“ילדים פרחחים, מסר חינוכי. * נחשב לאחד מיצירות האבות של ספרות הילדים”

“חולני. במלא מובן המילה. זהו ספר שלוקח כל מה שבטבע של הילד - חופש, הנאה, סקרנות, חלימה בהקיץ... והופך אותו לסיוט סאדיסטי ודוחה. קראתי את הספר בשפת המקור. לא פלא שהגרמנים סובלים מכזו סטגנציה אנאלית. הספר הזה מנסה ללמד לקח ומוסר, אבל תמיד נגמר בקטסטרופות מזעזעות. הילדה נשרפת לחלוטין. הילד מאבד את האצבעות כי הוא לא מצץ את האגודל. כולא F'n מצץ אגודל! זו לא סיבה לסאדיזם איסלמי! או למשל הילדים התעללו בילד האפריקאי ונענשו ע"י טבילה בכסת דיו. יופי. זה לא הופך אותם לפחות גזענים - זה רק מכסה אותם בצבע שהם לועגים לו. איזה מן מוסר זה?? גם ההיגיון סביב הרגלי האכילה של אוגוסטוס השמנמן... א. ממתי ילד שמנמן פתאום לא רוצה לאכול מרק? ב. גם אם לא בא לו מרק, כי בואו נודה שירקות גורמים בחילה לחלק מהאנשים, זה לא אומר שהוא לא יאכל משהו אחר. זו גרמניה, פרפלוכטה שייסה, לא חסר פה תפוחי אדמה ובשר לבן. אז פעם אחת בשבוע הוא יאכל את האוכל של אבא ולא את המרק של סבתא. ביג דיל... אבל לסיים סיפור כזה במוות של ילד מפאת רעב? בחיי ד"ר הופמן, גש לארון המשקאות, תוציא את השנאפס, מזוג כוס של שוט, תניח אותה על השולחן ושתה את שאר הבקבוק. Prost. אה, וד"ר הופמן היקר, לספר לילדים שהם עלולים לעוף בעזרת המטרייה שלהם כמו רוברט - יגרום להם לרצות לתפוס את המטרייה ולצאת כל פעם שיש קצת רוח בחוץ. אז מה מה עשית עם זה? נקודות האור היחידות בספר הינן הסיפורים על פרדריק האכזר ועל הצייד, אשר מלמד ילדים צער בע"ח. פה דווקא כן הייתי מלמד ילדים שהתעללות בבע"ח נגמרת באסון אדיר. מומלץ למבוגרים בלבד, חובבי הגרוטסק והסאדיזם.”

“גדלתי על הספר הזה! זו היתה אזהרה מלאה בהומור לי ולאחותי, כמה חשוב לא לוותר על מקלחת, ולשטוף פנים. אף אחד לא רוצהלגמור כמו יפתח המלוכלך!”

“למרות התוכן המזוויע. הספר הזה ריתק אותי בתור ילדה. לא יודעת אם לטובה. אבל אני ואחיותיי היינו מסתכלות זמן רב על האיור של דורית הגפרורית ועל הסוף הנורא שלה. לא יכולנו להסיר את ענינו. בספר יש כמה סיפורים שהם לא ממש פולטיקלי קורקט. היום לא בטוח שהספר היה עובר צנזורה. עבור ילדים מסוימים חלק מהסיפורים יכולים ליצור טראומה אבל הם בהחלט משעשעים. לכן אני יותר ממליצה עליו למבוגרים שרוצים להתרפק על העבר.”

“ילדים פרחחים, מסר חינוכי. * נחשב לאחד מיצירות האבות של ספרות הילדים”

“חולני. במלא מובן המילה. זהו ספר שלוקח כל מה שבטבע של הילד - חופש, הנאה, סקרנות, חלימה בהקיץ... והופך אותו לסיוט סאדיסטי ודוחה. קראתי את הספר בשפת המקור. לא פלא שהגרמנים סובלים מכזו סטגנציה אנאלית. הספר הזה מנסה ללמד לקח ומוסר, אבל תמיד נגמר בקטסטרופות מזעזעות. הילדה נשרפת לחלוטין. הילד מאבד את האצבעות כי הוא לא מצץ את האגודל. כולא F'n מצץ אגודל! זו לא סיבה לסאדיזם איסלמי! או למשל הילדים התעללו בילד האפריקאי ונענשו ע"י טבילה בכסת דיו. יופי. זה לא הופך אותם לפחות גזענים - זה רק מכסה אותם בצבע שהם לועגים לו. איזה מן מוסר זה?? גם ההיגיון סביב הרגלי האכילה של אוגוסטוס השמנמן... א. ממתי ילד שמנמן פתאום לא רוצה לאכול מרק? ב. גם אם לא בא לו מרק, כי בואו נודה שירקות גורמים בחילה לחלק מהאנשים, זה לא אומר שהוא לא יאכל משהו אחר. זו גרמניה, פרפלוכטה שייסה, לא חסר פה תפוחי אדמה ובשר לבן. אז פעם אחת בשבוע הוא יאכל את האוכל של אבא ולא את המרק של סבתא. ביג דיל... אבל לסיים סיפור כזה במוות של ילד מפאת רעב? בחיי ד"ר הופמן, גש לארון המשקאות, תוציא את השנאפס, מזוג כוס של שוט, תניח אותה על השולחן ושתה את שאר הבקבוק. Prost. אה, וד"ר הופמן היקר, לספר לילדים שהם עלולים לעוף בעזרת המטרייה שלהם כמו רוברט - יגרום להם לרצות לתפוס את המטרייה ולצאת כל פעם שיש קצת רוח בחוץ. אז מה מה עשית עם זה? נקודות האור היחידות בספר הינן הסיפורים על פרדריק האכזר ועל הצייד, אשר מלמד ילדים צער בע"ח. פה דווקא כן הייתי מלמד ילדים שהתעללות בבע"ח נגמרת באסון אדיר. מומלץ למבוגרים בלבד, חובבי הגרוטסק והסאדיזם.”

“גדלתי על הספר הזה! זו היתה אזהרה מלאה בהומור לי ולאחותי, כמה חשוב לא לוותר על מקלחת, ולשטוף פנים. אף אחד לא רוצהלגמור כמו יפתח המלוכלך!”

“למרות התוכן המזוויע. הספר הזה ריתק אותי בתור ילדה. לא יודעת אם לטובה. אבל אני ואחיותיי היינו מסתכלות זמן רב על האיור של דורית הגפרורית ועל הסוף הנורא שלה. לא יכולנו להסיר את ענינו. בספר יש כמה סיפורים שהם לא ממש פולטיקלי קורקט. היום לא בטוח שהספר היה עובר צנזורה. עבור ילדים מסוימים חלק מהסיפורים יכולים ליצור טראומה אבל הם בהחלט משעשעים. לכן אני יותר ממליצה עליו למבוגרים שרוצים להתרפק על העבר.”