ביקורת ספרותית על זה שהיה כאן קודם מאת אורי לברון
ספר טוב

---

ספר מעניין, בעל כמה "נקודות מתות" ועדיין שווה קריאה.
הסיפור על יוני יועץ אירגוני לכל ה"חשובים" והמחזיקים בעמדות המפתח במדינה, אדם שכולם מסתופפים מסביבו והוא יודע לנהל אי אילו דברים לצרכיו.
האיש נפל מסולם גבוה בביתו וכתוצאה מכך נגרם נזק לזיכרונו.
ההגדרה הרפואית היא כי הזיכרון קיים ונדרש תהליך של שיקום תהליך הזכירה, שיחזור ו"מירוק" יחידות ממנו . המרתק הוא שתהליך זה נעשה כמו בניקוי לקראת פסח או מעבר דירה, המרכיבים נבדקים, חלקם משוקמים אבל כולם נבחנים במסננת עכשווית. והמסננת הזאת היא לאחר הטראומה.
במקום גלילה של הזיכרון אחורה בסדר כלשהו או מהילדות קדימה, הזיכרון מתחדש מעשרים וחמש שנים אחורה לשני הכיוונים.
עולם של שקרים, ומניפולציות בנפש סוערת וחלשה יחסית.
גם אהובת הנעורים עמית שהיא סמל היושר והיושרה, נותרת בזיכרונו כסיפור לא סגור, על כל השלכותיו.
המסקנה כי האישיות היא ראי הנפש על יתרונותיה בעיותיה וחסרונותיה, מקבלת כאן ביטוי סיפורי מרתק.
במרבית הספר זורמת העלילה בצורה רהוטה ומרתקת, לעתים יש הצטברות של "דמויות אנונימיות" שרק לאחר פיענוחן בהמשך העלילה, הדמות משתחררת. במקומות אלו מואטת הקריאה כאילו הוכנס חצץ לגלגליה.
אפיזודה כמו ההיקשרות הילדותית לרופאה, מיותרת בוודאי בכמות הניג'וסים ( היא תמיד עם ריח סבון נקי) של יוני, מה עוד שזה מוביל לסמטה ספרותית ללא מוצא.
גם שמירת סוד מסוים עד הסוף, וכשהקורא נותר כמעט בלי כח , בא הסבר מבולבל ומורכב כל כך שגם בסגירת הספר הוא נשאר סוד מדינה עלום.
מאידך, יש בספר רעיונות ספרותיים פסיכולוגים מעניינים. רוני מחלק את הזיכרונות והאיש לשניים: "רוני" הצעיר שדמותו הולכת ומתגברת, ו"רוני כרס" לרוני של התקופה המאוחרת.
אין זו קריאה פשוטה, אבל מרתקת.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על זה שהיה כאן קודם