• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
באהבתו אותה

באהבתו אותה

מאת חוה עציוני-הלוי

הביקורת של יוסי נינוה

תמונה של יוסי נינוה
באהבתו אותה

באהבתו אותה

מאת חוה עציוני-הלוי

הביקורת של יוסי נינוה

תמונה של יוסי נינוה
הוצאה לאור:אריה ניר ומודן
שנת הוצאה:2021
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
לי יניני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה." (בר”

2/5
ביקורות על באהבתו אותה
הבאה
שם עט
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•1 דקות קריאה

לא ברורה לי ההתלהבות.
חוה עציוני - הלוי שיכתבה את הכתוב בתנך ואת מדרשי (אגדות) חז"ל, ויצרה עוד יצירה ספרותית דמיונית. אין בספר מאומה משלה, הכול כבר מצוי בתנך ואצל חז"ל. היא מתבססת על העובדה שרוב הציבור לא מכיר את התנך לעומקו או את מדרשי חז"ל. לו היו היוצרים הללו חיים בימינו היו בוודאי תובעים אותה על גניבה ספרותית.
עובדה אחת נשכחה (האם בכוונה) שרחל הייתה גנבת. היא גנבה את התרפים מאביה, החביאה אותם תחת ישבנה, (מעניין לאן חדרו התרפים), ושיקרה לאביה שהיא במחזור, ולכן אין לה יכולת לקום ממקומה.
ואם הולכים למדרשי חז"ל: כשנמצא הגביע של יוסף באמתחתו של בנימין, סטרו על פניו אומרו: ביישתנו, בן של גנבת אתה.

ראוי לציין כי כל ארבע האימהות מתוארות בתנך באופן שלילי:
שרה מרשעת - מגרשת את הגר פעמיים: בהריונה, ולאחר לידת בנה.
רבקה - רמאית. שולחת את בנה יעקב (השקרן גם הוא) לרמות את אביו יצחק העיוור ולנצל את עיוורונו.
לאה - שקרנית. נצלה את החשכה, כדי להטעות את בעלה בבעילתו אותה, שהיא רחל.
ורחל - גנבת.
אין בסיפור המקראי שום תכונה חיובית אחת לארבע האימהות. (אם מישהו ימצא שיודיעני. אני מחפש כבר הרבה זמן.)
לכו למקור, ולא אל שכתוביו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יפה
יפה
ש
שותה הכפר
תמונה של רץ
רץ
תמונה של Mira
Mira
תמונה של michalro
michalro
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
9קוראים|גיל ממוצע61|56%נשים

על המבקר

תמונה של יוסי נינוה

יוסי נינוה

ותיק
חבר מזה 9 שנים
283 ביקורות•1 נבחרות•2,037 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יוסי נינוה
יוסי נינוה
ותיק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות283
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל2,037
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית121ספרות מתורגמת91מתח ריגול והרפתקאות33

דיון על הביקורת

20 תגובות
עמיחי
עמיחי•לפני 4 שנים
יוסי, בוקר טוב. אני מסכים איתך שהכל (אולי: כמעט הכל) תלוי בתפיסת / השקפת העולם. רק אתקן אותך: לא ניסיתי לשכנע אותך בתפיסת עולמי (אני עצמי בקושי יודע מהי), אלא ניסיתי לערער במקצת את בטחונך בהשקפת עולמך, אולי אף לגרום לך לבקש מבט רענן על המקרא. אני חושב שדעותיך הקדומות ואמונתך בכיוון מסוים בחקר המקרא מעוורים את עיניך מלהבחין במורכבות הסיפור המקראי ובמסריו. ואגב אחרון לעת עתה, הדברים שכתבת לעיל (השבטים הדרומיים וכו') הם האמ-אמא של הספקולציות. מצחיק שאדם תבוני כמותך מקבל אותם ללא ערעור.
יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
בוקר טוב עמיחי על כך כך שחברים אינם מכירים את המקורות העידו החברים בדבריהם, וראה שם. כיוון שתפישת עולמי את התנך שונה באופן מוחלט מתפישתך, אינני משתכנע. ולא הפרטים חשובים אלא תפישת העולם. אדגים במקצת, ובזה אסיים: לדעתי, הסופר שכתב את תולדות עשו ויעקב ידע את ההיסטוריה שבין אדום לישראל. פעם ישראל גברו במלחמות ופעם האדומים. רש"י (בפסוק כ"ג) רואה זאת כנבואה. כיוון שאינני מאמין בנבואות, אני רואה זאת ההפך: הסיפור על האחים הומצא לשם הצדקת האירועים ההיסטוריים והחדרת האמונה שיהווה מנהל את ההיסטוריה. אפילו שמו של עשו (מלשון עשב) והוא אדמוני, או רוצה את האדום אדום הזה הוא סיפור הבא להסביר את מקור שם העם: "שעיר" = "אדום". הדברים נכתבו בדיעבד. הסיפור על יעקב השקרן נכתב ע"י השבטים הדרומיים, והסיפורים על שרה המרשעת נכתב ע"י השבטים הצפוניים, כל אחד משמיץ את האמא של השבטים היריבים. את דעתי לא תשנה, ובוודאי לא דרך חשיבה אמונית הרואה בסיפורי התנך סיפורים אמיתיים על גיבורים שחיו. בבסיס לא אשתכנע: אין אלוהים, זו המצאה אנושית, המנוצלת לעיתים לכוונות רעות.
נתי
נתי•לפני 4 שנים

מה שעמיחי!

עמיחי
עמיחי•לפני 4 שנים
יוסי, בוקר טוב. לאט לאט אני מתחיל להבין שאי אפשר לשכנע אותך בויכוח, אבל חוששני שחוש הויכוח שלך לוקח אותך רחוק מדי. ראה נא בטובך, אתה טענת נגד חברים באתר שאינם מכירים את המקורות. ציטטתי מן המקורות דברים שעל פניהם סותרים, או לפחות שופכים אור שונה באופן מהותי על הפרשנות שלך על רשעותה של שרה ועל רמאותה של רבקה. והנה גם את הפסוקים האלה ניצלת "לטובתך". זו באמת יכולה גבוהה בדו קרב בסייף, אך זה לא מתאים לנושא הנידון. 1. אכן כתבתי על הגירוש השני. תודה על הדיוק. אתה טוען שתמיכתו במשתמע של אלוהים בדרישת הגירוש מעידה גם על רשעותו שלו בנוסף לרשעותה של שרה. האם גם מחבר הסיפור סבור כך? האם זו רוח הדברים העולה מן הסיפור כולו? האם גם אברהם המציית לדברי ה' חשב כך? ומה פשר דברי אלוהים על עתידו של ישמעאל? ומדוע אלוהים (הרשע לשיטתך) פוקח את עיניה של הגר כדי שתראה את באר המים בקרבת מקום? אתה מתרחק מהאמת הפנימית של הסיפור ורוחו ושופט אותו על פי ערכיך. למעשה אתה משמיט כך כל יכולת להתווכח איתך. כך תמיד תהיה צודק, מכיוון שאינך מוכן להקשיב לסיפור כלשעצמו. 2. ובנוגע לגירוש הראשון - ובכן, לא היה גירוש. שרה עינתה את הגר, והגר ברחה. ומה פשר העינוי? ומדוע מלאך האלוהים אומר להגר לחזור לבית שרה ואברהם? ומדוע הגר אכן חוזרת? אתה מבין, יוסי, אמירתך כי שרה היא מרשעת היא החמצה ושיטוח של ניסיון להבין סיפור מורכב שכל פרטיו הם מלאכת מחשבת. 3. בנוגע לנבואה שרבקה קיבלה - "רב יעבוד צעיר" (אבל יצחק לא קיבל) - לשם מה המספר מספר לנו את זה? האם לא כדי שנדע אנחנו הקוראים שרבקה מודעת למסר אלוהי שיצחק אינו מודע לו? 4. השימוש שלך ברד"ק וברש"י מקוטע וסלקטיווי ולכן שגוי. קרא נא את כל מה שרש"י אומר על פסוק כ"ג. הרי ברור לחלוטין שרש"י הבין את הפסוק כפי שכתבתי לעיל. אל תעשה צחוק מעצמך, במחילה. גם את דברי רד"ק שציטטת קטעת לפני שהוא מגיע למסקנה כפי שכתבתי לעיל. 5. בהנחה שאלוהים הוא דמות ספרותית - אדרבה, אז מה תפקידה של דמות זו בכל סיפור? התעלמת מזה. 6.כל סיפור במקרא הוא מלאכת מחשבת. קריאה בו עם דעות קדומות כשלך פוגמת בהבנתו.
יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
שלום עמיחי ראשית אתייחס להערתך האחרונה, על "מנהגי הקבוע". יש איזה שהם דוגמאות ל"קבוע"? לגבי "רץ". אנחנו ידיים ותיקים ולכן הרשתי לעצמי לפנות אליו בלשון חברית ותו לא. אשאלנו בהזדמנות הראשונה אם חש בעלבון כלשהו. אם אכן כך, אתנצל. לסיפור גרוש הגר יש שני סיפורים. בראשון בעת הריונה אין התערבות אלוהית, ולכן רשעותה ברורה. בסיפור השני בו מגורש גם הילד, אלוהים נותן אישור למעשה המחפיר הזה. אם זה בעיניך חיובי? גם אלוהים מוצג באור שלילי, כפי שהוא מוצג באור שלילי ברצח בני שאול על ידי דוד, או ברצח משפחת אחאב בידי יהוא. העיקר להוציא את אבותינו "צדיקים". בסיפור רבקה, שים לב למשפט שהבאת: "רב (עשו) יעבוד צעיר (יעקב)". האם על פי כללי התחביר העברי מובן לך מי יעבוד את מי? חסרה המלה "את" לציון המושא (מקבל הפעולה) או "ה' הידיעה" לציון הנושא (עושה הפעולה)? וברור שהכותב עשה זאת בכוונה. אביא לך מעט מדעת פרשנינו: רד"ק: "ולא זכר עמהם מילת "את", שהיא מורה על הפעול, והנה הדבר מסופק, ולא ביאר מי יעבוד את חברו, הרב את הצעיר או הצעיר את הרב." רש"י: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם, זה נופל." רב' הונא: "אם זכה, יעבוד רב את הצעיר, ואם לא זכה, יעבוד הצעיר את הרב". (בראשית רבא ס"ג) רבקה לקחה לעצמה את הפרוש הרצוי לה. מי יודע אם לכך הייתה כוונת אלוהים !!?? באופן עקרוני, דעתי היא, שאלוהים איננו יותר מאשר דמות ספרותית פיקטיבית המשרתת את הכותב לחיזוק דעתו הפוליטית/דתית, כולל "ניקוי" פשעי אבותינו וגיבורינו. או לשכנע את קהל הקוראים/שמעים שדבריו נכונים כי אלוהים אמר לו.... לכך אולי התכוון כותב "עשרת הדברים": "לא תישא את שם יהוה אלוהיך לשווא"
עמיחי
עמיחי•לפני 4 שנים
יוסי, שכחת לציין שאחרי ששרה אומרת לאברהם שיש לגרש את הגר, והדבר רע בעיני אברהם, אומר לו ה' "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". מרשעת מרשעת (לשיטתך), אבל קיבלה גיבוי מגבוה. אם כי לשיטתך אפשר לומר שהעורך הנעלם (כמובן שהנחת עורך / עורכים אינה ספקולציה תלוית השקפת עולם, מה פתאום, זהו מדע!) היה שייך לאסכולה הפרו-שרהאיסטית, ולכן שתל בטקסט את דברי התמיכה של ה' (סליחה, הידיד הדמיוני הגדול). כמו כן, שכחת לציין שרבקה פונה לה' בעקבות התרוצצות התאומים בבטנה, וה' אומר לה ש"רב (עשו) יעבוד צעיר (יעקב)", ומכאן הסבר להתנהגותה הנלוזה בעיניך, אלא אם כן העורך הפרו-רבקהאיסטי וכו' כנ"ל. יוסי, עשית לך למנהג קבוע להקטין את יריביך ולהגדיל את עצמך.
יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
הי רץ. קמת מוקדם. ריצה נעימה. תרפים הוא מושג כללי לאלילי הבית אצל הפגאנים. כיוון שיש דעות שונות על צורתם ושימושם, ניתן להבין שאין יודעים כלום על דמות האלילים הללו. אני סבור שגם המזוזות שתפקידם ביהדות גם להגן על הבית הן מעין תרפים. על פי בראשית א': "... וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל, וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם, וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא. וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי, וַיְחַפֵּשׂ, וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים." אני לא סבור שזה הסבר הומוריסטי אלא ריאלי ביותר. כשהיא ישבה על פסלים קטנים, וביה"ח "לודז'יה" טרם היה, אז מה האפשרויות??!! ייתכן שכוונת הסופר להשפיל את אותם אלילים וללעוג למאמינים בהם. נדהמתי לגלות שגם חז"ל ראו כך את הסיפור, וראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א' , כיצד הם מפרשים את המלה "תרפים" ומהו "תורף". אני סבור שכל דברי המחאה על דברי נובעים שוב מן העובדה של חוסר ידע גם במקרא וגם בפרשנות חז"ל.
רץ
רץ•לפני 4 שנים

יוסי - מהו המושג תרפים - האם אתה מתכוון ברצינות להסבר ההומוריסטי שלך?

פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 4 שנים

מעניין ומסקרן.

יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
לגבי עריכת התנ"ך. התשובה שאתן היא מן הפן המחקרי ולא האמונתי. המחקר יודע (כמעט) בוודאות מתי נכתב הספר הראשון - ספר דברים - המאה ה - 7 לפני הספירה. ומתי נכתב הספר האחרון - ספר דניאל 167 (מאה 2) לפני הספירה - ימי גזרות אנטיוכוס. במאה 2 אחרי הספירה נחתם התנך וקודש. ב 400 השנים שבין התקופות הללו נעשתה העריכה, ועליה לא ידוע כמעט כלום: מי עשה את עריכת הספרים, מניין היגיעו אליו המקורות השונים, מה היו המניעים להכניס פרקים אלו ולהוציא אחרים. על פי הכתוב בגמרא היו דיונים שיש להם עדויות בתלמוד אילו ספרים לא להכניס ואילו כן. מי שלא נכנסו הפכו חיצוניים וגנוזים. כך שלשאלתך, מה גרם לעורכים להכניס גרסאות שונות אין ידיעה ברורה אלא הערכות שונות, כגון: העורך לא רצה לאבד חומר והכניס הכול, למרות הסתירות. או, היו כמה עריכות, ולנוסח הראשון היגיע עורך יותר מאוחר והכניס קטעים אחרים. השמצות הכותב האחד תוקנו או נמחקו על ידי העורך האחר ועוד... עובדה אחת ברורה ואין חולק עליה: הכתיבה המקראית מבטאת דעות שונות: דעות כוהניות, בית אהרון, בית צדוק, לוויאיות, נביאיות, בית דוד, בית שאול, יהודאיות, ישראליות, פילוסופיות, יהוויסטיות , אלוהיסטיות... למזלנו הן נותרו בתנך והן עדות למגוון הדעות שהיו בתקופה ההיא. לגבי סיפור בני האלוהים: אמונה כזו הייתה קיימת בעולם העתיק, שבני האדם נוצרו מהזדווגות אלים עם בנות אדם. אנחנו הושפענו מכל האמונות והתרבויות הסובבות אותנו. ולכן קיים סיפור בני האלוהים. ושם אומר הסופר, באמצעות אלוהים: לא יהיה יותר דבר כזה!! ואמונה זו קיימת גם בסיפור שמשון, שאביו איננו מנוח אלא מלאך אלוהים. סיפור שמשון נלקח ממש מן המיתולוגיה היוונית - וראה סיפור הרקלס.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 4 שנים

לגבי העזרה של רחל ללאה לרמות את יעקב, נראה שאתה צודק.

לא מצאתי בפרקים הרלוונטיים בתנ"ך שום רמז לכך. יש מדרש שטוען לכך ולא ברור על מה הוא מסתמך מלבד דמיונו הפורה של כותב המדרש. את המדרש עצמו לא מצאתי, אלא רק ציטוט ממנו: https://www.yeshiva.org.il/midrash/2908 אפשר לשאול בכלל מה גרם למי שערכו את התנ"ך להכניס גרסאות מסויימות של הסיפורים ולאו דווקא את הגרסאות שמופיעות בספרים החיצוניים. כנראה היתה להם אג'נדה מסויימת, ואולי פספסו קצת לגבי הסיפור עם בני האלוהים בבראשית ו'.
יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
אני מתקשה להבין, כיצד את הופכת את התכונות השליליות לחיוביות, כי יש לראות אחרת את הנעשה בתקופת התנך: שרה גרשה את הגר שני גירושים. הראשון היה בהיות הגר בהריון, טרם היה לה ילד המציק לבנה ! רבקה המרמה את יצחק בעלה העיוור יחד עם בנה, !? זה חיובי!?? (אגב , לא רבקה השקתה את יצחק וגמליו כפי שכתבת...) רחל שגנבה מאביה את התרפים ?? הרי בעשרת הדברות, שנכתבו בימי התנך נאמר: לא תגנוב, כבד את אביך, ובדין בכור: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה."(דברים כא יז). המוסר האנושי לא השתנה, רצח תמיד היה רצח, גנבה, רמאות הונאה, היו גם בימי המקרא מעשים שליליים ביותר. ממתי "יפה עיניים" "גבוה" הן תכונות??? ולא תיאור גופני ? אולי הוא רק "יפה עינים", אולי הוא רק "גבוה"?? ולא יותר !! אני מכיר את תפישת העולם האמונתית שכל אבותינו צדיקים גדולים ולכן יש לעקם את המציאות על מנת שחס וחלילה לא יימצא כל פגם. ידיו של שלמה לא היו מגואלות בדם בני משפחתו טרם עלה למלוכה??!! ובכל זאת בנה את בית המקדש!! גם עם שנינו עומדים משני צידי המתרס, עדיין יש קודם כל להיצמד לטקסט, למה שכתוב במפורש, ולהבדיל בין הכתוב, לבין הדמיון הפרשני. אינני מקבל את אמירתך שהדברים נאמרו מתוך סערת נפשות. לא טוב בעיני שעוברים לפסים אישיים במקום להתייחס לדברים.
המורה יעלה
המורה יעלה•לפני 4 שנים

לשאלתך:

בתקופת התנ"ך היה פחות "פוליטקלי קורקטנס" מהיום, ולכן הסיפור המקראי מתאר דברים שקורים גם כיום אך הם מוצנעים. גדולת התנ"ך היא שאין מי שמודר ממנו. גם מי שאין לו תחכום ומבין דברים כפשוטם יכול להבין את הדחפים והמחשבות המניעים את הסיפורים וללמוד מהם. כשאתה מדבר על תכונות טובות של האימהות, אתה בוחן מה נחשבת תכונה טובה באספקלריא של תקופתנו ולא באספקלריא של התנ"ך. למשל: על רחל נאמר שהייתה "יפת תואר ויפת מראה". בתנ"ך זו נחשבת תכונה טובה. גם על דוד נאמר שהיא יפה עיניים ועל יוסף שהיה יפה גם הוא. זו הייתה תכונה חשובה להבנת העלילה ומניעי הדמויות האחרות. ושאול היה גבוה מכל העם, גם זו נחשבת לו לתכונה טובה. התנ"ך כנראה פחות מתחסד ומכיר בהשפעתו של מראה לא פחות מחוכמה או רדיפת צדק. על רבקה נאמר שנפלה מעל הגמל כשראתה את יצחק והתנדבה להשקות אותו ואת גמליו. מה שעוד אפשר לנחש בקשר לרבקה הוא שהיא אם שמכירה את בניה ומנסה לנתב כל אחד למה שמתאים לו - ובעיקר יודעת על היריבות ביניהם ומנסה להרחיק אותם זה מזה. לשם כך היא מחפשת דרכים יצירתיות. עשיו מתואר כאדם נמהר שמכר את בכורתו בנזיד עדשים. אולי היא רצתה לשמור עליו מאופיו הפזיז שייצא לרעתו אם יגיע לעמדת מפתח? בקשר לשרה נשאלת השאלה: אם היית אישה שיש לבעלה שפחה - והיית רואה את בן השפחה מציק לבנך (שהוא הקטן יותר) האם לא היית נלחם על זכויותייך אפילו בצורה מוגזמת, בהתחשב בידיעה שאתה לא נמצא במצב שוויוני (לאברהם יש את שתיהן - אך הן צריכות להתחלק חצי חצי... ואברהם הוא טיפוס כזה שגם עלול להעלות את בנו לעולה, אז על מי בעצם היא יכולה לסמוך?) חוץ מזה שרה כנראה גם היא הייתה מאוד יפה ולכן שיקר אברהם שהיא אחותו (אפרופו שקרנים). בקשר ללאה מתואר שעיניה היו רכות. אני מניחה שזה אומר שבכתה הרבה, ואולי לכן חשב לבן שלא תצליח להתחתן בכוחות עצמה. גם בימינו אין הרבה קופצים על אישה בעלת מכאובים, ובמיוחד כשכבר באים לבקש את ידה של אחותה הצעירה ממנה (מה שכנראה יגרום לה לבכות עוד) בעצם - יכול להיות שללבן היה לב טוב, בדרכו המעוותת. אפשר גם לשאול עד כמה הייתה ללאה יכולת להתנגד לנישואין, אם כל הסכם הנישואין בין יעקב לרחל נעשה מעל לראשה של רחל, שלמעשה איש זר נישק אותה ובכה. אז אם כזאת מציאה כמו רחל לא יכולה להתנגד - מה תגיד לאה? מן התכונות השליליות כביכול שציינת ניתן ללמוד שהנשים בתקופת התנ"ך נאלצו להשתמש בתחכום רב וגם תעוזה להונות גברים שהן בעצם תלויות בהם ובהחלטותיהם בצורה כמעט מוחלטת. מה שכתבת נראה שנכתב מתוך סערת רגשות, שזכורה לי מתגובות למשל על הספר מלכים ג'. גם שם היה מי שמחה על כך שכביכול משכתבים את התנ"ך, אך לצד טענה זו חשוב לזכור שאופן ההתייחסות שלנו אל דמויות התנ"ך מוכתב על ידי זרם דתי מסוים - שנשען על מאמרי חז"ל מסוימים. חז"ל היו חלוקים בדעותיהם בכל תחום כמעט, והספר מלכים ג' קורא תיגר על ההאדרה של דוד כמלך. קריאת התיגר אינה מסתדרת עם מאמר חז"ל שמשמש הוכחה לצדיקותו של דוד - ששאול חטא באחת ועלתה לו ודוד בשתיים ולא עלתה לו. כלומר החטאים של דוד הם בעצם בסדר. אבל אם נחשוב על זה - התנ"ך עצמו מציין שבגלל אישיותו של דוד הוא לא יזכה לבנות את בית הבחירה. למה את העניין ה"פעוט" הזה שידיו של דוד מגואלות בדם אנחנו לוקחים כמשהו זניח? התשובה היא כנראה שזרם מסוים השתלט על האופן שבו גם חילונים תופסים את התנ"ך, ועל זה מוחה יוכי ברנדס בספר מלכים ג'. לא קראתי את ספריה של חוה עציוני הלוי, אבל כל עוד עוסקים בתנ"ך בצורה מכובדת (גם אם לא מחדשת) בעיני זה דווקא לטובה, זו אפשרות עבור הזרמים הפחות בקיאים בתנ"ך לעייןם בפרשנות שקיבלו על התנ"ך, ולא לקבלה כמוצר מוגמר.
לי יניני
לי יניני•לפני 4 שנים

אני ממש לא מסכימה עם הסקירה הזו. לדעתי פיספסת בגדול. בהצלחה עם ספרים אחרים

יוסי נינוה
יוסי נינוה•לפני 4 שנים
לא אני מבזה את האימהות, אלא, הכותב המקראי. ומכיוון שכל הסיפורים הללו הם פרי יצירתו ואין בהם שום אמת, ראוי לחשוב מדוע מציג כך הסופר את "אימהות האומה". נכון שהתנך נותן לגיבוריו נופך של אנושיות, אבל באנושיות יש מגוון של תכונות, גם חיוביות וגם שליליות. אין אצל אימהות האומה שום תכונה חיובית. אני מניח שההשמצות עלי הם הגנה מפני בורות. תיאור דמותי עפי אודי הוא בושה לשכל הישר. תיאורי כמשתחווה לתרבות המוסלמית היא אי יכולת להתמודד עם המציאות המוצגת בתנך. את מה שיש לך לאמר, תאמר לסופר המקראי. הוא שכתב את הדברים. אני רק ציטטתי אותו ואינך יכול לסתור את דברי. במקום זאת אתה יורד נמוך.... פרשנות חז"ל היא בס"ה פרשנות. לכל אחד דעה פרשנית משלו, כיוון שאף אחד לא יכול לשאול את הסופר מה הייתה כוונתו. לכן דברי חז"ל אינם קודש, הם עוד אחד מ"שבעים פנים" לתורה. לא נתתי שום פרשנות. הבאתי את הדברים כפי שהם מופיעים בתנ"ך. בשום מקום בתנ"ך רחל לא עזרה ללאה לרמות את יעקב. לגבי ניאופי דוד ורצח אוריה, צריך לבדוק מה הניע את סופר ספר שמואל להביא את הסיפורים הקשים הללו, לעומת סופר דברי הימים שמחק אותם !! לא מצאתי פרות קדושות, אינני שוחט אותן. בבקשה לקרוא את התנ"ך, וכפי שכתבתי בביקורתי הראשונה והדברים שנאמרו כאן רק הוכיחו את צדקתי - הידע תנכ"י של הכותבים לוקה בחסר גדול.
Hill
Hill•לפני 4 שנים

אברהם,

אני מתחברת מאוד לדבריך. בתור אחת שהידיעות שלה בתנ"ך מוגבלות ודלות, אפילו אני יכולה לזהות את הפרשנות הדלה והלא מייצגת בביקורת זו. פרשנות שמצמצמת ומשטחת דמויות ראויות, ענפות, שמייצגות עולם שלם. באשר לתיאורה של רחל.. ובכן, מזמן הפסקתי להתרגש מגברים שמנסים לבזות נשים במילים. לא מפליא ואפילו לא מקומם, אלא רק מעיד על הכותב עצמו. מציעה לך להיצמד לזה.
אודי
אודי•לפני 4 שנים
עוד ביקורת אנאלית לאוסף. "ראוי לציון" שכותב התנ"ך שאף להעניק לגיבוריו נופך של אנושיות, לכן לא צייר אותם כמושלמים וחפים מפגמים. וזאת בעיקר כדי להבדיל בין בני התמותה לאלוהים, וכדי למנוע פולחן אישיות והערצת קדושים. מגוחך לקרוא את הדברים האלה מפי אדם שידוע שמשכתב היסטוריה לפי אופקיו הצרים להחריד. אני מניח שאם היה מדובר בספר הקשור לתרבות המוסלמית היית יורד על הברכיים ומכשכש בזנב. שוחט פרות קדושות עאלק.
אברהם
אברהם•לפני 4 שנים

לא קראתי את הספר

אבל אם הייתי צריך להחליט אם לקרוא את "הפרשנות" שלך, עדיף היה לקרוא את ספרה של הלוי. כאשר מביאים מאמרי חז"ל צריך להחיל אותם על כל האימהות. למה רחל גנבה את התרפים? למה גרשה שרה את הגר? למה נכנסה לאה במקום רחל? ולמה רבקה היא שאכפת לה מיעקב? אבל לך נוח להיאחז ב"אדם נשך כלב" בשל פרשנות שטחית נטולת עומק. מצטרף להבחנותי של פרפר צהוב, שקוראי התנ"ך (לאו דווקא האורתודכסים) יסכימו או יראו עין בעין את מה שכתבת. אם היה אפשר לתת אנלייק לביקורת, זו הביקורת שהייתי נותן לה אנלייק. אני גם מוחה על רמיזותיך המיניות לגבי רחל בישיבתה על התרפים, זה לא מכובד ולא נאה לא לגבי רחל של אז ולא לגבי כל אישה. אין בזה כל ערך לסקירה.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 4 שנים

עדיין לא קראתי את ספריה, אבל אם הספר הזה הוא מעין סידור מחדש של אגדות חז"ל היה כדאי שהיא תציין זאת.

לדעתי, אין פסול בכך שהיא מרכזת את סיפורי האגדות לספר אחד שיהיה יותר נגיש לכל מי שלא מתכונן לקרוא את אגדות חז"ל. לא בטוח שקוראי התנ"ך רואים במה שציינת לגבי האמהות עניינים שליליים. רחל עזרה ללאה לרמות את יעקב וזה נחשב לה למעלה. גם הגברים לא יוצאים חיוביים במיוחד בתנ"ך, כגון חיסול אוריה כדי לאפשר לדוד לקחת את בת שבע.
yaelhar
yaelhar•לפני 4 שנים

יפה לך תפקיד שוחט הפרות הקדושות.

לא קראתי את הספר, או כל ספר של הסופרת. (והידע שלי בתנ"ך שטחיע ביותר)
20 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של יוסי נינוה

לווייתן ברוח

לווייתן ברוח

חיים באר

גם אני סבור שחיים באר הוא מן הסופרים המעולים שלנו, וידיעתו בנבכי המסורת היהודית על כל שנותיה ותהפוכותיה מדהימה. ספרו: "אל מקום שהרוח הולך" הוא מן הספרים הטובים שקראתי בכלל. בשמחה גדולה ובצפייה גדולה חיכיתי לחוויה ורכשתי את ספרו החדש: "לווייתן ברוח". אך לצערי, ולאכזבתי הרבה נאלצתי לנטוש אותו לאחר כ 50 עמודים, למרות כל המאמצים להמשיך, בצפייה שאולי ישתנו דברים.
הספר גדוש במקורות יהודים לעייפה, והם כיסו על ייעודו - סיפורה של קהילה יהודית בעיר הגרמנית רגנסבורג. אני מכיר ומוקיר את התרבות היהודית לדורותיה, אך בספר הזה המלל על אגדות ומדרשים הלך ותפח עד שהתעייפתי. צר לי, אלא לאמר, שהספר אולי נועד ליחידי סגולה בלבד. וחבל. כי כגודל ציפייתי כך גודל אכזבתי.

לפני 4 ימים•יוסי נינוה
גוטפרוינד

גוטפרוינד

שאול אולמרט

ספר עצוב, על יחסי חברות עמוקים של שני חברים - זוהר ויפתח - מילדות ועד לסיומם הטראגי. יחסים המגיעים לידי אהבה הומוסקסואלית ביניהם. הסיפור מסופר בשני קולות: האחד מסופר בגוף שלישי (כתוב באותיות שמנות) על חייו של זוהר בבוסטון, והשני המסופר בגוף ראשון (אותיות רזות), יומנו של של זוהר על ימי ילדותו ועד בגרותו והתפתחות יחסיו עם יפתח. הספר ריתק אותי בשל הכתיבה המושכת, האופן שבו מסופר על ידידות מיוחדת, ודרכו הטראגית של יפתח הגאון המרתק באישיותו.
מומלץ מאוד.

לפני שבוע•
★★★★★
•יוסי נינוה
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

והפעם בקצרה !!
סיפור המציג את אחת הבעיות של חיי העולם כיום: הטלפון הנייד. משפחה, שהאם מחליטה להפוך את ילדיה לכוכבי "סטורי", ומצלמת אותם בכל שעה ובכל מצב (חוץ משירותים ומקלחת), והופכת אותם לכוכבי רשת, ואת חייהם לאומללים. התוצאות יישארו חרוטות בנשמתם בימי בגרותם. הספר כתוב היטב, מעניין ומושך ומתאר את חיי המשפחה "מאגרא רמא לבירא עמיקתא". יש בו אזהרה חמורה ביותר לתופעה הנוראית הזו. הספר מאוד מאוד מומלץ.

לפני שבוע•
★★★★★
•יוסי נינוה
איפה הבית

איפה הבית

שרה אהרוני

פיניתי את זמני, עד שסיימתי את הספר. תוך יום וחצי קראתי אותו בשלמותו.
מרתק, מעניין, ומושך הלאה הלאה, אפילו סוחט דמעות בסופו.

לפני שבועיים•
★★★★★
•יוסי נינוה
אגדת עטרה

אגדת עטרה

דפנה ברשילון

מלבד העובדה, שהספר קריא ומעביר זמן, לא מצאתי משהו שיתאים לדברי ההלל שעל הכריכה האחורית או בדברי השבח של קודמיי. היתה לי צפייה להכיר את עטרה שטורמן, שאיננה מוכרת, כפי שמוכרת משפחתה או בעלה בטרגדיות שפגעו קשות במשפחה. אך שסיימתי את הספר, לא ידעתי יותר, ממה שהתחלתי לקרוא בו. גם סיפורה של שחר - עובדת המוזיאון המהווה כ 95 אחוז מן הספר, אשר מנסה להחיות ללא הצלחה את דמותה של עטרה שטורמן, אינו שווה עלילה כתובה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•יוסי נינוה
רגשות מעורבים

רגשות מעורבים

ליעד שהם

"ספר טיסה" בנוי היטב, מרתק ומלאכת מחשבת של הסופר. בנוי כמיטב המותחנים: הטעיה עד העמודים האחרונים בתעלומה: מי הרוצח ? וכמובן, מפתיע. קראתיו כמעט ללא הפסקה.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•יוסי נינוה
סימנים כחולים

סימנים כחולים

אמילי מואטי

לאחר שסיימתי לקרוא את ספרה המצויין: "קוראים לזה חיים" (ראה ביקורת), פניתי לאחור אל ספרה הראשון: "סימנים כחולים". בקצרה מצויין. הוא לא רק מצויין רק בסיפור העלילה המרתק, אלא גם מהווה אתגר ספרותי: שפה נהדרת, כתיבה משולבת של עבר ועתיד המהווה אתגר לקורא, ושליטתה בנושאים שונים כ: פסיכולוגיה - טראומות, ומשברים נפשיים, מערכת החוק הצרפתי, העיר פריס שהיא מקום התרחשות העלילה. זכייתה בפרס "ספר ביכורים" מוצדקת בהחלט.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•יוסי נינוה
לינדנברוק

לינדנברוק

ירמי פינקוס

נטשתי את הספר באמצע.
כל הכתוב על הדף האחורי של הכריכה מלמד, שכותבו קרא חלק קטן מהספר. הכותב מכיר רק דמות אחת מתוך הספר!! אבל ככל שמתקדמים בקריאה התחילו להתווסף עוד עוד דמויות. וכולן נקשרות לשדה התעופה השכוח "רודולף שול" בלינדנברוק אשר בגרמניה. אי אפשר להתעלם מיכולתו הספרותית הנהדרת ומעוצם דמיונו של הסופר, כשהוא יוצר לכל דמות ודמות חיים מורכבים משלה. מלבד אותו מיקי לוינסון, שהוזכר על הכריכה האחורית, אנו פוגשים את אביו ואמו של מיקי, את שמעון השמן, מוניקה מיור השדכנית, 7-8 עובדות הניקיון בשדה, המוזג בבר אולם הנוסעים - ועוד כאלה, שטרם פגשתי בהמשך, וכל אחד עם סיפור חייו, חלקם מסופרים בגוף ראשון וחלקם בגוף שלישי. הייתי זקוק לנהל רשימה שמית עם ציון תפקידו בעלילה של כל אחד, כדי להשתלט על המשתתפים... בשלב מסויים חשתי שאין כיוון ואין מטרה. נפרדתי מהספר.

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

מ צ ו י ן !
לבוגרים שביננו - בני גילה של המדינה, צפוייה חווית זיכרון על כעשרים שנותיה הראשונות של המדינה. לצעירים שביננו, שלא חוו את הימים ההם, שיעור בהיסטוריה של המדינה, על האנשים שעצבו את פניה.
וכל זה דרך חייהם של שני ענקי הרוח - נתן אלתרמן ועמוס עוז. האחד שנולד בבית שמאלי והפך לימני בדעותיו הפוליטיות, והשני שנולד בבית ימני קלאסי והפך את דעותיו לשמאלי. סיפורן של הדרמות הפוליטיות הגדולות ביותר בימים ההם.
ספר מרתק ומעניין .

לפני חודש•
★★★★★
•יוסי נינוה

ביקורות נוספות על "באהבתו אותה"

באהבתו אותה

באהבתו אותה

חוה עציוני-הלוי

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה." (בראשית, פרק כ"ט, פסוק י"ח)

עוד פנינה נוספה לסדרה התנכי"ת של חוה עציוני-הלוי, והפעם גבר אחד וארבע נשים: לאה, רחל, בלהה וזלפה.

המאפיין את הכתיבה של חוה עציוני-הלוי הינה הכתיבה המופלאה, והבמה לנשים שקולן לא נשמע בסיפור המקראי. גם הספר הנוכחי כתוב בפרקים קצרים, בגוף ראשון ומנקודת מבטן של הנשים.

בכתיבה פנטסטית ובנאמנות לסיפור המקראי, בתוספת דמיון פורה, חוה מעצימה את עוצמתן של הנשים ומפיחה בהן רוח חיים. הכתיבה הינה במבנה המשפט המודרני תוך שילוב המקור מהמקרא. בקיצור: עונג צרוף!

אין דבר יותר מתאים מלקרוא בחגי תשרי על יעקב שנקרא גם ישראל. (עפ"י המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות ונפטר בערב חג סוכות).

היריבות בין עשיו ליעקב כבר החלה ברחמה של רבקה, ובהמשך התאפיינה בעיסוקיהם השונים. עשו-איש יודע ציד ויעקב איש תם ויושב אוהלים.

הלהט לנזיד עדשים מצידו של עשו וויתור על בכורה, אילץ את יעקב להתרחק מבית הוריו ישירות לביתו של לבן – אביהן של לאה ורחל.

רחל יפת תואר ומראה פוגשת את יעקב ליד הבאר. האהבה ניצתת ממבט ראשון. התמורה: על יעקב לעבוד שבע שנים. אך לבן לא היה מוכן להשיא את רחל לפני לאה והטמין פח ליעקב. בעקבות כך יעקב נדרש לעבוד שבע שנים נוספות כדי להינשא לרחל.

הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון מתרכז במערכת היחסים בתוך המשפחה בארם, והחלק השני עוסק באסונות והדרך לכנען דרך גלעד, מחניים, בית לחם אפרת ועוד.

בכל הפרקים בולטים התקווה, שברון הלב, התשוקה והתחרות בין הנשים.

המיוחד בעלילה שדמותן של השפחות: בלהה וזלפה מפותחות, וקולן נשמע לרבות תשוקתן.

בעלילה תמצאו לא מעט משחקי אגו בין יעקב, לבן, חנוך, עשו, ראובן ועוד.

לנשים אין מעמד והכול נושק לדברי הקול הגברי. לעומת זאת הנשים מעצבות בשקט את גורלן בתבונה ורוקמות את עתידן.

רחל האם של יוסף ובנימין לא ויתרה ובמחיר חייה ילדה את בנימין. לאה העמידה צאצאים בנים ובת ליעקב עם עולם פנימי אצילי משלה. בלהה-שפחתה של רחל תרמה את ילדיה: דן ונפתלי לטובת רחל, וזלפה בזמן העקרות הזמנית של לאה ילדה את גד ואשר.

בדרך כלל הסיפור המקראי נכתב מנקודת מבט גברי, כאן תמצאו את הקול הנשי במלוא עוצמתו.

ספר שיש בו מגוון של מנעד רגשות: מזימות, נחישות, הכנעה של הגורל, סודות אפלים, עוז רוח, תשוקה, בגידות, ובעיקר מלחמה נגד הגורל והמוסכמות החברתיות.

בשורה התחתונה: עלילה מסעירה המשמיעה את קולן ויוצקת תוכן לדמות האימהות: לאה, רחל, בלהה וזלפה.

במילה אחת: פנינה!

לי יניני

לפני 4 שנים•
★★★★★
•לי יניני
באהבתו אותה

באהבתו אותה

חוה עציוני-הלוי

עוד ספר נהדר שמעשיר את הלב, הנפש והדעת מבית היוצרת המוכשרת, חווה עציוני-הלוי, אשר ממשיכה לעשות את שליחותה בנאמנות - לשתף את קוראיה בעולמותיהן של נשות התנ"ך. עוד מגדילה הסופרת לשתף גם במקורותיה ובתהליך הכתיבה שעברה בחקירתה את המקורות - היא מעדכנת את הנ"ל בסוף הספר ב'דבר המחברת' - עניין ששמחתי עליו כי במהלך הספר תהיתי עד כמה הנתונים שאותם אני קוראת היו וקרו וכמה דומיינו.

כמה שהגעתי בתחושת אנטי כלפי הסיפור המקראי הזה, כי מדובר בעוד סיפור של פוליגמיה (*) חווה עציוני-הלוי סחפה אותי להמשך קריאה ועל כך אני מודה לה.

(*) סתם לידע כללי:
פרשנות הויקיפדיה ל'אדם שנשוי לכמה נשים' - על-פי התורה מותר לגבר לשאת יותר מאישה אחת, תופעה המכונה 'פוליגיניה' (או בשם היותר כללי 'פוליגמיה'), אולם בתחילת תקופת הראשונים הוסכם על-ידי רוב קהילות ישראל על איסור לשאת יותר מאישה אחת - איסור המכונה "חרם דרבנו גרשום". איסור זה התקבל בראשיתו בעיקר ביהדות אשכנז, אך כיום נהוג גם בקרב מרבית יהדות ספרד.ב"ה

סיפור המסגרת ידוע (ומעצבן אותי. כאמור) אבל הסופרת מגדילה ומביאה את זוויות הגיבורות בעלילה-רחל, לאה, בלהה וזילפה.
באותו עניין הסופרת משתפת (ב'דבר המחברת') כי למעשה ניתן להתייחס לשפחות בלהה וזילפה לעוד שתי אמהות (מלבד ארבעת האימהות ה'רשמיות'-שרה, רבקה, רחל ולאה) מאחר וגם הן היו שותפות בהבאת כמה משנים עשר שבטי ישראל.

בנוסף, לאחר קריאת הספר 'האוהל האדום' מובאת זווית הראיה של אימה של דינה, לאה, ומפה הבנתי עד כמה הספר הקודם שקראתי היה רומנטי בעלילתו לעומת הספר הזה עם הפרשנות למה שקרה לדינה אל מול נסיך שכם...

לפני שנה•
★★★★★
•שם עט
באהבתו אותה

באהבתו אותה

חוה עציוני-הלוי

ספר מקסים כמו שאר ספריה. מצליחה להכניס אותנו לעולם המקראי ממש כמו סרט קולנוע משובח מותח, מסקרן,מעניין עם דמויות ועלילה מפותלת.
הכתיבה סוחפת, מעניינת, רהוטה ומלאה בהפתעות.
יעקב אבינו ונשותיו, אביהן הנוכל וצאצאיו הרבים שברבות הימים קיבלנו את שניים עשר השבטים.
סיפור שמתחיל על שפת הבאר ונגמר במותה של רחל האהובה עליו ובהבאת כתונת הפסים של יוסף.
הספר כמו שאר הספרים נותן במה לנשים ובעיקר גם שתי השפחות שקולן לא נשמע במקרא זילפה ובלהה. כאן הן מקבלת חיים, רגשות, אהבות ואמהות שוות לגבירות שלהן.
מה שאהבתי שהספר כתוב בגוף ראשון של ארבעת הנשים ובכל פרק אחת מהן מספרת על השתלשלות האירועים ועד סופו. ספר בהחלט מרגש ונוגע.
הסופרת שהיא פרופסור באוניברסיטת בר אילן כותבת על נשים בתנך ומהווה להן פה, היא נצמדת לסיפור המקראי ומלבישה את הדמויות בצורה המיטבית.
לא מבינה למה שתי השפחות ששתיהן שותפות להרחבת האומה הזו לא נכללות כאמהות האומה ביחד עם שרה, רבקה, רחל ולאה.
אהבתי מאד וממליצה.

לפני שנה•
★★★★★
•יפה
באהבתו אותה

באהבתו אותה

חוה עציוני-הלוי

יש פה מישהו מהפקת האח הגדול?
אם כן אז יש לי רעיון למשימת תקציב.
במקום עוד פעם להתחפש לציפורים מוזרות ולשחק במשחקי יום הולדת משנות התשעים (חרם על אליאנה?) ותחרויות אכילה של דברים מגעילים (ערוץ הילדים זה אנחנו)
הסיפור התנכ"י על יעקב וארבע נשותיו ועוד כמה נשים וגברים בסביבה היה מתלהק לדיירי האח הגדול:
גבריות מיושנת שלא ברור איך נותנים לה במה?
יש.
דיירים בכניסה השנייה שבאו להראות לנו את הקידמה?
וואחד יש!
דיירות שלא ברור למה הן ממשיכות להעריץ את דיירי הכניסה הראשונה כשדיירי הכניסה השנייה באו ללמד אותן על חופש מגברים מיושנים, ולנזוף בהן בדיוק כמו שהגברים המיושנים היו עושים אבל בקטע חדשני כזה?
ג'סט ניים איט.

לקחתי כמה ציטוטים מהספר של חוה המשקפים סיטואציות בחיי האח הגדול, המעמדות החברתיים הם לשם המשחק ואין להסיק מהם על החיים מחוץ למשחק, אינני מכירה אף אחד מהדיירים:

"רחל אוהבת אותם. אבל האהבה שלה קרה כמו אור הירח. אולי בסוף היא לא תכיר בהם כבניה ואז ייחשבו לבנים של שפחה?..." (בלהה שפחת רחל)
ליהקתי את הדר ואת מלאני מהאח הגדול לקטע זה. בלהה המתוקה מכולם כמו הדר שלא יודעת לשחק את המשחק ומסתירה זאת ובכך נפגעת ורחל כמו מלאני היפיפייה והנועזת אך נתפסת כקרה ואפילו רעה וכל הגברים מסתחררים סביבה. הדר לא יודעת שהיא בעמדת נחיתות, כי הקליקה של העתיקים ומלאני כבר התהוותה וקרמה עור וגידים הרבה יותר ממה שהדר חושבת. מלאני יכולה לדלג בין הישנים והחדשים, אך הדר תלויה במה שמלאני תעשה ובאיך זה יתפרש בעיני הגברים הקובעים באותו מעמד.

"חנוך הבטיח לך טוב בפיו אך קיים אפס במעשיו. לו רצה בך כאשתו באמת, לא אמו ידועת החולי הייתה עוצרת בעדו ולא כל מחסום אחר."
אגב - עצה מעולה של לאה לנשים גם בדורנו. וגם חרוז: "מי שרוצה מוצא."

מי שרוצה ולא יודע להראות זאת... ובכן, את רואה שהוא יודע להראות את רצונותיו יפה מאוד לאחרים! איך זה משתנה רק אלייך? איך אלייך הוא דוש ואליהם הוא מושלם? קסם... מעניין שאיתם הוא לא נתקל במחסום ובחוסר אונים שכזה. וכל אישה שנמצאת בסיטואציה כזאת שתדע שזה אומר דרשני. ובמאמר מוסגר בלי קשר לאח הגדול - זה יכול להוביל אפילו למערכת יחסים אלימה. נורה אדומה מהבהבת אם הוא הבן המושלם לאימו הרודנית (כך הוא מצייר לך זאת, אין לך באמת מידע כי הוא שומר על מסך עשן) ואת הרי נשמה טובה שכמוך לא יכולה לאחל רע לחמותך עתיד...
מלכוד.

ליהקתי את אמילי לתפקיד זלפה, זאת שהתחילה מכלום אך יכולה לשנות את מעמדה, היחידה כנראה. נכון שהיא יפה אך מעבר לכך מרשימה מבפנים. אישה חזקה ובטוחה בעצמה על אף גילה הצעיר ואמה המגוננת, שהגברים החזקים במשחק מנסים להחליש את הקשר בינה ובין אמה, כי זה בעצם המחסום היחיד לאמון שלה בהם.

לאט-לאט גם הבנות מתחילות להתאסף סביבה, היא לא פראיירית בכלל, ואפילו גבירתה פרידה (את פרידה ליהקתי כלאה אחות רחל מלידה אבל אחות מבחירה דווקא לזלפה) רואה בה אדם אינטליגנטי שאפשר לדבר איתו בהיגיון (אף שהיא מסתירה את זה היטב, פרידה מודעת לשאיפות לגבי עידן ויש מצב שאמילי הקלילה והפחות דרמטית ממלאני חושבת כבר הלאה ולא עסוקה בכך שכל הגברים מסתחררים סביבה. אצל מלאני כל אירוע בבית האח הופך למרדף משטרתי שכל הגברים חייבים להיות מעורבים בו, אך פרידה ואמילי יהיו חייבות למצוא אחווה נשית ביניהן).

אחרי הכול זהו משחרק של הישרדות, מי הם השמות שיגיעו לגמר ויכתבו חמישתם ביחד.
יש את יעקב וארבע הנשים כמובן, שיחיו באושר ועושר עד עצם המיליון הזה?
רגע... יש בעצם עוד שחקנים נוספים במשחק הזה, שנסלח להם אם ישברו מעט את המבנה שראינו בעיני רוחנו. מי יהיו מייסדי עם ישראל של 2024?
יש גם את הצעירים (או יותר נכון אלה שיצאו "ילדים"...) האם הם יקפצו ויתפסו מקום כבגירים שיש להם סיכוי שווה לנצח?

שמעון ולוי כמובן כדני ואור: "שמעון ולוי נולדו בזה אחר זה. הם גם דמו זה לזה כמו היו תאומים... כאשר אחד מהם לא היה בהישג ידו של השני, צרחו עד לב השמיים ומיררו את חיי כולם"
לדוגמא מה שעשו לראובן (דיג'יי) : "פעם השכימו קום לפני כולם, יצאו החוצה, תפסו כמה דבורים ושמו אותן בסתר באזור חלציו של ראובן. הוא קם ועטה אותו. וכאשר הדבורים עקצו אותו באותו מקום עצמו שאנשים יושבים עליו, הפליא בהם מכות נאמנות."

נראה לכם שגם הלחץ על דיג'יי לצאת עם פרידה הוא עוד חלק ממתיחה ועקיצה של הצמד? או שהם החליטו להשתמש בתושייתם לדרך הנכונה? נראה שפרידה גדולה עליו ואולי הוא מתכנן כדייר חדש שלא קשור לאף גבר בבית להיאחז בחוסר העניין ההדדי של פרידה והדר אחת בשנייה ולנסות לחבר את השמן והמים, ומתעל לטובתו את הלחץ לדייט מחודש. או שאולי אני קצת צינית. אולי הוא בעצם הנאור והמתקדם היחיד בסיפור הזה, שלא שואף לקיים בריתות עם החזקים. אם כן אז מבחינתי אתה בגמר דיג'יי.

וחיים כפרה עליו כיהודה: "יהודה היה תינוק רעבתן ובריא בשר. וגם כאשר גדל והיה שב מן המרעה, היה תמיד מזה רעב והרבה לאכול. אחיו לא אמרו דבר על היותו שמן, אך מבטיהם שמו אותו ללעג. לו לעגו לו בקול, הייתי (לאה) מוכיחה אותם, אך לא יכולתי לגעור בהם על מבטיהם, אשר ייתכן כי אף לא ידעו עליהם. אבל יהודה ידע גם ידע, ובגללם פנה מעל אחיו והרבה לשהות לבדו, והצרתי על בדידותו."
האמת היא שאף אחד פה לא מוצג טוב ביחס לחיים.
אור ודני, אולי תתבגרו? אולי במקום לעשות פרצופים על מה שהדר עושה תיקחו אותו אתם לשיחה - ולא על אוכל? אני בטוחה שאתם יכולים להציע משהו יותר אינטליגנטי מ"למה בהתחלה רצית את הלחמנייה ואחר כך ויתרת?". אתם לא רואים שהוא במצוקה במצב החברתי שנוצר? שהוא עדיין נלחם במה שגרמו לו מלאני ושלל מחזריה לחשוב על עצמו? והמצוקה הרבה יותר גדולה מאיזה לחמנייה לאכול מתי???
הוא לא אתם.

יפה מאוד אתם מגינים על עצמכם ועכשיו תגנו עליו.

המיילדת תהיה עינב: לכאורה אישה נעימה ונוחה, נאה אך לא בהגזמה. שרק רוצה ברווחת כולם... ושהיא בעצם אנחנו, חמודים וחסרי מודעות עצמית. יש לה פתרון לכל בעיה בחיים, רק חכו לסוף הפרק ומשאלתכם תתגשם. רק שהפתרונות שלה איכשהו מוסיפים אש למדורה - כמו פתרון הדודאים, למשל... כן, לדעת עינב הדודאים יפתרו הכל. שהרי דודאים הם כישוף שמבטיח הריונות, וכולם אוהבים תינוקות.

המיילדת אחראית למשפט המפורסם מהתנ"ך שמגלם בתוכו את כל תולדות הסכסוך הנשי מדורי דורות ולעד כנראה: לשמע תחינת רחל להיפקד גם היא מיעקב, עונה לה אחותה:"המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"
כל הנשים מחכות שיבחר בהן, ואילו רחל הופכת את הסדרים. כי רחל יכולה, כי רחל יפה. מש"ל. גירל פאוור כאן כאן ועכשיו.
גם לאחותה היא לא מגלה רגישות, משל הייתה אגם רודברג בפסטיגל: "אז מה אם אני מתעניינת בעצמי, חיה רק בראש שלי נה נה ני ונה נה ני... וזה ממש בסדר". התחינה שלה הייתה כל-כך מרגשת, שנסכים גם לצאת לגלות של אלפיים שנה בשם תחינותיה. ומה היא אחותך מול אלפיים שנות גלות? הפוך! את עוד יותר מצטערת שבגלל תחינתך נגרם לאחותך עוד סבל, אבל את לא יכולה להיות לא יפה! וזוהי דרכו של עולם שבשם יפה כמוך וגם אמיצה ונועזת גברים חלשים ישנאו את עצמם ויחיו בבדידות כי החזקים פשוט יקפצו לכל גחמה שלך יותר מהר מהחלשים. כך שזו לא אשמתך שאת מעמיסה עוד ועוד סבל על נשים שכן מתפשרות ולא מתקדמות כמוך וחופשיות מגברים, ומוציאה אותן לגלויות.

ובואו נחזור למסכסכת הבלתי מודעת, מי שהשיאה את עצת הדודאים מלכתחילה והצליחה להתברג בהיסטוריה על אף דמותה ה"אנמית" משהו: "במקומנו התיישבה מיילדת חדשה, והלכתי לשאול גם בעצתה. היא לחצה ומיששה את אות מקומות כמו קודמותיה, וזאת הייתה העצה אשר בפיה"'יש אשר דודאים עוזרים לזרע להיקלט ברחם. הכרתי נשים ששתו משקה מדודאים ואחר הרו'. תמורת עצה שחוקה זו נאלצתי (רחל) לשקול לידה ממיטב כספנו. הוריתי לבלהה להוסיף ללקט דודאים בשדה..."

"...והנה בא אותו יום, היום שבו שב ראובן מן השדה ובידיו סל מלא דודאים, היום שאותו לא אשכח במהרה."

ראובן הוא בנה של לאה, ולפיכך חוקית הדודאים שייכים לה. אך חוק נוסף הוא כאמור שאישה לא מחליטה אלא מחכה (שרחל כמובן מעל חוק זה כי היא חתיכה ויפה, לא אשמה בכלום לכתחילה ובדיעבד סטופ כדור הארץ).
למה ללאה דודאים אם גם כך יבחר יעקב ברחל? רחל מתנבאת פה בעצם התחינה הכאילו תמימה.
זוהי התחינה שרחל מעלה: הרי ממילא הבעל של שתינו אוהב אותי, היפה, אז רציתי לחסוך את התחינה המכוערת שלך ולזכות את העולם בתחינה המרהיבה שלי שכל גבר ייפול שדוד לרגליה. כך קרה בעבר וכך יקרה תמיד, ואת המיושנת עוד חולמת לשנות.
ככה אני עוזרת לך שלא תתבזי ונזכיר שוב בהנאה שאת האישה הדחויה, באסה.
זוהי אחוות הנשים של הדור החדש: אני כנה ואומרת לך שאת זקנה מכוערת מנעורייך ואני ילדה יפה ואהיה גם בגיל מאה, ויכולה להתחצף ולהתפנק ולדרוך על כולם.

בסופו של דבר ארבע הנשים מתאחדות כי הן נזכרות שכל הילדים שלהן אחוזים בקשרי משפחה.
אך רחל ממשיכה להציק לכל הנשים הסובבות אותה בבקשות אוויליות שמוזכרות לאורך כל הספר: "התפללי שאם כבר יש ברחמך בן וברחמי בת, הוולדות יתחלפו."
לאה מסרבת לשתף פעולה עם הטמטום החדש ורחל ממשיכה בשלה.

לאחר לידת יוסף - רחל היא זו שגם מגלה לנו כמובן על שחרור האישה. לידה נוספת עלולה לסכן אותה ואת מותני הצרעה שלה, לכן יש עוד שיקוי שאמור לבטל את הדודאים ולמנוע את הריונה. מה החוקים של המשחק הזה בעצם?
מה - כל רגע נביא שיקוי שאף אחד לא ידע על קיומו וזה מה שנלמד את הדור הצעיר? פשוט מיקור חוץ. כמו ה"קוסם" באבן נייר ומספריים, יש מי שנצמד לשם המשחק "אבן נייר ומספריים" ובוחר מבין הקטגוריות האלה, ויש מי שיחרף את נפשו לשחק לך במוח ולהבהיר לך שזה אתה שהסכמת מראש שיש גם את האופציה של קוסם וגם ויתרת עליה ברחמייך לטובת הצד היפה מבין המשתתפים.
האם בטאקי פתוח מותר להחליף צבעים?

אני כבר לא בטוחה בקשר לכלום בעולם הזה...

לפני שנה•המורה יעלה
דירוג
5.0
לפני שנה

“עוד ספר נהדר שמעשיר את הלב, הנפש והדעת מבית היוצרת המוכשרת, חווה עציוני-הלוי, אשר ממשיכה לעשות את של”