אחח איזה ספר מעצבן ודמויות עוד יותר מעצבנות.
השאלתי מהספריה רק בגלל הציון הגבוה כאן באתר והתבדיתי מאוד.
הדבר הטוב היחיד שאני יכולה להגיד הוא שהסיפור החזיק אותי סקרנית לראות מה יהיה בסוף...

------ מפה והלאה יהיו ספויילרים ------


לא אהבתי שום דמות בספר, ממש אף אחד וזה נדיר. אפילו לא את הדמות הראשית של ליבי.
הגברים בספר כולם דושים לגמרי. שחר ותמיר מתנשאים, שתלטנים, חסרי התחשבות ובטוחים שהשמש זורחת להם מהטוסיק.
שחר, בעלה מחליט שהוא עובר לכרמיאל בגלל עבודה וימות העולם היא חייבת לבוא אחריו כמו אשה קטנה וטובה, כמה חוסר התחשבות.. ואמא שלו המתערבת גם הרגיזה אותי. באיזו זכות היא דוחפת את האף ביניהם ואומרת לכלתה מה לעשות.
ליבי ממש לא סגורה על עצמה. מצד אחד רוצה קריירה ולא מתאים לה כרגע ילדים, טוענת בפני כל המשכנעים שזו בחירה שלה לגמרי, ומצד שני כשכולם מפעילים עליה לחץ היא נכנעת. אין עמוד שדרה בכלל. והדרך שבה נכנעה לשחר ונכנסה להיריון זה הרגיש לי מזעזע (כמעט כמו אונס), לא מעניין את בעלה בכלל הרצון או חוסר הרצון שלה בילד העיקר להזריע.
גם כל ה"חברות" שלה הנשמות הטובות, במקום לתמוך בה ובהחלטות שלה, עסוקות רק בביקורת ושיפוטיות כלפיה על כל צעד שהיא עושה. איזה מין חברות אומרות לאשה כל הזמן לוותר לגבר שלה על כל דבר שהוא עושה או רוצה? למה היא צריכה לבטל את עצמה כל הזמן?
הכתיבה מאוד בוסרית, רואים שזה ספר ראשון של הסופרת אבל אם התוכן היה טוב יותר זה לא היה כל כך נורא כשלעצמו.

הספר קריא וזורם יחסית אבל היה חסר המון לדעתי להשלמת התמונה הכוללת. למשל, בסיכום האחורי של הספר נכתב:
"בתוך קבוצת הנשים עצמה מתרחש תהליך הפוך של התנכרות: על כל אישה מצליחה ישנן ארבע נשים שממשיכות לעבוד במשרות נשיות מסורתיות" וגם "כיצד דווקא הפמיניזם הוא-הוא שיצר עולם שוויוני פחות". הרעיונות האלה בכלל לא נידונו בספר במלוא הקיפם, איך בדיוק הפמיניזם יצר עולם שוויוני פחות אם (כמעט)כל אישה היום יכולה לבחור לעצמה את תחום עיסוקה? המחברת בכלל לא הסבירה נקודה זו וחבל.
כמו כן, כל הדיון סביב הצלחה ו"האליטה"(שנכתבה עשרות פעמים בספר) היה מאוד פשטני ושטחי- המחברת כל הזמן עשתה הקשר בין נשים אקדמאיות לבין הצלחה בחיים. איך מגדירים בכלל הצלחה? ומהי האליטה הזו לא ברור - העשירון העליון או המאיון העליון? האם האישה עצמה מחליטה מהי הצלחה בחיים בשבילה או האם הסביבה ושאר הנשים מחליטות עבורה אם היא מוצלחת או לא? האם המדד היחיד להצלחותינו בחיים (גברים ונשים) הוא רק המספר הסופי שמופיע בתלוש? ואם יש א/נשים שעובדות/ים בעבודה "מוצלחת" אבל קשה מאוד שמכלה להם את כל הזמן הפנוי והם סובלים בה, האם עדיין אפשר להגיד שהצליחו בחיים? או שהם רק נראים מוצלחים בעיני החברה?
אפילו אני מבינה (אקדמאית ועובדת במקצוע "מוצלח" במשרה מלאה) שיש נשים עם מושגים אחרים של הצלחה, למשל לעשות משהו שנותן סיפוק אישי, גם אם לא מתעשרים ממנו או עבודה במשרה חלקית שמשאירה המון זמן פנוי לחיים האמתיים ולתחביבים. אין אמת מידה אחת להצלחה וחבל שהמחברת לא דנה במושג הזה כלל.
בנוסף, היה חסר לי בספר הדיון על כך שהרבה אקדמאיות מחליטות לפרוש מהמקצועות ה"מוצלחים" שלהן או לרדת באחוזי משרה לאחר שנולדים הילדים ושזה הרבה פעמים לא מבחירה אלא תוצאה של מגורים במדינה שאינה תומכת כראוי בהורים שעובדים במשרה מלאה. לפחות בארץ שלנו, גם לגברים וגם לנשים, קשה מאוד להמשיך בעבודה של 9-10 שעות ביום ואז להתחיל משמרת נוספת עם הילדים בבית וחוזר חלילה, זה מתיש... המחברת לא נכנסה לפינה הזו בכלל וחבל, דווקא היה מעניין להבין למה כל כך הרבה נשים מוצלחות וחכמות מסביבי מוכנות לרדת באחוז משרה ובשכר(או לעבור לתחום משתלם פחות) כשנולדים להן ילדים, כאשר הגברים המוצלחים לא פחות שלהן אפילו לא שוקלים את הרעיון הזה.

ציפיתי ליותר והאמת שהספר מאכזב.
לא התחברתי לדמות הבחורה בכלל, הרושם ממנה שהיא שטחית וילדותית.
חשבתי שהם יצאו למסע מרתק בארה"ב, יש כ"כ הרבה אתרים ומקומות מהממים במדינה, אבל במקום זה הם בילו בפאבים והשתכרו..
לא הסגנון שלי.

ספר מעולה!
מותח עד סופו ומרגש, ממליצה לקרוא.

ספר שקשה לכתוב עליו, יש תיאורי אונס ואלימות ולא מתאים לכל אחד.
בדרך כלל הצד של הצייד/התוקף מופיע בספרי מתח כשלילי לחלוטין, גבר לא לגמרי שפוי או פסיכופת, בעל עבר של התעללות ואלימות שדחפו אותו להפוך למי שהוא כיום. אנחנו כקוראים רוצים שהוא ייתפס וישלם על מעשיו.
כאן, הסיפור מראה גם את הצד השני- הילד המסכן שנסיבות חייו הובילו אותו למה שהפך, מעורר רחמים וסוג של הזדהות כלפיו. זה אדם שלא חווה אף פעם אהבה "נורמלית" כילד, אפילו לא מהוריו, הוא מגמגם, אח שלו התבייש בו ולא היו לו חברים בילדותו. כל זה הוביל אותו להפוך לאדם שהוא בבגרותו והוא יודע להסתיר את הצד הזה מעולה. כלפי חוץ, הוא בחור שקט וחרוץ, חי לבד ועסוק בעבודתו. אך מתחת לפני השטח, חיה המפלצת שבתוכו ודורשת קרבנות חדשים כל הזמן.
לא בטוחה מה דעתי על הספר, הוא קשה ומזעזע אבל גם מוזר ומיוחד- מראה זווית שונה שלא רואים אותה בדרך כלל בספרים וזה העניין פה.
בסך הכל הספר קריא ומסקרן.

סיפור אהבה קליל וזורם, אך לא מעבר.
העלילה לא אמינה מבחינה משפטית (ואני לא מהתחום אבל כל שופט היה מבטל את החוזה השטותי הזה..).
הדמות הראשית מסמיקה כל משפט שני בספר (זה היה מעצבן בשלב מסוים).
ספר בסדר.

ספר שהתחיל טוב מאוד אבל התדרדר מאמצעו ועד הסוף.
הקריאה זורמת, מתקדם בקצב מהיר יחסית והוא עונה על הקריטריון ההכרחי (מבחינתי) ל-"ספר ישר ולעניין" בלי יותר מדי בולשיט מסביב לעלילה ומתיחת סצנות מסויימות יותר מדי. משאיר במתח לאורך הקריאה בצורה טובה.
ובכל זאת, אני נותנת לו רק 3 כוכבים כי איפושהו אחרי אמצע הספר העלילה התחילה לרדת מפסי האמין וההגיוני. מאוד מפריעים לי אירועים לא אמינים.
למשל: *** ספויילר קטן - סוכני FBI אמורים לשמור על הגיבורה כל הזמן מסביב לשעון, אבל איכשהו היא חומקת מהם, בלי לטרוח אפילו, פעמיים ומסתבכת.
גם לא כל כך אהבתי את הדמות של הגיבור הראשי, הוא הרגיש לי לא מספיק חכם/מקצועי למרות שחקירה אמורה להיות המומחיות שלו(הוא שריף העיירה).
למשל: *** ספוילר נוסף - אשתו שנעלמה שנתיים קודם לכן, מופיעה על סף דלתו ביום בהיר אחד ולא מעוניינת לדבר על מה שקרה לה ולא מתעניינת בילדים שלא ראתה כל הזמן הזה. במקום לקחת אותה מיידית למעבדה פלילית שתיקח ממנה דגימות, ראיות וכו'(כדי למצוא את החוטף בעזרתן), הוא דוחף אותה למקלחת. מאוד מוזר. רק אחרי כמה ימים הוא מתקשר לסוכן FBI כדי לשאול אותו האם במצב כזה היה חושד שמשהו לא תקין קרה כאן (אתה שוטר, כל הנורות האדומות שלך היו צריכות להבהב!).
לסיכום, ספר נחמד אבל ממש לא חובה.

וואו זה הספר הכי גרוע שקראתי בחיי, ללא הגזמה (!)
איך כל כך הרבה נשים נתנו לו יותר מכוכב אחד ?! (בדרך כלל הביקורות באתר משקפות טוב את הספר).
הסיפור לא אמין והדמויות שטחיות ומעצבנות (בעיקר הגיבורה הראשית איזבלה). אין התפתחות בהתנהגות של איזבלה, היא נשארת ילדותית ותלותית. בהתחלה הייתה תלויה באריק האלים, נתנה לו להשתלט עליה בכל אספקט (גם כלכלית) ואחר כך עברה לתלות באיתן, החבר החדש שלה. הייתי מצפה שתלמד לקח מהעבר ותעמוד יותר על שלה, לפחות מבחינה כלכלית. רגע אחד היא לא מוכנה לקבל מאיתן שקל ורגע אחר כך מקבלת ממנו אוטו חדש, תכשיטים וכו' בלי להניד עפעף. חסרת עמוד שדרה לגמרי מתחילת הספר ועד סופו.
לא הצלחתי להתחבר לדמות המסכנה והקורבנית של איזבלה, לא הזדהיתי איתה אפילו ברגעי השפל שלה.
איתן, הדמות הראשית הגברית מדבר כמו אינפנטיל בן טיפש עשרה (ציטוט: "לא הייתה לי חברה, את כולן זיינתי ולא מעבר"). דקה אחרי שהכירו הוא מתוודה על אהבתו לאיזבלה (אמרתי כבר לא אמין ?).
בעמוד 100 בערך נשברתי סופית מהטמטום ומשם עד הסוף קראתי ברפרוף פה ושם עמודים רק כדי לסיים.
לא כדאי לקרוא, עלבון לאינטליגנציה (ולפמיניזם בפרט), בזבוז זמן מוחלט.

לא יודעת למה, אבל לא הרגיש לי כמו ספר מתח בכלל..
ניסיתי להמשיך לקרוא אבל פשוט לא זרם והפסקתי באמצע לטובת ספרים מעניינים יותר.