ביקורת ספרותית על The Garden of Evening Mists מאת Tan Twan Eng
ספר מעולה

---

בראשית היה השם : גן ערפילי הערב. שם שמיד מדגדג בעיניים.
אחר כך הבנתי שהעלילה היא משהו בסגנון שתי אחיות וגנן יפני וכיוון שאני לא אוהב לדעת יותר מדי פרטים זה הספיק.
בחרתי לטייל השנה בכמה שיותר ארצות עם ספרים. יותר נכון לטייל עם סופרים ת כי יותר חשוב לי שהספר הוצא במדינה המדוברת ועל ידי סופר\ת מקומית. הרעיון הוא להחשף לכמה שיותר תרבויות וחברות ולא לשמוע עליהן כפי שסופר אמריקאי או אנגלי רואה אותן.
מסתבר שזה לא כזה פשוט ,סופרים נוטים לנדוד וסופרים ממוצא X החיים במדינה מערבית כותבים על ארץ המוצא גם אם לא חיו בה או מוציאים את ספריהם בארץ בה הם חיים עתה ולהוצאה יש השפעה על כתיבתם. לדוגמא : חאלד חוסייני, רוהינטון מיסטרי, נדי אוקופור ,דני ראמאדן ועוד.
אם תשאלו : אז מה ? מה זה משנה איפה יצא הספר? אני ממליץ לקרוא את ההקדמה של ניל גיימן להוצאה החדשה של לעולם לא עולם ובא הוא מסביר את כל השינויים שנאלץ לעשות בספר כדי שיותאם לשוק האמריקאי- וזה מאנגלית של אנגליה לאנגלית של ארצות הברית.
אני לא חוקר ספרות והאתגר שלקחתי נועד להביא לעיניי מעט מחוץ לספרות המונגשת לנו, אי לכך אני מגמיש מעט את דרישות הסף ונהנה בלנסות למלא את המשבצות העולמיות .
השנה טיילתי כבר ב נורווגיה , פולין, פינלנד,ניגריה, רוסיה,בריטניה,אירלנד ודרום אפריקה ועכשיו מטייל בתורכיה.
את הספר בחרתי למלא את המשבצת של מלזיה הוא נכתב על ידי סופר מלזי ממוצא סיני באנגלית והוצא על ידי הוצאה בריטית. הוא היה מועמד לפרס בוקר ב2012.
המספרת של הסיפור Yun Ling היא סינית מלאזית שפורשת מבית המשפט העליון וחוזרת לאזור שבו התגוררה תקופה בתחילת שנות החמישים. רוב הסיפור מתרחש בתקופה ההיא. זה זמן של חוסר שקט במלזיה. האנגלים שולטים אחרי סיום המלחמה ,טרוריסטים קומוניסטים מטילים טרור על המקומיים ברציחות מזעזעות ומנגד הוצאות להורג של הממשל.
יון לינג שהיתה תובעת במשפטים של פושעי מלחמה יפנים מגיעה לאזור כדי לבקש מגנן יפני מפורסם שגר שם לתכנן ולבנות עבורה גן יפני לזכרה של אחותה שהייתה איתה במחנה ריכוז יפני ולא שרדה.הוא מסרב. זה הבסיס לסיפור שיש בו כל כך הרבה רבדים וסיפורי משנה. עלילה נעה בין זמן ההווה של יון לין לשנות החמישים ולשנות המלחמה.
זה לא ספר על חמלה ( אם כי יש בו ) וגם לא על נחמה (וגם אותה מוצאים ) וגם לא על סליחה ,אם כי על השלמה ,על שחרור ועל בחירה לחיות – או שלא. זה גם ספר על זהות , מה מרכיב לאום ? והוא משוקף גם דרך תירבות הטבע.
הספר מסופר באופן יפיפיה , כמעט מהפנט והוא תפס אותי למין המילה הראשונה. יש בו יופי אנושי עם רוע אנושי והמון מורכבות אנושית מתפתלת בתוך טבע פראי.מדי פעם מאיר הזרקור דמות אחרת והסיפור שלה נחשף אני אוהב ספרים שמסופרים כך.
אנחנו חושבים בעיקר על זוועות מלחמת העולם השניה מכיוון גרמניה ואירופה ופחות מכירים את הזוועות שהנחילו היפנים בכיבושיהם במזרח.
יש לי חבר שהוא סיני ממוצא מלזי ופעם כשהמלצתי לו לקרוא את מורקאמי אמר שאינו מסוגל לקרוא ספר שנכתב על ידי יפני והוא גם לא יקנה רכב או מוצרים ( עד כמה שאפשר ) יפנים ולמרות זאת לא ממש ידעתי על ההיסטוריה של מלזיה והכיבוש היפני. השבוע כששוחחתי עימו על הספר הוסיף שסבו שהיה מנהל בית ספר נרצח על ידי אותם טרוריסטים כאשר התעקש לפתוח את בית הספר.
אנחנו בעיקר שומעים על מלזיה כמדינה מוסלמית גדולה שאין לה קשרים דיפלומטיים עם ישראל באופן מפתיע ( למרות שחברי טוען שזה לא מפתיע ) אין שום איזכור לאיסלם או לאספקט הזה בספר.
ציטוט שאהבתי מהספר שנאמר עלידי דמות של בעל חווה שהגיע למלזיה מהדרום אפריקה אחרי שהיה שבוי שם במחנה ריכוז של הבריטים:

“You’ve forgiven the British?” He subsided into his seat. For a while he was silent, his gaze turned inward. “They couldn’t kill me when we were at war. And they couldn’t kill me when I was in the camp,” he said finally, his voice subdued. “But holding on to my hatred for forty-six years . . . that would have killed me.”

בתרגום חופשי :
"סלחת לבריטים?"
הוא שקע בכסאו. במשך זמן מה הוא שתק , מבטו מופנה פנימה." הם לא הצליחו להרוג אותי כשהיינו במלחמה. והם לא הצליחו להרוג אותי כשהייתי במחנה." אמר לבסוף , קולו כפוף.
"אבל להחזיק בשנאה שלי במשך ארבעים ושש שנים... זה היה הורג אותי."

לצערי הספר לא תורגם לעיברית ( למיטב ידיעתי ) ב2019 הוא עובד לסרט – במבט בטריילר הרבה שונה ויש גם מהלכים שמגיעים יותר מאוחר בסיפוראבל זו גם דרך להחשף לסיפור.

ספר יפיפיה מומלץ מאוד.
השנה טיילתי .
המלצות לטיולים עולמיים ( לא התרחשות בעולם אלא מוצא הסופר וההוצאה ) יתקבלו בברכה – מחפש טיול למרוקו.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על The Garden of Evening Mists