ביקורת ספרותית על כבר לא שם מאת גלית אלדר
ספר לא משהו

---

אחח איזה ספר מעצבן ודמויות עוד יותר מעצבנות.
השאלתי מהספריה רק בגלל הציון הגבוה כאן באתר והתבדיתי מאוד.
הדבר הטוב היחיד שאני יכולה להגיד הוא שהסיפור החזיק אותי סקרנית לראות מה יהיה בסוף...

------ מפה והלאה יהיו ספויילרים ------


לא אהבתי שום דמות בספר, ממש אף אחד וזה נדיר. אפילו לא את הדמות הראשית של ליבי.
הגברים בספר כולם דושים לגמרי. שחר ותמיר מתנשאים, שתלטנים, חסרי התחשבות ובטוחים שהשמש זורחת להם מהטוסיק.
שחר, בעלה מחליט שהוא עובר לכרמיאל בגלל עבודה וימות העולם היא חייבת לבוא אחריו כמו אשה קטנה וטובה, כמה חוסר התחשבות.. ואמא שלו המתערבת גם הרגיזה אותי. באיזו זכות היא דוחפת את האף ביניהם ואומרת לכלתה מה לעשות.
ליבי ממש לא סגורה על עצמה. מצד אחד רוצה קריירה ולא מתאים לה כרגע ילדים, טוענת בפני כל המשכנעים שזו בחירה שלה לגמרי, ומצד שני כשכולם מפעילים עליה לחץ היא נכנעת. אין עמוד שדרה בכלל. והדרך שבה נכנעה לשחר ונכנסה להיריון זה הרגיש לי מזעזע (כמעט כמו אונס), לא מעניין את בעלה בכלל הרצון או חוסר הרצון שלה בילד העיקר להזריע.
גם כל ה"חברות" שלה הנשמות הטובות, במקום לתמוך בה ובהחלטות שלה, עסוקות רק בביקורת ושיפוטיות כלפיה על כל צעד שהיא עושה. איזה מין חברות אומרות לאשה כל הזמן לוותר לגבר שלה על כל דבר שהוא עושה או רוצה? למה היא צריכה לבטל את עצמה כל הזמן?
הכתיבה מאוד בוסרית, רואים שזה ספר ראשון של הסופרת אבל אם התוכן היה טוב יותר זה לא היה כל כך נורא כשלעצמו.

» ביקורות נוספות של Alexa
» ביקורות נוספות על כבר לא שם