ביקורת ספרותית על כבר לא שם מאת גלית אלדר
ספר בסדר

---

זוג צעיר – נשוי פלוס ילדה – בת שנתיים. סוף שנות השמונים. אני אחרי סיום לימודי ב"ווינגייט", כבר עובדת – שנה שלישית – במרכז גדול למחול ותנועה בהוד השרון. כבר באים לחוגים שאני מעבירה בזכותי. מעריכים אותי. מתגמלים אותי. אני עושה מה שרציתי באמת – ללמד מחול והתעמלות. האיש לי – מסיים בית ספר להנדסאים בהצטיינות. מאותר על ידי חברת הייטק. מציעים לו חוזה שאי אפשר לסרב לו. אבל אליה וקוץ בה. צריך לעזוב את אזור השרון ולעבור לחיפה, תוך שבועיים עד חודש.

תזזית. האם זו הזדמנות חיינו. לוותר על מקום העבודה שלי. להעביר את בתנו מהגן הכפרי המשפחתי בו היא היתה. מה לעשות? אנחנו מחליטים לעבור על פי מוטו שיהיה מונח לרגליי כל חיי – הזדמנות שנקרית על דרכי אני לא מפספסת. משכירים את הבית הנהדר שלנו בכפר. שוכרים דירה בקומה שלישית, בלי מעלית. מחפשים, נואשות, גן לילדה שלנו. הגנים שאנחנו רואים מחמיצים את לבנו. עוברים. מסדרת את החפצים בבית ובכל בוקר שהאיש שלי יוצא לעבודה, במונית שמחכה לו מתחת לבית, אני מחפשת עבודה. הדחיפות למציאת עבודה עולה כאשר אני מגלה, שאני בהריון. וכך בכל בוקר כשהשכנה, קומה מתחתי, מבשלת במטבח, אני מבלה בשירותים, מקיאה את מה שעדיין לא אכלתי.

זאת התקופה שעוברת על ליבי גיבורת הספר "כבר לא שם". התלבטויות חיים על צומת שמזדמן לכל אחד מאתנו. כל כך אהבתי את הסרט "דלתות מסתובבות" שמדבר על החלטות בכל רגע נתון. על פי הסרט, עכשיו מגיע ספוילר, לא חשוב מה תהיינה ההחלטות שלך הסוף תמיד יוביל אותך לאותה נקודה. וליבי מתלבטת ומתחבטת, קשה לה להגיע להחלטות הגורליות. אבל, כפי שאמרתי, החיים גדולים ממנה, והרבה החלטות מתקבלות בגלל גלגולי החיים ולאו דווקא בגלל החלטות מושכלות שלה. ועל זה סבתא שלי אמרה לבתי אתמול – רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא שתקום. וליבי ממשיכה כי היא עדיין צריכה גם לסגור כמה פינות לא סגורות שצצות מעברה.

בפרספקטיבה של שלושים שנה מאז. ההחלטה לעבור לחיפה הייתה אחד ההחלטות הטובות יותר שקבלנו. הן מבחינה כלכלית ומקצועית והן מבחינה אישית, משפחתית וזוגית. הבת שלנו התקבלה לגן הילדים, שליד החברה של האיש לי. אני קיבלתי עבודה מגוונת ומעניינת בחינוך המשלים ברחבי חיפה. ילדתי באפריל, יצאתי לחופשת לידה וחזרתי לעבוד בבית ספר "שפרינצק" תחת הניהול של דליה גנון. אישיות חינוכית מהדרגה הגבוהה ביותר שהכרתי עד אז ומאז. וכל השאר היסטוריה. נבדק ונאמר שאת רוב ההחלטות שלנו, אחרי ששקללנו את כל הנתונים והפכנו לכאן ולכאן, בסופו של דבר אנחנו מקבלים מהבטן, מהרגש.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על כבר לא שם