעד היום רב הישראלים לא נתנו עליהם את דעתם.
אחת התובנות שלא היכרתי ובהחלט לא ידעתי , שהגרמנים במיוחד ההיסטוריונים החדשים מהפכים את הנסיבות של השואה ומטשטשים את האחריות הנאצית תוך העברת אותה
אחריות לגבי הקורבנות, תוך האשמה מזויפת שההתנהגות הנאצית היא תוצאה של האיום היהודי על המשטר הנאצי והמדינה הגרמנית.
הם מבססים את הטיעון על זה על סיפרו של קפלן ( שהיה ידיד ועוזר של רוזוולט נשיא ארה״ב, שדרש לחסל ( פיזית את העם הגרמני על ידי עיקור- האמת ממש לא ידעתי את הספור הזה
והוא כל כך בלתי יאומן שאינני יודע עד כמה הוא אמיתי, והאם לא נעשה פה נסיון לעוות את דבריו?)
הספר גרמנים נגד גרמנים הוא ספר מעולה שנכתב על ידי היסטוריון בעל ידע עשיר ואשר מוסיף הרבה חשק ללכת ולהעמיק את הידע שהוא מוסר פה בספרו.
טוביה גולדשטיין.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia (לפני 12 שנים)
זה מראה עד כמה האנטישמיות רווחה במערב אירופה ולא רק במזרחה. גם בתקופת מסעות הצלב עברו צלבנים גרמנים והחריבו קהילות יהודיות במהלך דרכם, כאשר האפיפיור מעודד אותם לעשות זאת.
אני אף פעם לא הבנתי למה אצל הגרמנים יש כזאת שינאה בוערת כלפי היהודים. נכון שהנאצים החליפו את המודל אבל המהות נשארה אותה אחת. להרוג ולהחריב.
צדק רץ שאמר שהאנטישמיות הישנה לא היתה בתוכנה דומה לאנטישמיות הנאצית- שהתבססה על פסדו מדעי.
אבל הוא טעה בכך שהתוצאה של שתיהם היתה אחת- רצחנות ללא הבחנה.
רק שהנאצים עשו את זה האופן מדעי ותעשייתי, ובכך היו התוצאות שונות.
טוביה
(לפני 12 שנים)
כן. נכון. גם בשוויץ. למשל בעיירה "שטיין אן ריין" ממש על גבול שוויץ-גרמניה, זכורים לי בוודאות הפסלונים הללו.
tuvia (לפני 12 שנים)
ראיתי מאמר בויקיפדיה בנושא. מתברר שזה מוטיב שחוזר על עצמו בהרבה בתי תפילה נוצריים באירופה . חוץ מגרמניה ניתן למצוא כאלה מוטיבים גם בצרפת, בלגיה, שבדיה ועוד כמה ארצות.
אבל בגרמניה הנושא הזה שולט ומצוי בהכי הרבה כנסיות.
מעניין למה?
(לפני 12 שנים)
כן, טוביה. אני חושבת שאני יודעת על מה מדובר. את הקתדרלה בנירנברג ראיתי.
tuvia (לפני 12 שנים)
תודה אוקי, יצא לך לראות כנסיה עם פסלים כאלה?
(לפני 12 שנים)
ביקורת מרתקת לנושא חשוב ומשמעותי.
tuvia (לפני 12 שנים)
לכל החברים שלייקו והשתתפו בדיון המעניין פה, תודה רבה. וחוץ מזה , שבת שלום ושלווה, ושתהינו מהגשם שיבוא עליכם, הרי אלו הם ממטרי ברכה, לאחר קיץ חם והביל.
טוביה
לי יניני (לפני 12 שנים)
ביקורת נהדרת!!! תודה
שין שין (לפני 12 שנים)
טוביה, אני קראתי את "אייכמן בירושלים" ולא התרשמתי בכלל שהיא סלחנית כלפיו גם לא זכור לי שהיא התנגדה לעונש מוות. בכל מקרה אני ממליצה לך לקרוא.
הביקורות שלך תמיד פותחות בדיונים מעניינים וטוב שכך.
tuvia (לפני 12 שנים)
חברים יקרים, אני רוצה להודות לכם פה על הלייקים ועל הדיון המעניין שהתפתח פה. תודה רבה. טוביה
tuvia (לפני 12 שנים)
בנצי, ראשית , תודה על הלייק. בקשר לחנה ארדט. היא היתה אישה מיוחדת. הן באופיה, הן בדעתה והן בהשכלתה עמדותיה היו לצנימים בעיני רוב ההיסטוריונים שהיו הרבה פחות סלחניים לפשעי הנאצים מימנה.
היא הטבעה את הביטוי ׳ הבנליות של הרשע׳ שבעיני הרבה יותר מידי סלחני ואשר התופעה
שקרתה במציאות.
אנשי האס אס ואפילו אנשי המשטרה האזרחית הפשוטה, הוציאו את מדיניות הפתרון הסופי
בשמחה, בעקשנות, וברצינות שכולם שונים מן המילה באנליות.
המילה בנליות ממעיטה בעוצמת התופעה ובמימדי השינאה. ולכן אני חושב שהיא פיספסה
בגדול. אני לא העמקתי לחקור בדעותיה וגם לא קראתי את הספר אייכמן בירושלים, אבל על פי
מה שידוע לי היא התנגדה לעונש המוות שהוטל עליו וחשבה שניתן להמתיק את גזר הדין שלו,
וזאת בניגוד לדעתם של רוב האנשים ( מומחים ולא). אולי אקרא את הספר , אבל הוא באמת לא עומד
בראש הרשימה.
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים)
היי שילה, קודם כל תודה על הלייק ועל הדיון המעניין שמתפתח בעקבות הביקורת.בקשר לשאלתך, אני חושב שיש טעות יסודית כשאנשים חושבים שהיהודים רצו להשאר למרות הרדיפות בגלל כל מיני סיבות , כמו רכוש, מקצוע, כסך תרבות וכו׳.
אני חושב שהסיבות האלה הרתיעו את היהודים מלעשות את הצעדים ההכרחיים, אבל הם לא היו הסיבה המרתיעה.
לדעתי הבעיה העיקרית היתה לאיפה להגר?
לפלשתינה המספר היה מוגבל כתוצאה מהחלטות של הספר הלבן ( בשנה הכי מכריעה 1938), ובגלל שהסוכנות היהודית העמידה קשיים בפני עולים שלא היו ׳מכוחותינו׳.
מדינות אחרות כגון אנגליה, ארה״ב ומדינות אמריקה האחרות ממש סגרו את השערים בפני הפליטים ( סיפור היהודים שעל אונייה סנט לואיס, שהפליגה ממקום למקום ולא הורשתה להוריד את נוסעיה). היהודים שמצאו מקלט במדינות
מערב אירופה נפלו מהפח אל הפחת, לאחר פרוץ המלחמה וכיבושן של המדינות האלה.
רב היהודים שנשארו בגרמניה היו או זקנים מידי כדי לפתוח דף חדש, או עניים מידי שלא יכלו לעמוד בעלויות של הבריחה, או כאלה שהיו שבויים בתרבות הגרמנית שנחשבה לעילית האירופאית .
לצערי , מספרם עדיין היה גדול , למרות שלפחות חצי מהקהילה היגרה מחוץ לגרמניה.
טוביה
shila1973 (לפני 12 שנים)
נשמע מעניי, בנצי אני חושבת שהיא היתה טיפוס מרתק ושנוי במחלוקת
בנצי גורן (לפני 12 שנים)
shila1973 , הסיפור של חנה ארדנט מרתק. לפני כמה שנים העלה תאטרון בית לסין הצגה בשם "הבאנליות של האהבה" על יחסיה של חנה ארדנט עם מרטין היידיגר.
shila1973 (לפני 12 שנים)
השאלות אודות תגובות היהודים לרדיפות אינן חדשות והועלו בעבר בספרים שונים אשר קראתי אודות התקופה.
האם מחבר הספר מעלה תובנות חדשות אשר יכולות לשפוך אור על "נחכה עד הרגע האחרון" או "בסופו של דבר זה יעבור להם"?
בזמן שסבי היה בחיים שאלתי אותו מדוע לא ברח כל עוד יכל ותשובתו היתה מאכזבת: יהודים בעלי מעמד מבוסס ומקצוע טוב לא רצו לעזוב הכל ולברוח לפלסטינה. הם נכנעו לחוקים ורגולציות משום שחשבו שהיטלר יתמתן ברגע שישיג את מבוקשו. "ביד ושם" אף ניתן לחזות בסלון לדוגמא בבית בורגני יהודי בפולין: ספרייה עשירה בכתבים אודות הסטוריה, מדע ופסיכולוגיה, רהיטים מרשימים מגולפים ומרופדים מעור ופסנתר כנף גדול.
טוביה, אני מנסה כל כך להבין את "אדישותם" של סבי וסבתי שהביאתם למחוזות אושוויץ. מוזר עד כמה ניתן להתעלם משנאה. כעת אני קוראת אודות שינאה עצמית, חנה ארנדט.
אולי היא מציעה פתרונות עם "בשר"?
tuvia (לפני 12 שנים)
בנצי, ראשית תודה ללייק. בקשר לספר שעליו אתה ממליץ, מתאר לעצמי שאשיג אותו כשאהיה בארץ.
אני מכיר את תוכנו והוא ניראה מעניין.
באופן כללי הספר הזה עוסק יותר בהתנגדות לנאציזם ופחות בשואה.
אבל גם נושא ההתנגדות מעניין אותי.
תודה על ההמלצה
טוביה
בנצי גורן (לפני 12 שנים)
טוביה, מציע לך לקרוא גם את "סופי שול והורד הלבן". ספרה של אנט דומבך.
tuvia (לפני 12 שנים)
שלום רץ,שבוע טוב. ראשית תודה על העינין שלך בנושא וגם על שאלתך המאוד חשובה. כמו שאתה כבר יודע מכתיבה קודמת שלי ( בביקורת על ספרו של מקלו -1776) התייחסתי לחשיבות של שאלת מחקר בכתיבה שהיא אקדמית.
משה צימרמן בספר זה ממרכז את העדשה על יהדות גרמניה.
הוא לא מנסה להכנס לדו/או- רב שיח עם ההיסטוריונים החדשים מהסיבה
הפשוטה שהם פשוט אינם ברי שיח.( מהסיבות המובנות של דחיית המובן
מאליו).
מרכז המחקר הוא הקהילה היהודית גרמנית- ומערכת היחסים שנוצרו בינם לבין
הקהילה הלאומית הגרמנית.
בתוך הנושא, צימרמן מתאר את תהליך ההדרה של היהודים מהחיים החברתיים, כלכליים,
ואת תהליכי הפיתרון הסופי של הבעיה היהודית בתחומי גרמניה והחבלים שסופחו לה.
בתוך המחקר הוא בוחן את מערכת היחסים שהתקיימו בין היהודים הגרמנים וגרמנים- גרמנים.
ואת התגובה שלהם למערכת הדיכוי וההרס המאורגן של הקהילה היהודית.
כאשר מגיעה ההחלטה לפתרון הסופי ( כשהמטרה היתה להפוך את גרמניה ליודן- פריי, נקייה מיהודים),
עוד לפני ועידת ונזה שהתקיימה ב 1942, בזמן שגירוש היהודים מגרמניה למזרח החלו כבר ב1941, יותר נכון
באוקטובר, כאשר החל מבצע ברברוסה.
בעצם, צימרמן ביקש להאיר נקודה שבמחקר השואה קצת הוזנחה, והיא מה קרה ליהדות גרמניה לאחר ליל הבדולח -1938 ועד סוף המלחמה וכניעת גרמניה, מהסיבה הפשוטה שלדעתו קטע זה במחקר הוזנח או נדחק הצידה לאחר
תחילת המלחמה בספטמבר 39.
טוביה
רץ (לפני 12 שנים)
טוביה - שבוע טוב, קודם לכול קבל את הערכתי לנושא החשוב שבו אתה מתמקד לאחרונה, נושא השואה, נושא שאתה מאתגר בו גם אותנו, שנית הסקירה הזאת בניגוד לקודמות שלך לא כול כך בהירה, לא ברור ההבדל בין האנטשמיות העתיקה - לחדשה המושתת אגב על מדע ( דרווין, ותורת הגזע), למתודת הביקורת שלך - מה שאלת החקר של הספר, מהו מחדש ביחס לאחרים ? האם בכך שהיהודים הפכו צד למחקר, או אולי השיח אותו הוא מקיים עם ההיסטריונים החדשים ?
tuvia (לפני 12 שנים)
בקשר לשאלה של נומי, ראיתי את הסרט בטלביזיה הישראלית לפני הרבה שנים, אינני זוכר את שם הסרט.
בדקתי בויקיפדיה ומצאתי שאכן מוטיבים אנטישמיים כאלה היו נפוצים מאוד בארכיטקטורה של ימי הביניים בבניית קתדרלות וכנסיות.
מוטיב אחד שחוזר בהרבה ארצות הוא מוטיב החזירה שמניקה שלושה יהודים, ואחד מלקק לחזירה את עכוזה.
המוטיב הזה הוא גם מאוד סימבולי מכוון שהחזיר הוא חיה טמאה בעיני היהודים, אז זהו גם ביטוי שבא להשפיל את היהודים.
באמת שאינני זוכר את שם הסרט ואפילו אינני זוכר אם הוא הפקה זרה או ישראלית.
אפשר אולי למצוא דרך גוגל, אבל אני בספק מכוון שאני זוכר רק את הסצנה הזאת.
טוביה
tuvia (לפני 12 שנים)
היי לכולם, קודם כל תודה לכל המלייקים והמלייקות. בקשר לשאלה שנשאלה על ידי סופרקליפרגליסטיק.
צימרמן הוא לא טיפש ובטח שהוא לא יגרר לדיון עם ההיסטוריונים החדשים.
התגובה הראשונה על הספר של קפלן ( שניכתב ויצא לאור ב 1941 עוד לפני שנודע על תחילת החיסולים במזרח) היתה של גבלס שר התעמולה הנאצי הידוע לשמצה . רוב ההיסטוריונים החדשים שנאחזים האמתלה הזאת אינם ראויים לתגובה מהסיבה הפשוטה שהם הופכים את מהלך הדברים על פניהם ועושים שימוש בהם כדי להצדיק בדיעבד את מה שעשו הנאצים ליהודים תוך שימוש בהסבר שהדברים נעשו כהגנה עצמית.
את מבינה בעצמך שהסבר כזה פסול לחלוטין מכוון שכל מערכת ההיגיון עבדה הפוך על הפוך, דבר שלא צריך לגרור
התערבות , מכוון שלא ניתן לשכנע את הבלתי משוכנעים.
צימרמן מביא את הדברים שקרו באמת, ואת התגובות של כל סוגי ההיסטוריונים, כמו למשל חנה ארדט, ועוד רבים אחרים יהודים ולא יהודים. אני חושב שכבר מהסיבה הזאת שווה לקרוא את הספר.
טוביה
נעמי (לפני 12 שנים)
איך קוראים לסרט?
סופרקליפרג`ליסטיק (לפני 12 שנים)
לא הבנתי מהסקירה שלך - האם הספר נותן מענה לאותם היסטוריונים חדשים או נותן להם שופר?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ