יוסי שריד

יוסי שריד

סופר

יוסי שריד (נולד ב-24 באוקטובר 1940) הוא פוליטיקאי, עיתונאי, פובליציסט סופר ומשורר ישראלי.
שריד נולד ברחובות בשם יוסף שניידר ליעקב שריד (שניידר), שהיה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך.
שריד בעל תואר שני במדע המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש למחקר חברתי שבארצות הברית.
שירת בצה"ל בחיל התותחנים והיה כתב צבאי בביטאון "מחנה-גדנ"ע".
שריד נודע בכושרו הרטורי, שהתבטא בנאומיו בכנסת ובראיונותיו הרבים בכלי התקשורת.
שריד היה חבר הכנסת במפלגת העבודה, ברצ ובמרצ. הוא היה חבר ב-9 כנסות ושר בשלוש ממשלות.
נודע בעמדותיו היוניות בפוליטיקה הישראלית.
פעל רבות לקידום תהליך השלום לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומאבק נגד כפייה דתית.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (89):
למכירה עד 20 ש'ח, ספרי עיון, ביוגראפיה | אוטוביוגראפיה , ✔ נרכש בסיפור חוזר, ספרים שקראתי, בלאדי מרי, סיפורת - מקור, אישים - ביוגרפיות ותכתובות וזיכרונות ויומנים וסיפורי חיים של דמויות למיניהן, תרתי משמע, ספרות ורפואה, שמאל, עם חתימת המחבר, ספרים שקראתי- צבא ביטחון פוליטיקה היסטוריה, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, התמודדות ומשבר נפשי, ספורט | בריאות ורפואה משלימה, למה לי פוליטיקה עכשיו, קריאה למבוגרים.ות, שירה, ★ לקנות :: שירה, עוד ...
1.
ספרו החדש של יוסי שריד הוא ספר מיוחד במינו, אם כי לא ברור לגמרי מהו המין; זהו ספר שאין לו סוגה. לכל אורכו הוא נע על הגבול המטושטש שבין הממשי למדומיין, בין ההיסטורי לבדיוני, בין הנוסטלגי לביקורתי. לפיכך נתכנסנו הוא יצירה פוליפונית המשלבת בתוכה מעשים ומעשיות שהיו ושלא היו, דמויות מוכרות ודמויות מומצאות - ממרכז הבמה, מירכתיה ומאחורי קלעיה. עשרים דמויות מספרות על עשרים השנים הראשונות של מדינת ישראל. כל אחת מהן מגוללת סיפור פרטי וחושפת טפח מההיסטוריה הישראלית, על תפארתה ועל נקודות העיוורון שלה, על האירועים המכוננים ועל הסודות שהושתקו. כל אחת מהדמויות מאירה באור חדש את הסיפור הקולקטיבי: מזכירתו של בן גוריון, התינוקת הבדואית שנמצאה בחולות סיני, הרופא שהרדים את אייכמן, חייל שהשתתף במאורעות כפר קאסם, הגנב שפרץ לביתו של שר האוצר ועוד. יהיו שיראו בספר את ההיסטוריה האלטרנטיבית של ישראל, מעין פנטזיה אישית של המחבר, ולא רק שלו, ויהיו שיראו בו מעין סאטירה חברתית ופוליטית. יוסי שריד הוא סופר מקורי ומאתגר, שמשמיע שוב קול עמוק, פתוח, חם לב וחד ביטוי. בספרו זה הוא בוחן את מה שקרה לנו בשנים הראשונות של המדינה, איפה טעינו וסטינו ואיפה הישרנו לכת ומבט....

2.
באושוויץ-בירקנאו לא היו אמורים להיות ילדים כלל. ילדים יהודים הרי אינם יכולים לשמש עבדים לגרמנים ולכן, תינוקות וילדים שהגיעו למחנה יחד עם המשלוחים המיועדים לרצח - נרצחו מייד עם הגיעם. ואף על פי כן היו תמיד ילדים במחנה, רובם יועדו לספק את תאוות הקידום וההתקדמות הקרייריסטית של הרופאים הגרמנים-הנאצים. באופן פרדוקסאלי שרדו חלק מילדים אלה ב"זכות" היותם שפני ניסיון לרופאים אלה. רבים מה"פציינטים" מתו על שולחן הניתוחים מחוסר אמצעים מינימליים כמו תרופות, תחבושות, חומרי הרדמה. הילד פפיצ'ק, יליד פראג, היה בן ארבע כשגירשו הגרמנים את משפחתו מגטו טרייזיינשטאט למחנה אושוויץ-בירקנאו. לפפיצ'ק הייתה אחות תאומה, מרתה, ועובדה זו חרצה לפחות את גורלו של הילד לחסד, שכן הוא ואחותו מרתה צדו את עיניו של רופא ה-ס"ס, יוזף מנגלה, שחיכה על הרציף ל"מועמדים טריים" למאגר קרבנות ה"ניסויים רפואיים" שלו. המשלוח של פפיצ'ק ומשפחתו הגיע ל"רמפה" של בירקנאו ב-19 במאי 1944. אמו ואחותו נלקחו לבלוק התאומות, והוא נלקח לבלוק התאומים והגמדים. על אמת ידו הקטנה קועקע המספר A2459 . חומר מסתורי הוזרק בגבו, הדואב וכואב מאז, בעיניו הוזלף חומר חריף שסימא אחת מהן, לתוך מוחו הוחדרה בכוח מחט אימתנית ואולי נערכו בגופו הקטן "ניסויים" נוספים, שנשתכחו ממנו. לפי מסמכי מחנה אושוויץ שנשתמרו, עבר הילד שלושה טיפולים במרפאתו של מנגלה: ב-26 ביוני 1944, ב-18 באוגוסט וב-11 בנובמבר באותה השנה. מרתה עברה ניסויים אצל הרופא המפלצתי בתאריכים שונים, האחרון שבהם ה-28 בנובמבר 1944. את אמו ואחותו ראה פפיצ'ק הקטן רק פעמים ספורות מעבר לגדר המחושמלת. באחת הפעמים צעקה אלי אמו וביקשה שלא ישכח את שמו ומקום הולדתו. עקבות השתיים אבדו. שריד מתחקה כבלש על עברו של גיבור ספרו ומנסה להשיב לו את שורשיו, את זכרונו, את בית הוריו, שנשדדו ממנו על-ידי הגרמנים. הפרטים האישיים, החקוקים בזכרונו של פפיצ'ק – שגדל וחי היום בישראל כפטר גרינפלד – הם מעטים ומעורפלים. למאמץ השיחזור מגייס שריד כמה מהניצולים, הזוכרים את הילד הגלמוד: צבי שפיגל , צבי פאטר, אפרים רייכנברג, קלמן בראון והצייר הגמד לאיוש באצ'י. ניצולים אלה מוסיפים משהו המתקשר לפסיפס שמונת חודשי שהותו של פפיצ'ק באושוויץ, תקופה שבסיומה נותר הילד עם צלקות נפשיות וגופניות, אתן ייאלץ להתמודד כל ימי חייו. ספר צנום זה כובש את הקורא מייד בגלל כמה גורמים: ראשית בגלל גיבורו, הילד התאום ששרד אפילו את מנגלה השטני, שהצליח לצאת מהגיהנום בחיים. שנית בגלל סגנונו הייחודי של יוסי שריד, שמאחורי חזותו המחוספסת והצינית מסתתרים רגישות רבה, ראייה חדה של התמונה ההיסטורית ורהיטות הבעה. וגם בגלל סימני השאלה הגדולים, שאינם נפתרים בתחומי המקום והזמן שמציב הספר: להיכן התגלגלו אמא ומרתה, איך סיים מנגלה את חייו, מהם החומרים שהוזרקו לתאומים, מה קרה לתאומים שלא שרדו, ואחרות. ואולי מה שקובע הוא ההזדהות העמוקה של המחבר עם נשוא סיפורו. בכל שורה משורות הספר ניכר הקשר העמוק שבין יוסי לפטר. קשר עמוק זה הוא העושה ספר זה למרגש עד דמעות. אך הספר גם מעציב עד לשורשי הנשמה שכן הוא מעלה אל הזיכרון את מיליון וחצי הילדים היהודים שרצחו הגרמנים. למי מתאים הספר? נדמה לי, שלכל גיל....

3.
ערב אחד הרגיש יוסי שריד שמשהו לא בסדר איתו; משהו מוזר ומדאיג, אם כי לא דרמטי במיוחד : מעט סחרחורת ורגע אחד של טשטוש חושים, של "בלבול". "כבר ראיתי אותך בכל מיני מצבים – אמרה לו אשתו, דורית – ולא ראיתי אותך עדיין, לזכותך, במצב של בלבול. אף-פעם לא התבלבלת; גם כאשר טעית, לא התבלבלת". בעל-כורחו נכנס שריד לבדיקות, וכך בעצם ניצלו חייו. הבדיקות זיהו בברור גידול במוחו, והגידול גרם לבצקת קטלנית. הרופאים במחלקה הנוירוכירורגית של בית-חולים "איכילוב", בראשותו של פרופסור צבי רם, הודיעו לשריד שאין מנוס אלא לנתח, ומיד. "זה הניתוח שלי" הוא תיעוד ספרותי ייחודי ומרתק של הניתוח במוח הפרטי, אבל גם ניתוח המצב הכללי, שנוקב את מוחו ואת ליבו של כל אדם בישראל. הספר נולד בנסיבות אישיות מיוחדות במינן, ולכן גם דרך כתיבתו היא בלתי-שגרתית. שריד התחיל לכתוב אותו עשרים וארבע שעות לאחר הניתוח, ולא חדל חודש ימים עד שסיים; זאת כתיבה "בנשימה אחת", ועל-כן גם הקריאה נושמת, ואי-אפשר לקטוע אותה עד תומה. רק לעתים נדירות, אם בכלל, מתאפשרת כתיבת ספר תחת השפעה של טראומה קשה ושל תרופות חזקות במיוחד, ורק לעתים נדירות מזדמנת קריאה של ספר כזה. ליוסי שריד, סוס קרבות ותיק, נועד איפוא עוד קרב, והפעם על איתנותו הנפשית והגופנית; הרושם הוא שבקרב הזה הוא דווקא מנצח. הגידול במוח שמאיים לפגוע בכישוריו הבולטים – שכלו החריף ולשונו הרהוטה והחדה – הוא שעומד לנחול תבוסה....

4.
זהו ספר השירים השני של יוסי שריד. ספרו הראשון, "פגישה במקום אחר", ראה אור לפני שנים רבות בהוצאת "מחברות לספרות". ...

5.
"שירים אחרי" הוא ספרו השביעי של יוסי שריד וספר השירים השלישי שלו....

6.
7.
Yossi sarid refcts monument here, without empty rhetoric, without worn clichés.the monument arises through the story of one man, who immigrated to Israel at the end of the 1970s where he lives today. This book is a commemoration of jewish suffering, a memorial momument to the "mengele twins."This is the story of petr grunfeld, who is also kleinman` who is also grunberger, who is pepiczek. It could not have been written without the existence of a deep bond between papicz and yossi, who is today sarid and previously was shneider, and whose name- sarid, meaning remnant – is also in fact a memorial. The deep bond between them moved me, as I, too, like papiczek, was born I Prague, and not far from vrahova street in the birthplace of the book`s protagonist.With the hand of a master, as in a detective story, yosi sarid describe the long search by jozef-petr-pepiczek for his identity. But this is more than a personal quest, it is the quest of many jews for their private and national identity. Yossi sarid is a faithful mouthpiece for pepiczek and for the family he lost ad for tortured mengele twins and for the dwarfs who weretortured with them.So many memoirs have already been published and many will yet be published. All of them are important, some are related with consummate skill, others with less. Most of the personal stories are narrated by the survivors themselves, whereas in this case the story is retold by a narrator who achieves a supreme level of identification with the survivor....

8.

אני אוהבת היסטוריה. בעיני כל ספר היסטוריה בעיני הוא נכס, אני אוהבת לדעת מה קרה למדינה שלי? בעיקר בשנים הראשונות של המדינה. הספר הזה ישב לי ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ומילה עלי להגיד על כותב הספר, שעל אף שנאתו וביקורתו המרובה על הזקן, הצליח להעביר את קוראיו מסע קטן עבור ארץ קטנה. ונראה לקורא כי כותב הספר ה... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
על אף הכתוב בכותרת המשנה, הספר אינו ממש היסטוריה אלטרנטיבית. היסטוריה אלטרנטיבית (לפחות במובן הנורמטיבי) שואלת "מה היה קורה אילו..." (אילו ה... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
במופע חד-פעמי כמעט של פרוזה צלולה ומרהיבה, בעברית גבוהת מצח, י. שריד האב מביא לפנינו את סיפורה של מדינה קטנה בהתהוות, הלא היא מדינת ישראל 1948... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי באחת הביקורות על הספר הזה שהוא "היסטוריה אלטרנטיבית" וסקרנותי התעוררה. כי אני מאד אוהבת היסטוריה אלטרנטיבית. או שהיא מפחידה ומצמררת... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
משפט מפתח בספר: עולה ממרוקו שהתנגד לעלית בנו לארץ אמר "יהודים לא יודעים לנהל מדינה, מדינה זה לא בשבילם". יוסי שריד ידע להעביר מסרים בדרכו ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ