ביקורת ספרותית על אנשי הספר מאת ג'רלדין ברוקס
ספר טוב

---

סיפורה של הגדת סראייבו יכול להתחרות בכבוד בצופן דה וינצ'י של דן בראון. כמעט 700 שנים לאחר שנכתבה, נחשבת ההגדה לאחד הספרים הנדירים בעולם ושמורה באדיקות במוזיאון של בוסניה. חשיבותה של ההגדה היא בכך שזהו אחד מכתבי היד הראשונים בימי הביניים שנכתב בעברית וגם אויר.

היא נכתבה בספרד במאה ה-14 ולאחר גירוש יהודי ספרד על ידי פרדיננד ואיזבלה בשנת 1492 , הגיעה ההגדה לונציה. חתימה קטנה לקראת סוף ההגדה מעידה כי בשנת 1609, לאחר שהגיעה לאיטליה, עברה ההגדה לבדיקה של האינקוויזיציה. זו ביקשה לוודא שההגדה אינה מכילה תכנים אנטי־נוצריים. לו היתה נפסלת - היתה נשרפת. שמו של האינקוויזיטור החתום הוא ג'יאובני דומיניצי ויטוריני. אחת הסברות היא כי הוא היה אחד מהיהודים האנוסים שקיימו את דתם בסתר. בסוף המאה ה-19 הגיעה ההגדה לסראייבו ושם היא שרדה 3 מלחמות שונות: מלחמת העולם הראשונה אשר הוצתה בסראייבו עם ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד, מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן מלחמת האזרחים הקשה בשנות ה-90. פעם אחת בימי השלטון האוסטר-הונגרי עשתה ההגדה את דרכה לוינה וחזרה, ופעמיים נוספות ניצלה ההגדה מכלייה וזאת בזכות מוסלמים אשר הבינו את ערכה.


הגרמנים רצו את ההגדה ל"מוזיאון האנשים שנעלמו" שהתכוונו להקים אחרי השמדת היהודים. לסראייבו הגיע פרופסור גרמני עם איש האס.אס. יוהאן האנס פורטנר. השניים התייצבו אצל מנהל המוזיאון יוז'ו פטרוביץ' ודרשו את ההגדה. קודם לבואם החביא המנהל את ההגדה בין ספרי חשבונות, ולגרמנים סיפרו כי הספר נמסר לקצין גרמני אחר אשר דרש אותו יום לפנ בואם. יוהאן האנס פורטנר היה אדם ברוטלי שהוביל רצח המוני של יהודים וצוענים. אחרי המלחמה הוא נתפס, הוסגר ליוגוסלביה של טיטו והוצא להורג בתלייה. מי שעמד מאחורי רעיון המוזיאון שהזכרתי היה אלפרד רוזנברג, אחד מנאשמי משפטי נירנברג אשר בסופו של דבר גם הוא הובל אל הגרדום.


הפעם השניה בה הציל אדם מוסלמי את ההגדה היתה בעת המלחמה שהשתוללה בבלקן בין השנים 1991-1995. אז הועברה ההגדה לכספת הבנק הלאומי של בוסניה והיא הוצגה רק בשנת 1995 כדי להפריך את השמועות שהיא נמכרה על ידי הבוסנים כדי לממן את הוצאות המלחמה.
בשנת 1992 ביקשו הספרדים להציג את ההגדה בתערוכה שקיימו לציון 500 שנה לגירוש היהודים, הבוסנים סרבו. עבורם, ההגדה היא כמו עוף החול אשר תמיד יוצא מהלהבות.


עד כאן נסחפתי עם ההיסטוריה ועתה לספר.
סיפורה של ההגדה הוא הרקע לספרה של ג'רלדין ברוקס. גיבורת הסיפור היא דוקטור אנה הית' אשר מומחיותה היא ספרים נדירים ועתיקים והיא מגיעה לסראייבו כדי לבדוק את ההגדה. סיפורה של ההגדה משתלב עם סיפורה האישי של החוקרת המספרת לנו גם על חייה האישיים ומשפחתה. ברוקס נעה בכתיבתה על ציר הזמן אל התקופות השונות ב-700 שנותיה של ההגדה. היא כותבת על חיי היהודים בספרד, על ההתמודדות באיטליה עם האינקויזיציה, על הכיבוש הגרמני בשנות ה-40 של המאה הקודמת וכמובן מה עבר על תושבי סראייבו בימים הקשים של המצור במלחמת האזרחים בשנות ה-90.


בדרך כלל ברוקס כותבת נפלא אך בכל זאת יש לי שתי הסתייגויות. ברור לי שברומנים היסטוריים הסופר או במקרה זה הסופרת, אינה חייבת להיצמד אל הפרטים ההיסטורים ולדייק בכל דבר. אך כמי שמכיר היטב את סיפור ההגדה, קצת הפריע לי הענין הזה של הסטיות מהסיפור המדוייק, אבל אול זו סתם קטנוניות מצידי. הענין השני שלא כל כך הסתדר לי הוא הסיפור על החוקר הישראלי המופיע בסוף הספר. ניתן היה לשפר את הענין הזה ולהציג דמות אמינה בהרבה.

למרות שתי הסתייגויות אלו, הספר מרתק וחשוב בעייני בגלל הנושא, ובהחלט שווה קריאה ולו רק כדי להפיץ את הסיפור המופלא הזה של הגדת סראייבו.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על אנשי הספר