ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 1 במאי, 2022
ע"י פלפל ירוק
ע"י פלפל ירוק
הרבה הייפ סובב את הספר הזה, אז אמרתי ננסה.
הכתיבה קולחת, התרגום זורם, סיימתי תוך כמה שעות. ועם כל זאת, אני לא יכולה להגיד שהספר הרשים אותי במיוחד.
אני חושדת שיש לי חלק באשמה- בזמן האחרון אני קצת מוזרה עם ספרים, מתקשה להתחבר באמת, וחצי מהזמן לא זוכרת עלילה של ספרים שקראתי לפני מעל חודש.
ובכל זאת זאת הביקורת שלי והדירוג שלי, ומבחינתי, גם אם זה לא לחלוטין באשמת הספר- הוא שווה 3 נקודות (חיבבתי את זה, אבל לא יותר)
אז הספר-
רמת מתח בינונית. טוויסט לא צפוי. דמויות סמי-מעניינות.
מהכתיבה תיאו יוצא יותר בלש מפסיכולוג. הפסיכולוגיה המוצגת בספר דיי שיטחית (ברמת הבנה של סטודנט לפסיכולוגיה, בשנה הראשונה של התואר הראשון) אבל זה לא רע בהתחשב בעובדה שמר מיכאלידס אינו פסיכולוג כי אם סופר.
ההתייחסות לשנים הראשונות בחיי תינוק כאל מעצבות, מבחינתי מדויק וחשוב. הן קובעות את היחס שלנו לעולם, לאנשים, את מידת האמון והתקווה. את השאיפות והחלומות. לתיאו ואלישה לא היתה ילדות נורמלית, ובאיזשהי מידה זה דן אותם לחיים של בדידות- גם בתוך מערכת יחסים. שניהם מקווים לקבל מבן/בת הזוג שלהם את האישרור ואת האהבה אותה הם לא קיבלו מהבית, אבל נראה לי שרק מערכות יחסים מאוד בודדות ניחנות בסגולה הזו- של ריפוי צלקות העבר. רוב רובן של מערכות היחסים לא יצילו את האדם הבודד שהיה ילד בודד והוא ישחזר דפוסים מבית הוריו ומילדותו המוקדמת...
שמעתי פעם שהסימן למוכנות אמיתית למערכת יחסים הינה איך אנחנו מתייחסים אליהם בהקשר של אהבה, האם אנחנו רוצים לשחזר את תפקיד התינוק- שרק מקבל אהבה או שאנחנו מוכנים לעבור לתפקיד האם- שנותנת אהבה ומטפחת. וברגע שאנחנו מוכנים למלא תפקיד מעניק, אוהב ומטפח במערכות יחסים, אזי אנחנו בשלים אליהן.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
איור וודה
(לפני שנה ו-3 חודשים)
יופי של סקירה. תסלאם עליך שסיימת כל כך מהר, יכולה בעצם להבין כי יש שם מתח ושאלות וזה מסקרן.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
ספר קריא. זו גדולתו וזהו.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
סקירה טובה.
ע"ש לי את הספר. אגיע אליו מתישהו.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
