ביקורת ספרותית על מכשפה עצלנית - מדריך העצלה לקסם #1 מאת הלן הרפר

---

אני חוששת שלא התלהבתי מהספר הזה - או לפחות לא כפי שציפיתי - מאותה הסיבה שמעולם לא התלהבתי מישיבה בספסל האחורי בטיול השנתי ואכילת חטיפים משותפת עם החבר'ה. קראתי כמה חוות דעת שהשוו את הספר הזה לחטיף, נשנוש כיפי וטוב לנשמה, ויש בזה משהו, אלמלא כמה נקודות מרגיזות.
קודם כל, רפאל וינטר - הבלש המוצלח אליו אייבי מצוּותת, ודמות נוכחת במיוחד - לא מדבר. הוא נובח, או נוהם, אבל הוא אף פעם לא פשוט אומר. אתם קוראים את זה עכשיו ואולי מגחכים בליבכם, אבל תאמינו לי, כשזה בתוך ספר ואחת הדמויות כל הזמן נובחת - ועוד דמות שאמורה לעורר בנו סימפתיה כלשהי - זה פשוט לא עובד. אני כל הזמן מדמיינת כלב ומרגישה אדיוטית.
הרבה קוראים התלהבו מהחתול, ברוטוס. אני לא, אבל נראה לי שבאופן כללי לא כיף איתי במסיבות. גם לא ממש חיבבתי את החתול-סנאי מ"קלע הכשף", ואני יודעת שאני בדעת מיעוט, אבל אני לא מוצאת את הקסם ביצורים שכל מהותם לאורך 99% מהספר היא להפריח מילים חסרות טעם באוויר כדי להרגיז את הדמות הראשית ולהוציא ממנה תגובות סרקסטיות. הוא בעיקר עורר בי אי-נוחות, מהסוג שאתה חש כשאתה יודע שאתה קורא גימיק והוא פשוט לא מוצא חן בעיניך. שמעתי שבספרים הבאים ברוטוס משתפר. אולי.
הייתי אומרת שגם הכינויים מגוחכים, וכל ה"אדפטוס אזמפטוס" (אני בטוחה שאני לא כותבת את זה נכון, אבל אין לי כוח להסתכל) הזה פשוט לא מחליק בגרון. באמת התכוונתי להתלונן על זה עד שאייבי, שהספר כתוב מנקודת מבטה, צוחקת על זה בעצמה באיזשהו שלב, אז סלחתי. החינניות של אייבי בהחלט מצילה את הספר הזה מבחינתי, ונהניתי לקרוא דרך עיניה, בעיקר כשהנביחות התמעטו והקרח בינה לבין ווינטר החל להיסדק.
אה, ועוד נקודה משונה - הסיבה שבגינה אייבי מגורשת מהמסדר מלכתחילה היא האשמה ברמאות במבחנים. טוב, גם תקיפה של עמית למסדר, אבל משום מה היא זכורה לשמצה בכל מקום במסדר דווקא בתור "הרמאית", וממש יורדים עליה בגלל זה. בקטע מוגזם. וזה מוזר, כי אני לא מצליחה לדמיין את אותו תרחיש באוניברסיטה שלמדתי בה, למשל. סביר להניח שכבר קרה שמישהו סולק בגלל העתקה בבחינות, ואני בספק אם זכרו אותו שבע שנים מאוחר יותר. קצת מאולץ בעיניי.
העלילה חביבה. זה רומן רומנטי עם תיבול של פנטזיה ובילוש, וזה בעצם לא אומר לכם הרבה, אז תחשבו על אחד הרומנים של "שלגי", רק בשפה פחות זורמת ועם יותר קסם (לא מתוחכם במיוחד, אגב). אה, ויותר חתולים. וגיבורה שלא מתביישת לרבוץ על הספה, שזה, בואו נודה על האמת, מה שמשך את כולנו לספר הזה, ובצדק.
בקיצור, ספר חביב, כיפי אבל לא בדיוק סוחף, ואני אמשיך לספר הבא כי אייבי חמודה ויש בי איזושהי תקווה לשיפור (וגם כי קניתי אותו). אם אתם לא אנשים יבשים כמוני, כנראה שתהנו. אבל גם קולם של האנשים היבשים צריך להישמע.
:)

נ.ב. הרגיז אותי גם "וינטר" במקום "ווינטר" בתור התעתיק של winter. אני יודעת שהאקדמיה החליטה שזה התעתיק הנכון - גם "ואטסאפ" למשל ולא "וואטסאפ" - אבל אני לא מסכימה.
ועכשיו באמת סיימתי. סליחה.

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על מכשפה עצלנית - מדריך העצלה לקסם #1