ביקורת ספרותית על אחד על אחד מאת יובל נבו
ספר מעולה

---

"חינוך זה אדיר".

לא בכל ספר עיון שקראתי, מרגישים את התשוקה וההתלהבות לנושא כמו בספר זה. הרגשתי שהצלחתי ללכת יד ביד עם נבו במהלך כל הסיפורים והחוויות שהוא מתאר, ולמדתי יחד איתו את הטעויות, ההצלחות ובעיקר את הניסיונות והשיחות שביצע לאורך הדרך עם תלמידיו.

כשקראתי את החלק האחורי של הספר, נלחצתי קצת. "ספר של מים שקטים חודרים עמוק" נכתב שם, והתקשיתי להאמין במקרה זה המים יהיו שקטים ו/או יחדרו עמוק. מהר מאוד הבנתי את גודל הטעות, ונספחתי במהירות עם סיפוריו על החניכים, מהסיפורים בהם הוא הצליח לגרום לחניכים לפרוח, עד הרגע שבו הוא קילל את אחד מהנערות שהיו בישוב בו עשה שנת שירות. את כל אלו סיפר נבו, וניתח אותם בצורה אנליטית, מרשימה, שקטה וצנועה.

בכל זאת, אפרט על אחד מהסיפורים שנגעו בי.
נבו מספר על תלמיד שהיה נראה מדוכדך באחד השיעורים. נבו נטיל מטלה על הכיתה וקרא לתלמיד החוצה. הם ישבו שם ביחד, ובלי לומר יותר מדי, החניך הצליח להתעודד. אני בטוח שאיני מספר את הסיפור טוב, אבל הפרק (שנקרא "להיות שם איתו") הצליח לחדור את התפיסה שלי.

כן, חינוך זה אדיר. אני מקווה שאתם תצליחו להשתכנע בכך כמו שאני השתכנעתי.

» ביקורות נוספות של omer israeli
» ביקורות נוספות על אחד על אחד