וואלה לא מבינה, איך רק ביקורת אחת לספר שהוציאה לאור מישהי שהיתה באח הגדול ואפילו תבעה אותם, לא מאמינה, ככה לא מפרגנים לה, ועוד למישהי שעוסקת בסיפור סיפורים, ממש מתפרנסת מזה ועושה סשנים בכל הארץ לכול סוגי האוכלוסיות בעיקר לגיל הזהב, ועוד למישהי שידועה שעומדת במחסום ווטש, פשוט נורא ואיום בעיני שאנשים לא הלכו לקרוא עליה מפי עטה מה שהיא מספרת על עצמה על מישפחתה על הפרסים האירניים שעלו לארץ בעקבות נפילתו של השאח ושבעצם רובם היגרו לאמריקה שם הרבה הרבה יותר טוב להם מאשר כאן, אללי זה מה שהבנתי ממנה, טוב כנראה שזאת המציאות, אני יודעת שלא אצל כולם שמחה שאצל הדודים שלה שיחק והם מבורכים בשפע יקומי מבורך אשרייהם.
חוצמזה יש 16 הצעות מכירה, אז לא כול כך נורא מוזנח הספר.
אני אהבתי את הספר, מידע על איך אפשר לתרום לעשיית שלום להיות אנושיים נתינה בני אדם, פשוט, האשה הזאת היא השראה בעיני, ישר כוח כול לחי.
אהבתי מאוד את סיפורי הילדות והמשפחתיות של תרבות של יוצאי פרס אירן היהודים בארץ, ומסקנתי ש כולנו אחד.
מצא חן בעיני התמימות של עדנה שהלכה לאח הגדול כיוון שרצתה להשמיע את דברה בקול גדול, מצד שני מעריצה ומקנאה בה על כך, כול הכבוד, תסלאם, סחטיין.
שוב ספרות נשית מקורית ואני בולעת את הספר צ'יק צ'אק ומברכת שמצאתי אחד שאפשר פשוט לגמועה בשלוק אחד ולא להתמהמה בערמה הגבוהה שלי שאספתי, תודה על כך.
גם מצאתי הקדשה בספר: 15-05-15 וואוו איזה תאריך יפה, לאמא היקרה מקווה שתהני מהספר אוהבת בתיה.
הספר מ 2010 ולא ברור לי מי הוציא לאור, אתם חושבים שזו הוצאה עצמית, אולי פניתי אליה בפייסבוק, אולי אכתוב לה ווטסאפ.
בינתיים שתיהיה לנו שבת שלומבורכת, כותבת כי אשמח לפנות ערמה לסיפרייה ב גינת פוליטי אולי אמצא שם משהו מרנין חדש שישמח את ליבי, רק אינלי כוח ובאמת זמן ממש ללכת לשם אז אסתפק בערמה שעל השולחן, אחותי הפציעה ובאה לבקר פעם ראשונה שלה לבדה בביתי, יודעת שאינאנשים שמכירים אותי כאן שקוראים אותי אז מרשה לעצמי לכתוב הכול על עצמי ככה אני מתבטאת וזה כמו יומני היקר ודפי בוקר והבלוג שלי האישי, אתם מבינים, נכון? אז מה שבאתי לכתוב כאן זה שאמרתי לה נו את מי זה מזכיר לך? את אבא שלנו כמובן שבאמצע הסלון ערמה על השולחן הזה, בביתי שהיה לפני הפינוי בינוי לא הסכמתי לשולחן הזה בסלון ממול לספה, פה זה בסדר לי, בהודייה.
אז עכשיו כבר 12:54 09-09-2022 יום שער. סופ"ש קסמרפא.
