הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 בינואר, 2022
ע"י שרול
ע"י שרול
ספר פשוט לקריאה יחסית, המצדד בניאו ליברליזם קיצוני תוך תאור אוטופי של
מדינה שבה חופש הפרט הוא הערך העליון. מה לעשות שכיוון שאין ולא היתה כנראה מדינה
כזו אי אפשר להוכיח אם אכן תהיה גן עדן לתושביה ושגם השיטה הזו לא תהיה פגיעה למכשלות
ובעיות. אבל המגמה של הפחתת התערבות ממשלתית, כפייה מכל סןג על האזרחים מבורכת ויש
לשאוף אליה.
מומלץ מאד
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי, ספר שפורש היטב את האידיאולוגיה האנרכיסטית הוא "בידיים ריקות" של אורסולה לה גווין.
הוא יצא קודם בשם "המנושל".היא מקוטלגת משום מה כסופרת מדע בדיוני אבל עוסקת בעיקר בפילוסופיה ובשיטות ממשל. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
זה מזכיר את ה-WUWEI של הדאואיזם- אי העשייה של השליט מוצגת כמעלה.
אפשר להבין זאת כשחושבים על עריצות השליטים בסין, ותעדנה על כך גופות פועלי הכפייה שקבורות בחומה הסינית. מבחינת החיים תחת שלטון עריצות, ככל שהשליט יעשה פחות הוא יזיק פחות. גם כאן, כזכור לכם נוכחנו ש"דמוקרטיה" זה מושג ערטילאי שקיים רק בחלומות, אלא אם כן הגבלה של 100 מטר מהבית וכפיית חיסונים נראים כדמוקרטיה. סביר שדרך ביניים בין עריצות לבין חופש הפרט, עם נטייה חזקה לכיוון חופש הפרט ודאגה לכלל הציבור היא הדרך המועדפת. בכל מקרה מישהו צריך לנהל את הצבא, הכלכלה וכו'. אנחנו לא חיים בעולם אוטופי שבו כל בני האדם הם שוחרי טוב ורודפי צדק. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אני מתקשה להבין את האידאולוגיה הזו.
האם לחברה אין אחריות על החלשים בתוכה שזקוקים לעזרה (מכל מיני סיבות)? ואם לא תהיה קופה ציבורית, מי יטפל בתשתיות? |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
חופש הפרט כערך עליון
רוב הסיכויים שיגרום לניצול לרעה של ערך זה, דבר היצריך מהדמוקרטיה להתגונן מפני עצמה וסופה להיות דמוקרטיה מתגוננת. הפחתת התערבות ממשלתית, כפיה מכל סוג על האזרחים, יוביל לכך גם כן. במרווח הצר שמאפשר אי משילות, יתקיים כאוס. בני האדם, גם כיצורים תבוניים, לא יוכלו לו. |
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
