הספר הזה - כרגיל אצלי - הגיע אליי באקראי. ניסיתי לקרוא אותו
לכאורה אין בו שום בעיה טכנית הוא כתוב בעברית תקינה ואפשר לקרוא אותו
אלא שמבחינתי יש בעיה; העלילה אם אפשר לקרוא לה עלילה, עוסקת כרקע בתככים ומזימות בעיריה של עיר חוף קטנה כלשהי
עם איזשהו סיפור אהבה בין עורך דין צעיר שזה מקרוב הגיע לבין עורכת דין שעובדת בעיריה...
אז זהו שסיפור האהבה הזה איננו אמין בעיניי כי גיבוריו מתוארים בצורה קלישאתית ללא עומק כלשהו
והסיפור הזה עצמו "מתפזר" לכל מיני כיוונים אחרים בתיאורים של דמויות שונות למשל החברה של אותה עורכת דין
ולהבדיל דמות אחרת של בתו של ראש העיר... בקיצור לא התחברתי במאומה; לא לאותם תככים אפלים בעיריה
ולא לסיפור האהבה הקלישאתי הזה שאולי מתאים לרומן רומנטי...
בדרך כלל אני עוזב ספר כזה בעמוד 99 הפעם נתתי לו צ'אנס והמשכתי עד עמוד 200 ועזבתי...
אמנם מבחינה של "לקרוא" אין לי בעיה – אני יכול לקרוא גם את ספר הטלפונים אבל סתם לבזבז זמן על ספר כזה שאינני נהנה ממנו?
חבל על הזמן במשמעות המקורית של הביטוי הזה! חבל על הזמן שלי ושל אחרים...
אולי הוא מתאים לנשים שאוהבות רומנים רומנטיים וסיפורים שהיו מתפרסמים בעיתוני נשים...

התוכן כבר סופר פה אז רק רציתי להוסיף שהספר בתחילה לא ממש תפס אותי אבל תוך כדי קריאה נכנסתי לסיפור יותר ויותר וגם לסגנון הכתיבה של המחברת ומאד נהינתי מקריאתו.

ספר טוב. ציפיתי ליותר לאור התשבחות והביקורת, זכייתה בפרס ספיר לספר ביכורים – ציפיתי לכתיבה מבריקה, משפטים מאוד מעניינים , עברית מעניינת וכו' - אבל את זה לא מצאתי בספר הזה. מצד שני עלילה מעניינת, מעוגנת היטב במציאות של העיריות הישראליות - ומי כמו המחברת - סגנית היועץ המשפטי בעיריית נתניה - מכירה את הנושא מכלי ראשון. בהחלט ספר טוב להעביר איתו שבוע ולחוות דברים שאנחנו יודעים על קיומם אבל מוגשים בצורה נחמדה וקריאה בהחלט. האם הדמויות בספר הזה אמינות? לכאן ולכאן - אהבתי בעיקר את דמותה של לוסי - מזכירת המחלקה המשפטית - מבחינתי הדמות הכי אמינה ומייצגת. דמותו של ראש העיר היא די סטריאוטיפית ודווקא שני גיבורי הסיפור - אלעד עורך הדין ושירה היועצת המשפטית - דמויות די חיוורות שמולבשות עליהן "צרות" שבאות להעצים אותן - אלעד סוחב אירוע טראומטי מירי על נער מפגר במחסום, שירה מטופלת בבעל הסובל מהלם קרב. בסה"כ ספר קריא ובהחלט מומלץ.

פוליטיקה של מועצת עיר והורדת ידיים בין עורכי דין הם לא כוס התה שלי. לא בחיים ובטח שלא בספרים.
בערך שליש לתוך הספר תהיתי איך חבר שאני מעריך המליץ לי על הספר הזה שגם אם הוא כתוב טוב ,הוא מתאר זעיר אנפין כל כך אפרורי. שוב התמרמרתי על הספרות הישראלית האובר ריאליסטית ( לפחות במקרה הזה לא עמוסה בדימויים ומטאפורות ) ותהיתי איך הספר הזה קיבל פרס ביכורים. הגברתי את מהירות ההשמעה ל2.2 .
אין פה כתיבה פיוטית. הספר רוקד סביב שני גיבוריו ומדי פעם מציץ בדמויות המקיפות אותם אבל איכשהוא ואני לא יודע להגיד בדיוק מתי ולמה הוא הפך מספר שאני נאבק לסיים לספר מצויין שאני מחפש סיבות לחזור אליו. משהו בסגנון הפשוט אבל הנוקב של רומית סמסון מצליח לגרום לדמויות ולעלילה לנצוץ למרות אפרוריותן.
אני מצטרף למשבחים עם הזהרת המסע ועכשיו ראיתי שיש ספר המשך . איזה כיף.

רומן הביכורים של רומית סמסון הוא לא פחות ממצויין. וזה לא מובן מאליו שמדובר בספר הראשון.
בעלילה יש הכל: תככים, אהבות, אכזבות, מתח ועוד. כבר כתבו פה מה העלילה, אז לא אכתוב שוב, אבל אני מאמינה שהיא לגמרי לקוחה מהמציאות. עניינים פוליטים וקשרים אסורים בעירייה? ברור מאילו שזה קורה. אבל הסופרת מתארת את זה בצורה כל כך טובה שהיא לא נופלת לשום קלישאה או תבנית מסויימת. כל פעם שחשבתי שאני שונאת איזו דמות, גיליתי עליו רובד אחר. ולייצר כזו סיטואציה בספר של 400 עמודים זה לא קל בכלל.
מאוד מקווה שזה לא הספר האחרון שלה. מומלץ בחום!

אין יותר משמח וסמלי מלהחזיק בחג שבועות ספר ביכורים, ומה שעוד יותר משמח- שהוא מוצלח כל כך. לעומת פרי הביכורים, שתמיד קיים פער בין המראה החיצוני הצבעוני והמפתה, לעומת התוכן שהחמיצות שלו תופסת את הלשון ומוחה כל זכר למתיקות שהכזיבה.


בעיר חוף ישראלית, שיכולה להיות כל עיר, החל בחדרה וכלה באשקלון, וכזו שלא מאוד רחוקה מהמלכה האם- תל אביב, עומד פיל לבן בצורת פרויקט בנייה שאפתני שקרס אל תוך עצמו. הפרויקט היה אמור לתת מענה לזוגות צעירים שרצו להישאר בעיר הולדתם. אלו מיהרו להירשם לפרויקט שהעירייה לקחה חסות עליו, לקחו משכנתאות ועברו להתגורר בשכר דירה. אלא שאז קרס הפרויקט, והותיר אזרחים זועמים בעלי כיסים מרוקנים ולב מלא על כל מי שקשור לפרויקט.

סביב הנושא הזה טוותה רומית סמסון סיפור מקסים ושיבצה בו לא מעט דמויות (ועל זה שאפו גדול!) כי לא תמיד קל להתעסק עם הרבה דמויות וגם לדעת לבדל אותן אחת מן השנייה תוך כדי הענקת קול וצבע המאפיינים כל אחת מהן.


אז מי הדמויות שליוו אותי בהנאה כל כך גדולה תוך כדי התעסקות עם ארוחת חג חלבית (שיצאה טעימה מהסרטים, אגב) ובין ריצות למקלט.

אלעד, יליד המקום, שעזב את העיר הקטנה לטובת לימודי משפטים, ולאחר מכן עבר לתל אביב והחל קריירה כעורך דין צעיר ושאפתן ששם לו למטרה להגשים את החלום במלואו. אלעד סוחב סיפור חיים עמוס במשקעים ומרירות פלוס עוד דברים שישפיעו על כל מהלך בחייו. הוא מחליט לעזוב הכל ולחזור לעיר בה גדל.

גבי, ראש העיר הכריזמטי, שולט בעיר ובתושביה כחומר ביד היוצר. יודע לגשת לאנשים, יודע להשמיע להם את מה שהם חפצים לשמוע. והכי טוב יודע ללהטט בין הציבורי לנסתר, שזה אותו אזור דמדומים בין השניים, זה המסוכן שמהווה מלכודת לכל איש ציבור.

יוני, איש האופוזיציה החומד את תפקידו של גבי וחושב שהוא יותר טוב ממנו, יוצא לקרב על התפקיד בעוד הבחירות המוניציפליות הולכות וקרבות.

ושירה, היועצת המשפטית של העירייה, שחזותה העדינה לא משקפת את חוסנה הנפשי. היא מגדלת שלושה בנים לבדה, וגם היא כמו אלעד גוררת סיפור קשה, שיתגלה לקראת סופו של הספר.


כל אלו, ועוד דמויות משנה ישתרגו אלה בחיי אלה כשפרויקט הבנייה הכושל מהווה את נקודת המוצא של כולם, תוך כדי שהוא נותן הצצה אל תוך נפשותיהם של כל המעורבים.

בכתיבה קולחת, שהרבה הומור נוכח בה, ותוך כדי קריצה תמידית, כי מה, מי מאיתנו לא מכיר את הטיפוסים? העיר נטולת השם שכתבה עליה סמסון יכולה להיות העיר של כל אחד מאיתנו, וכנ"ל גם הפיל הלבן, שאין עיר בארץ שלא היה בה אחד כזה בתקופה כזו או אחרת.


ספר ביכורים שהכתיבה שלו בשלה, הדמויות מלאות ולא זקוקות לשיוף, ואני רק תקווה שהוא הראשון בשרשרת.

זה הוא ספר הפרוזה הראשון שכותבת רומית סמסון. ספר ביכורים של סופרת ישראלית הוא דבר שלפעמים מרתיע אותי מלקרוא אותו. לפני כמה ימים התחלתי לקרוא את הספר ומיד נשביתי בכתיבה של רומית. סגנון הכתיבה הוא איטי הקצב לא מהיר ולכן מאפשר לקורא לצלול לעלילה בצורה איטית ובטוחה. ככל שחולפים העמודים אני מאבד תחושה של זמן וצולל לתוך הרומן.
על מה הספר: בעיר קטנה מפרסמת העירייה מכרז לבניית דירות לזוגות צעירים. מהר מאוד העניינים מסתבכים והפרויקט נתקע.
בספר כמה דמויות כל אחת ואחד עם מרכיב אישיות שונה: ראש העירייה טיפוס כריזמטי, נכלולי בעל קסם רב ששובה את לב התושבים מוח מהיר וכישורים פוליטיים הגובלים בשחיתות. ראש העיירה רוצה להיבחר שוב בבחירות ועושה הכול כדי להגיע ליעדו.
הדמות שאותי ענייניה יותר היא של אלעד עורך דין צעיר ותמים שרוצה להשתלב בעשייה על העירייה ובפוליטיקה שלה. אלעד נושא עמו טראומה משירותו הצבאי.
דמות נוספת היא היועצת המשפטית של העירייה אימא לשלושה בנים אשר לא מסגירה מה קורה בביתה הפרטי.
יש עוד אנשים בספר עוד דמויות חלקן מופיעות ונעלמות ולחלקן אין השפעה על מהלך הסיפור.
הספר מתאר יפה את עיר החוף הקטנה אולי נתניה אולי עיר אחרת. העיר מוצגת בצורה שלילית מלאת אינטרסים, שוחד, מינוי מקורבים לתפקידים בכירים, תאוות בצע ועוד.
העלילה מאוד ישראלית מיוזעת, מעצבנת לכל איש ואישה בסיפור יש סודות, יצרים אפלים, כמיהות, מחלות וכל תחלואי המין האנושי.
אני חייב לציין שבהתחלה חשבתי לסגור את הספר לאחר כמה עמודים לא היה לי כוח לעוד ספר ישראלי אבל לאט לאט נכנסתי לספר ואני שמח מאוד שסיימתי אותו.
ספר מעולה, מותח העריכה של הספר טובה אין מילה מיותרת אין משפט שאין לו תכלית בקיצור כיף גדול לקרוא את הספר.
אני ממליץ על הספר כל מי שאוהב/ת ספרות ישראלית שמתאימה לקיץ החם ששורר פה.
הספר מכיל: 434 עמודים.
יצא בעם עובד הוצאה לאור.