ביקורת ספרותית על בעקבות צדיק הדורות - חייו ותורתו של רבי נחמן מברסלב מאת הלל צייטלין
ספר טוב

---

כנראה שאין מי שלא שמע על רבי נחמן מברסלב, שנפטר ב-1810, אבל אישיותו הפלאית והגותו ממשיכים לעורר עניין גם כיום. לא כך היו תמיד פני הדברים. לאחר מותו, בעקבות המחלוקות שהיו נגדו בימי חייו ובהעדר יורש, וגם כנראה מההגות שלו שהקדימה את זמנה, תלמידיו היו מעטים, ההתעניינות בכתבים הייתה מעטה והייתה נחלתם של בודדים שהשכילו לעמוד על מקוריותה, והחסידות עצמה הייתה קטנה ומבוזה.

עברו שנים עד שלהגות הייחודית שלו הייתה עדנה. אבל זה לא קרה מאליו. הוגים חדי עין גילו את הכתבים מחדש, החלו לפרסם מאמרים ולגלות מחדש את ההגות המקורית לציבור שהיה כנראה בשל יותר לקלוט את הדברים.

כאן אנחנו מגיעים לר׳ הלל צייטלין שהיה מהראשונים, אם לא הראשון ממש, מבין אלו שזיהו את הזהב המצוי בנחל, והיה מהמבשרים את ״הבהלה לזהב״ שנמשכת עד היום. הלל צייטלין היה בעצמו, אישיות ייחודית ומרתקת, אדם שכל חייו התאפיינו בחיפוש רוחני מתמיד. הוא אמנם נולד למשפחה חב"דית אבל גלגולים רבים עברו עליו עד ששב לכור מחצבתו. הוא עסק רבות בספרות הרוסית, בעיקר טולסטוי, דוסטוייבסקי ושסטוב, פילוסופיה מערבית ומזרחית, ניטשה ושפינוזה, ודי ברור שהמשיכה שלו הייתה להגות מיסטית רדיקלית אפוקליפטית. כנראה בשל כך מלחמת העולם הראשונה היא שגרמה לו באופן מובהק לשוב הביתה ולהתחבר מחדש להוגי הדעות המיסטיים של היהדות. החל בקבלה ובזוהר וכלה בגדולי ההוגים המקוריים של החסידות מהזרם החב"די והברסלבי. בשנות חייו פרסם עשרות רבות של מאמרים וספרים עד לרציחתו בידי הנאצים ב-1942.

בספר הזה מובאים שלושת חיבוריו העיקריים של ר׳ הלל על רבי נחמן, על חייו, על תלמידיו ועל עיקרי תורתו. כאשר החיבור הראשון ("החוזה הגדול מפודוליה וחבורתו") – מעין ביוגרפיה רוחנית כשבמרכזה המסע של רבי נחמן לארץ ישראל, והשלישי ("אורו של משיח בתורת הברסלבי") מתקופה מאוחרת בחייו של צייטלין (1933-6), ואילו המאמר השני ("הצער העולמי ושירת הבריאה") מתקופה מוקדמת יותר (1910) בחייו ועל כן גם סגנונו שונה.

אנקדוטה: כשהבן של צייטלין הוציא לאור את המאמר השני, זה שנכתב בתקופה המוקדמת בחיי אביו, לפני כמה עשרות שנים בספר הקלאסי "על גבול שני עולמות" בהוצאת יבנה הזכורה לטוב, הוא עידן אותו מהסגנון המשכילי יחסית. אבל דווקא בהוצאה הזו, שהיא הוצאה תורנית קלאסית (שאין לי מושג אפילו מה שמה, הדבר לא נכתב בשום מקום בספר), החליטו להשאיר את הדברים כפי שהם "לטעמנו מוטב להשאיר הדברים על כנם, ולו כדי להמחיש את כברת הדרך שעבר המחבר...", כך כתבו בהקדמה. עשיתי ניסוי קטן והשוויתי בין המאמרים באופן אקראי, ואכן בספר החדש (בפרק ד עמ' 209) מצאתי את המשפט הבא שלא מופיע בהוצאה הישנה "ואם נדע לקרוא בין השיטין נראה כי ספקות רבים ועצומים מאוד הציקו לו [=לרבי נחמן] תמיד וימררו את חייו...". אז הנה, ימים חדשים הגיעו, בעוד שבשנות ה-70 בהוצאה החילונית-ישראלית החליטו לעדן את הסגנון, כעת בהוצאה החרדית-דתית החזירו את הסגנון המקורי המשכילי. יש הרבה על מה להרחיב בנושא מבחינת סוציולוגית, תרבותית, אבל כמובן שזה לא המקום.

אז לגבי האסופה שבספר הזה. כיום המחקרים והמאמרים על רבי נחמן מעמיקים ונכתבים בסגנון אחר ונוגעים בנקודות אחרות. בשעתו, כאמור, המאמרים הללו היו פורצי דרך והסירו את הלוט מעל יצירה לא מוכרת. וגם כיום למי שלא מכיר את רבי נחמן, זו דרך מעניינת להתוודע להגות שלו. דרך קלאסית, בשפה ארכאית מיוחדת. אבל למי שמכיר את ההגות ואת האישיות הדברים מחדשים פחות. למעשה המאמרים השני והשלישי נדפסו בעבר בספר "על גבול שני עולמות" הנזכר, וגם המאמר הראשון כנראה יצא בעבר אבל לא ניתן להשגה. הערה אחת לסיום: פחות אהבתי את הכתב הגדול והרווחים, שנעשו כאילו להצדיק ספר של 330 עמודים, בעיני הפך את הקריאה בספר לקצת ילדותית.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על בעקבות צדיק הדורות - חייו ותורתו של רבי נחמן מברסלב