סיפורו של פרדיננד [מהדורת 2002]מונרו ליף1ספר קליל וכפי מסר וביקורת חינוכית חברתית אנטי מלחמתית ובעד אינדיווידואליזם.איורים מקסימים.מוצלח, טוב מאוד:)
מעל ההתכתשותרומן רולן1אני מוקיר ספרות אנטי מלחמתית.ספר המקבץ בתוכו מאמרים שנכתבו בפתיחת מלחמת העולם ה1.קול אמיץ ובודד, ביקורתי כלפי בני עמו והעמים שכנגד, כנגד אנשי הרוח.יש בו מוטיבים חוזרים חזרתיות יתר, וקצת מייגע.בסדר.
שתיקת היםורקור52 סיפורים ראשונים אפשר לוותר.שאר הסיפורים ואחרית הדבר טובים.הסיפורים נכתבו בתנאי מחתרת בכיבוש הנאצי של צרפת.הם כתובים אודות וכנגד הכיבוש הנאצי והשואה.ביקורת כלפי החברה הצרפתית. הסיפורים נוגעים ללב ומכמירי לב. שפה יפה, ותרגום מוצלח, כל הכבוד לארזה.
בשבח הלא-כלוםלואי קוקלה3הענקתי ציון 3 כוכבים לספר הואיל וזה משהו בין לבין שלא ברור לי מה ערכו.זה אולי ספק תוכן רב חשיבות וחוכמה שהדברים בו נשגבים מבינתי ולא הבנתי מה הוא רוצה ממניומצד שני יכול להיות שזה סתם פילוסופיה בגרוש.
עידן האורותמיכאל הרסגור5תקופת המאה ה18 באירופה המערבית.על זריחת ההשכלה ופעילותם ומאבקם של המשכילים בתנאים שלרוב היו חצי מחתרתיים,אל מול הכנסיה הקתולית, כוחות החושך, מאבק ביניהם, שעם הזמן הקנאים הקתולים החשוכים דועכים, הממסד הדתי נחלשוההשכלה מתחזקת עוד ועוד...באנו חושך לגרש... בידנו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן!כתוב קולח, בצורה קלילה ומחויכת, מעניין מאוד, נהנתי מכל עמוד.מעולה!
יפתח המלוכלךהינריך הופמן11חולני. במלא מובן המילה. זהו ספר שלוקח כל מה שבטבע של הילד - חופש, הנאה, סקרנות, חלימה בהקיץ... והופך אותו לסיוט סאדיסטי ודוחה. קראתי את הספר בשפת המקור. לא פלא שהגרמנים סובלים מכזו סטגנציה אנאלית. הספר הזה מנסה ללמד לקח ומוסר, אבל תמיד נגמר בקטסטרופות מזעזעות. הילדה נשרפת לחלוטין. הילד מאבד את האצבעות כי הוא לא מצץ את האגודל. כולא F'n מצץ אגודל! זו לא סיבה לסאדיזם איסלמי! או למשל הילדים התעללו בילד האפריקאי ונענשו ע"י טבילה בכסת דיו. יופי. זה לא הופך אותם לפחות גזענים - זה רק מכסה אותם בצבע שהם לועגים לו. איזה מן מוסר זה?? גם ההיגיון סביב הרגלי האכילה של אוגוסטוס השמנמן... א. ממתי ילד שמנמן פתאום לא רוצה לאכול מרק? ב. גם אם לא בא לו מרק, כי בואו נודה שירקות גורמים בחילה לחלק מהאנשים, זה לא אומר שהוא לא יאכל משהו אחר. זו גרמניה, פרפלוכטה שייסה, לא חסר פה תפוחי אדמה ובשר לבן. אז פעם אחת בשבוע הוא יאכל את האוכל של אבא ולא את המרק של סבתא. ביג דיל... אבל לסיים סיפור כזה במוות של ילד מפאת רעב? בחיי ד"ר הופמן, גש לארון המשקאות, תוציא את השנאפס, מזוג כוס של שוט, תניח אותה על השולחן ושתה את שאר הבקבוק. Prost. אה, וד"ר הופמן היקר, לספר לילדים שהם עלולים לעוף בעזרת המטרייה שלהם כמו רוברט - יגרום להם לרצות לתפוס את המטרייה ולצאת כל פעם שיש קצת רוח בחוץ. אז מה מה עשית עם זה? נקודות האור היחידות בספר הינן הסיפורים על פרדריק האכזר ועל הצייד, אשר מלמד ילדים צער בע"ח. פה דווקא כן הייתי מלמד ילדים שהתעללות בבע"ח נגמרת באסון אדיר. מומלץ למבוגרים בלבד, חובבי הגרוטסק והסאדיזם.
יפתח המלוכלךהינריך הופמן10גדלתי על הספר הזה! זו היתה אזהרה מלאה בהומור לי ולאחותי, כמה חשוב לא לוותר על מקלחת, ולשטוף פנים. אף אחד לא רוצהלגמור כמו יפתח המלוכלך!
יפתח המלוכלךהינריך הופמן9למרות התוכן המזוויע. הספר הזה ריתק אותי בתור ילדה. לא יודעת אם לטובה. אבל אני ואחיותיי היינו מסתכלות זמן רב על האיור של דורית הגפרורית ועל הסוף הנורא שלה. לא יכולנו להסיר את ענינו. בספר יש כמה סיפורים שהם לא ממש פולטיקלי קורקט. היום לא בטוח שהספר היה עובר צנזורה. עבור ילדים מסוימים חלק מהסיפורים יכולים ליצור טראומה אבל הם בהחלט משעשעים. לכן אני יותר ממליצה עליו למבוגרים שרוצים להתרפק על העבר.
יפתח המלוכלךהינריך הופמן8ספר מעולה שגדלנו עליו אהבנו לשמוע כל דף שהגננת קראה לנו בפינת הספר.היום אני נהנת לקרוא לילדים בגן והמסר מאד ברור להיות כמו יפתח המלולך לא שווה. להתקלח ולצחצח ולהתנקות זה לא שגעון..זה נקיון!!
יפתח המלוכלךהינריך הופמן5ספר ילדותי המגניב ביותר שמורה לי בלב בקום חם לספר המיוחד ומטורף הזה את השיר איוו יפתח המלולכך מלוכלך אתה כל כך דיקלמנו במשפחה שלי בעל פה ועם הרבה הומור כייף גדול של ספר