ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 9 בספטמבר, 2022
ע"י strnbrg59
ע"י strnbrg59
"הייתי מחתרת של איש אחד." כך מסכם גרשון ריגר את חייו כשכבר מאוחר מדי. זה סיפור על בחירת מסלול חיים, ובפרט על החלטות הרות אסון של אדם אחד.
בראשית דרכו גרשון ריגר הוא ילד מושבניק נורמלי. הרפתקן אולי אבל לא במידה מעוררת דאגה. לומד, עובד, מתבגר, נהיה עורך דין ונכון לגיל 24 עתידו נראה מבטיח.
עד כאן כלפי חוץ. כלפי פנים נפשו נסערת. א. הוא מאוהב במורה שלו לשעבר, שולח לה פרחים ומכתבים, חושב עליה תדיר ורוצה לעשות מעשה שירשים אותה. ב. הוא נמשך לרעיונות גרנדיוזיים במישור הפוליטי. זה מתחיל באופן ילדותי: "מחתרת" שהוא מקים עם כמה חברי בית ספר במטרה (איכשהו) לגרש את הבריטים מהארץ. הקשר מתפרק, אבל גרשון עולה מדרגה במידת הסיכון ומצטרף למחתרת של ממש, מעין לח"י. ומשם הוא עולה עוד מדרגה.
ערב מלחמת העולם השנייה הוא נוסע לאיטליה לגייס את משטר מוסוליני בתכנית לכבוש את המזרח התיכון ובכך לכונן מחדש את האימפריה הרומית (רעיון שמוסוליני באמת דיבר עליו אם כי לא בדגש על המזרח התיכון) — וכתוצר לוואי להקים מדינה יהודית. התכנית נדחית (מה לעשות, איטליה כבר עסוקה בזירות אחרות) אבל גרשון עובר לתכניתו המטורפת הבאה בתור.
הספר מסתיים בשתי תמונות המוצבות זו מול זו באופן שמדגיש את עומק האסון שהמיט על עצמו גרשון. מחד, המושב: פורח, מתפתח, סביבו המדינה החדשה שטופת השמש. מאידך, גרשון כלוא במנזר אפלולי בצרפת, מנותק ומנודה מהארץ ומהמדינה שבסופו של דבר לא זכה להשתתף בהקמתה.
אני תוהה אם התנאים של היום עלולים ליצור בינינו יותר גרשון ריגרים. כשמדובר בנטייה להיסחף אחר טירוף זה או אחר, אמצעי המניעה הטוב ביותר הוא קשר יום-יומי עם אנשים נורמלים שיגידו "רד מזה". ואילו הודות לאינטרנט אפשר לבלות הרבה זמן לבד בלי להרגיש מבודד, כשהתיקשור עם בני אדם מצטמצם לחוג של אנשים שרק מתגברים את שגעונותיך.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
arnon
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ספר נהדר
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
היום זה כבר לא יקרה כי אין שיכתוב אפליקציה מתאימה לאייפון.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
