ביקורת ספרותית על וירג'ין ריבר מאת רובין קאר
ספר בסדר

---

"המגורים והשינה בבקתה ביער היו נוחים ושלווים להפליא אחרי השנה שעברה עליה. בבקרים היא התעוררה מוקדם, בזמן לראות את השמש מתגנבת מאחורי האורנים הגבוהים ולשמוע את הציפורים מזמרות. היא אהבה להכין לה כוס קפה ולקחת אותה החוצה, למרפסת החדשה והחזקה שלה, וליהנות מאוויר הבוקר הצלול, שהיה עדיין צונן בשעות הבוקר המוקדמות של האביב" (עמוד 150)

לספר "וירג'ין ריבר" מאת רובין קאר (הוצאת תכלת, 2021) הגעתי בעקבות הסדרה בנטפליקס. מלינדה "מל" מונרו, אחות מיילדת שזקוקה להתחלה חדשה עברה מלוס אנג'לס לעיירה הנידחת וירגי'ן ריבר שבצפון קליפורניה. וירג'ין ריבר מצטיירת מן הספר כעיירה קטנה שנראה שנשארה במובנים רבים תמימה כמו אמריקה של שנות החמישים עם עוגת פאי התפוחים של אמא. 

מונרו נשכרה לעבוד כאחות במרפאה הקטנה שמנהל הרופא ורנון "דוק" מולינס ונכבשה בקסם של העיירה הקטנה, על תושביה (עם הרכילות הקטנונית והעזרה ההדדית), הנוף ההררי המיוער שעוטף אותה מכל עבר, וכמובן בעליו של הפאב המקומי, ג'ק שרידן. הפאב ובעליו הם עמודי תווך מרכזיים בעיירה ובקהילה. הפאב הוא מקום המפגש האהוב על כולם. עם אח מבוערת, בירה קרה מהחבית וטבח נהדר, פריצ'ר שמו (שהוא גם חברו הטוב של שרידן), זו הגירסה המקומית לצ'ירס. עד מהרה פיתחה מונרו שגרה קבועה שכללה טיפול בחולים, ולאחר מכן ביקור במכולת של העיירה כדי "לצפות באופרת הסבון עם קוני וג'וי, ובילתה הרבה מאוד זמן בפאב" (עמוד 136).

מונרו, "בלונדינית צעירה ויפה במיוחד שיכולה להוריד גבר על הברכיים בקלות עם איך שהיא נראית בג’ינס וזוג מגפיים" (עמוד 62), כפי שתיאר זאת שרידן, תפסה אותו לא מוכן והוא התאהב בה כבר במפגש הראשון ביניהם כשבאה לפאב לאכול ארוחת ערב. בהמשך שרידן סייע למונרו לטפל בתינוקת שננטשה ומונרו מצאה עצמה מוקסמת גם היא. "היה משהו בבחור הזה – כמעט מטר תשעים, ותשעים קילו של שרירים קשים כאבן – שאחז בתינוקת במיומנות ובמומחיות מלאת רוך. היא ראתה אותו מנמיך את שפתיו אל התינוקת ושואף את רייחה, ומעט מהקרח שהקיף את לבה השבור החל להפשיר" (עמוד 54).

מונרו, כך התברר, היא אלמנה טרייה וזכר בעלה שנרצח מרחף מעליה ומקשה עליה להיקשר רומנטית. מנגד גם לשרידן יש רוחות רפאים שרודפות אותו. שרידן היה, סיפר פריצ׳ר למונרו, "הסמל הכי טוב בנחתים. הוא היה בחמישה אזורי קרבות. האחרון היה בעיראק. הוא הוביל מחלקה ללב פלוג׳ה" (עמוד 192). בהמשך סיפר אביו של שרידן למונרו כי בנו "הוא לא רק נחת. הוא גיבור מלחמה מעוטר" (עמוד 292), שלחם בסומליה, בוסניה, אפגניסטן, ופעמיים בעיראק ועוטר על גבורתו בכוכב הכסף, כוכב הארד ושלושה עיטורי לב הארגמן על פציעה בקרב. 

כאמור, קראתי את הספר בעקבות הצפייה בסדרה ואני חייב לומר שהסדרה עולה עליו. עד מהרה הוא הפך לרומן רומנטי קלישאתי להחריד. אמנם התיאור הציורי של העיירה כובש את הקורא ממש כמו צילומי הנופים בסדרה, אבל הספר הוא נוסחתי להפליא וכולם בו טובים ואוהבים. הבעיות, כאמור, פגשו בגיבורים מחוץ לעיירה וכשהגיעו אליה הן נפתרו או נעלמו. מנגד, שרידן הוא דמות שקל להתחבר ולאהוד, והקוראים ירצו לגלות איך התגבש ונהיה סיפור האהבה בין מונרו לבינו.  

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על וירג'ין ריבר