ביקורת ספרותית על 1982 - לבנון - הדרך למלחמה מאת יגאל קיפניס
ספר מעולה

---

הייתי נהג טנק במלחמת לבנון הראשונה. והתמונה שחרוטה במוחי היא "כיבוש" נבטיה. נבטיה קיבלה אותנו באורז ופרחים וכל מה שצפתה זה שנעזוב מהר.
התמונה שהכי זכורה לי היא אדם שעומד ברחוב צר עם כף בנאים ומלט ומתקן את פינת ביתו.
התברר כי כשעובר גדוד טנקים בכביש כזה צר, תמיד ימצא הצוות שיפגע בפינת הבית עם הטנק. כשהגענו לאגם קרעון ,ודיברנו על האפיזודה, אמר אחד מהמפקדים כי כשהמסכן גמר לתקן את ביתו, עבר גדוד נוסף.
אפשר לבחור עוד תמונות על מצב התושבים בלבנון, אבל אני חושב כי זה סמל די מדוייק.
הספר של יגאל נרקיס מתייחס לקבלת ההחלטות על ידי בגין שרון והממשלה, מדיניות אסאד הסורי, ה"מימשל" הלבנוני והאמריקאים ש "קורקסו" על ידי הישראלים.
הוא אינו מתייחס לחייל הבודד ורמת הפרט.
והנה מתברר כי הספר מרתק. הוא מראה מדיניות ופוליטיקה בהתהוותה, על כל תמרונותיה, השטיקים והטריקים של כל צד, כיצד עבדה מערכת המסרים בין בגין, שרון, חביב המתווך האמריקאי וסם לואיס השגריר האמריקאי בארץ.
כמעט כמו בסרט "רומנוף וג'ולייט" של יוסטינוב.
מה שהפריע לי כי לא הייתה בכל המלחמה התייחסות ל ..קורבנות שנפלו.
ויש לי עוד "טרדה קטנה", האם הפוליטיקה של היום שונה?
חשוב וכדאי לקרוא ספר זה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על 1982 - לבנון - הדרך למלחמה