וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה." (בראשית, פרק כ"ט, פסוק י"ח)

עוד פנינה נוספה לסדרה התנכי"ת של חוה עציוני-הלוי, והפעם גבר אחד וארבע נשים: לאה, רחל, בלהה וזלפה.

המאפיין את הכתיבה של חוה עציוני-הלוי הינה הכתיבה המופלאה, והבמה לנשים שקולן לא נשמע בסיפור המקראי. גם הספר הנוכחי כתוב בפרקים קצרים, בגוף ראשון ומנקודת מבטן של הנשים.

בכתיבה פנטסטית ובנאמנות לסיפור המקראי, בתוספת דמיון פורה, חוה מעצימה את עוצמתן של הנשים ומפיחה בהן רוח חיים. הכתיבה הינה במבנה המשפט המודרני תוך שילוב המקור מהמקרא. בקיצור: עונג צרוף!

אין דבר יותר מתאים מלקרוא בחגי תשרי על יעקב שנקרא גם ישראל. (עפ"י המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות ונפטר בערב חג סוכות).

היריבות בין עשיו ליעקב כבר החלה ברחמה של רבקה, ובהמשך התאפיינה בעיסוקיהם השונים. עשו-איש יודע ציד ויעקב איש תם ויושב אוהלים.

הלהט לנזיד עדשים מצידו של עשו וויתור על בכורה, אילץ את יעקב להתרחק מבית הוריו ישירות לביתו של לבן – אביהן של לאה ורחל.

רחל יפת תואר ומראה פוגשת את יעקב ליד הבאר. האהבה ניצתת ממבט ראשון. התמורה: על יעקב לעבוד שבע שנים. אך לבן לא היה מוכן להשיא את רחל לפני לאה והטמין פח ליעקב. בעקבות כך יעקב נדרש לעבוד שבע שנים נוספות כדי להינשא לרחל.

הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון מתרכז במערכת היחסים בתוך המשפחה בארם, והחלק השני עוסק באסונות והדרך לכנען דרך גלעד, מחניים, בית לחם אפרת ועוד.

בכל הפרקים בולטים התקווה, שברון הלב, התשוקה והתחרות בין הנשים.

המיוחד בעלילה שדמותן של השפחות: בלהה וזלפה מפותחות, וקולן נשמע לרבות תשוקתן.

בעלילה תמצאו לא מעט משחקי אגו בין יעקב, לבן, חנוך, עשו, ראובן ועוד.

לנשים אין מעמד והכול נושק לדברי הקול הגברי. לעומת זאת הנשים מעצבות בשקט את גורלן בתבונה ורוקמות את עתידן.

רחל האם של יוסף ובנימין לא ויתרה ובמחיר חייה ילדה את בנימין. לאה העמידה צאצאים בנים ובת ליעקב עם עולם פנימי אצילי משלה. בלהה-שפחתה של רחל תרמה את ילדיה: דן ונפתלי לטובת רחל, וזלפה בזמן העקרות הזמנית של לאה ילדה את גד ואשר.

בדרך כלל הסיפור המקראי נכתב מנקודת מבט גברי, כאן תמצאו את הקול הנשי במלוא עוצמתו.

ספר שיש בו מגוון של מנעד רגשות: מזימות, נחישות, הכנעה של הגורל, סודות אפלים, עוז רוח, תשוקה, בגידות, ובעיקר מלחמה נגד הגורל והמוסכמות החברתיות.

בשורה התחתונה: עלילה מסעירה המשמיעה את קולן ויוצקת תוכן לדמות האימהות: לאה, רחל, בלהה וזלפה.

במילה אחת: פנינה!

לי יניני

עוד ספר נהדר שמעשיר את הלב, הנפש והדעת מבית היוצרת המוכשרת, חווה עציוני-הלוי, אשר ממשיכה לעשות את שליחותה בנאמנות - לשתף את קוראיה בעולמותיהן של נשות התנ"ך. עוד מגדילה הסופרת לשתף גם במקורותיה ובתהליך הכתיבה שעברה בחקירתה את המקורות - היא מעדכנת את הנ"ל בסוף הספר ב'דבר המחברת' - עניין ששמחתי עליו כי במהלך הספר תהיתי עד כמה הנתונים שאותם אני קוראת היו וקרו וכמה דומיינו.

כמה שהגעתי בתחושת אנטי כלפי הסיפור המקראי הזה, כי מדובר בעוד סיפור של פוליגמיה (*) חווה עציוני-הלוי סחפה אותי להמשך קריאה ועל כך אני מודה לה.

(*) סתם לידע כללי:
פרשנות הויקיפדיה ל'אדם שנשוי לכמה נשים' - על-פי התורה מותר לגבר לשאת יותר מאישה אחת, תופעה המכונה 'פוליגיניה' (או בשם היותר כללי 'פוליגמיה'), אולם בתחילת תקופת הראשונים הוסכם על-ידי רוב קהילות ישראל על איסור לשאת יותר מאישה אחת - איסור המכונה "חרם דרבנו גרשום". איסור זה התקבל בראשיתו בעיקר ביהדות אשכנז, אך כיום נהוג גם בקרב מרבית יהדות ספרד.ב"ה

סיפור המסגרת ידוע (ומעצבן אותי. כאמור) אבל הסופרת מגדילה ומביאה את זוויות הגיבורות בעלילה-רחל, לאה, בלהה וזילפה.
באותו עניין הסופרת משתפת (ב'דבר המחברת') כי למעשה ניתן להתייחס לשפחות בלהה וזילפה לעוד שתי אמהות (מלבד ארבעת האימהות ה'רשמיות'-שרה, רבקה, רחל ולאה) מאחר וגם הן היו שותפות בהבאת כמה משנים עשר שבטי ישראל.

בנוסף, לאחר קריאת הספר 'האוהל האדום' מובאת זווית הראיה של אימה של דינה, לאה, ומפה הבנתי עד כמה הספר הקודם שקראתי היה רומנטי בעלילתו לעומת הספר הזה עם הפרשנות למה שקרה לדינה אל מול נסיך שכם...

ספר מקסים כמו שאר ספריה. מצליחה להכניס אותנו לעולם המקראי ממש כמו סרט קולנוע משובח מותח, מסקרן,מעניין עם דמויות ועלילה מפותלת.
הכתיבה סוחפת, מעניינת, רהוטה ומלאה בהפתעות.
יעקב אבינו ונשותיו, אביהן הנוכל וצאצאיו הרבים שברבות הימים קיבלנו את שניים עשר השבטים.
סיפור שמתחיל על שפת הבאר ונגמר במותה של רחל האהובה עליו ובהבאת כתונת הפסים של יוסף.
הספר כמו שאר הספרים נותן במה לנשים ובעיקר גם שתי השפחות שקולן לא נשמע במקרא זילפה ובלהה. כאן הן מקבלת חיים, רגשות, אהבות ואמהות שוות לגבירות שלהן.
מה שאהבתי שהספר כתוב בגוף ראשון של ארבעת הנשים ובכל פרק אחת מהן מספרת על השתלשלות האירועים ועד סופו. ספר בהחלט מרגש ונוגע.
הסופרת שהיא פרופסור באוניברסיטת בר אילן כותבת על נשים בתנך ומהווה להן פה, היא נצמדת לסיפור המקראי ומלבישה את הדמויות בצורה המיטבית.
לא מבינה למה שתי השפחות ששתיהן שותפות להרחבת האומה הזו לא נכללות כאמהות האומה ביחד עם שרה, רבקה, רחל ולאה.
אהבתי מאד וממליצה.

יש פה מישהו מהפקת האח הגדול?
אם כן אז יש לי רעיון למשימת תקציב.
במקום עוד פעם להתחפש לציפורים מוזרות ולשחק במשחקי יום הולדת משנות התשעים (חרם על אליאנה?) ותחרויות אכילה של דברים מגעילים (ערוץ הילדים זה אנחנו)
הסיפור התנכ"י על יעקב וארבע נשותיו ועוד כמה נשים וגברים בסביבה היה מתלהק לדיירי האח הגדול:
גבריות מיושנת שלא ברור איך נותנים לה במה?
יש.
דיירים בכניסה השנייה שבאו להראות לנו את הקידמה?
וואחד יש!
דיירות שלא ברור למה הן ממשיכות להעריץ את דיירי הכניסה הראשונה כשדיירי הכניסה השנייה באו ללמד אותן על חופש מגברים מיושנים, ולנזוף בהן בדיוק כמו שהגברים המיושנים היו עושים אבל בקטע חדשני כזה?
ג'סט ניים איט.

לקחתי כמה ציטוטים מהספר של חוה המשקפים סיטואציות בחיי האח הגדול, המעמדות החברתיים הם לשם המשחק ואין להסיק מהם על החיים מחוץ למשחק, אינני מכירה אף אחד מהדיירים:

"רחל אוהבת אותם. אבל האהבה שלה קרה כמו אור הירח. אולי בסוף היא לא תכיר בהם כבניה ואז ייחשבו לבנים של שפחה?..." (בלהה שפחת רחל)
ליהקתי את הדר ואת מלאני מהאח הגדול לקטע זה. בלהה המתוקה מכולם כמו הדר שלא יודעת לשחק את המשחק ומסתירה זאת ובכך נפגעת ורחל כמו מלאני היפיפייה והנועזת אך נתפסת כקרה ואפילו רעה וכל הגברים מסתחררים סביבה. הדר לא יודעת שהיא בעמדת נחיתות, כי הקליקה של העתיקים ומלאני כבר התהוותה וקרמה עור וגידים הרבה יותר ממה שהדר חושבת. מלאני יכולה לדלג בין הישנים והחדשים, אך הדר תלויה במה שמלאני תעשה ובאיך זה יתפרש בעיני הגברים הקובעים באותו מעמד.

"חנוך הבטיח לך טוב בפיו אך קיים אפס במעשיו. לו רצה בך כאשתו באמת, לא אמו ידועת החולי הייתה עוצרת בעדו ולא כל מחסום אחר."
אגב - עצה מעולה של לאה לנשים גם בדורנו. וגם חרוז: "מי שרוצה מוצא."

מי שרוצה ולא יודע להראות זאת... ובכן, את רואה שהוא יודע להראות את רצונותיו יפה מאוד לאחרים! איך זה משתנה רק אלייך? איך אלייך הוא דוש ואליהם הוא מושלם? קסם... מעניין שאיתם הוא לא נתקל במחסום ובחוסר אונים שכזה. וכל אישה שנמצאת בסיטואציה כזאת שתדע שזה אומר דרשני. ובמאמר מוסגר בלי קשר לאח הגדול - זה יכול להוביל אפילו למערכת יחסים אלימה. נורה אדומה מהבהבת אם הוא הבן המושלם לאימו הרודנית (כך הוא מצייר לך זאת, אין לך באמת מידע כי הוא שומר על מסך עשן) ואת הרי נשמה טובה שכמוך לא יכולה לאחל רע לחמותך עתיד...
מלכוד.

ליהקתי את אמילי לתפקיד זלפה, זאת שהתחילה מכלום אך יכולה לשנות את מעמדה, היחידה כנראה. נכון שהיא יפה אך מעבר לכך מרשימה מבפנים. אישה חזקה ובטוחה בעצמה על אף גילה הצעיר ואמה המגוננת, שהגברים החזקים במשחק מנסים להחליש את הקשר בינה ובין אמה, כי זה בעצם המחסום היחיד לאמון שלה בהם.

לאט-לאט גם הבנות מתחילות להתאסף סביבה, היא לא פראיירית בכלל, ואפילו גבירתה פרידה (את פרידה ליהקתי כלאה אחות רחל מלידה אבל אחות מבחירה דווקא לזלפה) רואה בה אדם אינטליגנטי שאפשר לדבר איתו בהיגיון (אף שהיא מסתירה את זה היטב, פרידה מודעת לשאיפות לגבי עידן ויש מצב שאמילי הקלילה והפחות דרמטית ממלאני חושבת כבר הלאה ולא עסוקה בכך שכל הגברים מסתחררים סביבה. אצל מלאני כל אירוע בבית האח הופך למרדף משטרתי שכל הגברים חייבים להיות מעורבים בו, אך פרידה ואמילי יהיו חייבות למצוא אחווה נשית ביניהן).

אחרי הכול זהו משחרק של הישרדות, מי הם השמות שיגיעו לגמר ויכתבו חמישתם ביחד.
יש את יעקב וארבע הנשים כמובן, שיחיו באושר ועושר עד עצם המיליון הזה?
רגע... יש בעצם עוד שחקנים נוספים במשחק הזה, שנסלח להם אם ישברו מעט את המבנה שראינו בעיני רוחנו. מי יהיו מייסדי עם ישראל של 2024?
יש גם את הצעירים (או יותר נכון אלה שיצאו "ילדים"...) האם הם יקפצו ויתפסו מקום כבגירים שיש להם סיכוי שווה לנצח?

שמעון ולוי כמובן כדני ואור: "שמעון ולוי נולדו בזה אחר זה. הם גם דמו זה לזה כמו היו תאומים... כאשר אחד מהם לא היה בהישג ידו של השני, צרחו עד לב השמיים ומיררו את חיי כולם"
לדוגמא מה שעשו לראובן (דיג'יי) : "פעם השכימו קום לפני כולם, יצאו החוצה, תפסו כמה דבורים ושמו אותן בסתר באזור חלציו של ראובן. הוא קם ועטה אותו. וכאשר הדבורים עקצו אותו באותו מקום עצמו שאנשים יושבים עליו, הפליא בהם מכות נאמנות."

נראה לכם שגם הלחץ על דיג'יי לצאת עם פרידה הוא עוד חלק ממתיחה ועקיצה של הצמד? או שהם החליטו להשתמש בתושייתם לדרך הנכונה? נראה שפרידה גדולה עליו ואולי הוא מתכנן כדייר חדש שלא קשור לאף גבר בבית להיאחז בחוסר העניין ההדדי של פרידה והדר אחת בשנייה ולנסות לחבר את השמן והמים, ומתעל לטובתו את הלחץ לדייט מחודש. או שאולי אני קצת צינית. אולי הוא בעצם הנאור והמתקדם היחיד בסיפור הזה, שלא שואף לקיים בריתות עם החזקים. אם כן אז מבחינתי אתה בגמר דיג'יי.

וחיים כפרה עליו כיהודה: "יהודה היה תינוק רעבתן ובריא בשר. וגם כאשר גדל והיה שב מן המרעה, היה תמיד מזה רעב והרבה לאכול. אחיו לא אמרו דבר על היותו שמן, אך מבטיהם שמו אותו ללעג. לו לעגו לו בקול, הייתי (לאה) מוכיחה אותם, אך לא יכולתי לגעור בהם על מבטיהם, אשר ייתכן כי אף לא ידעו עליהם. אבל יהודה ידע גם ידע, ובגללם פנה מעל אחיו והרבה לשהות לבדו, והצרתי על בדידותו."
האמת היא שאף אחד פה לא מוצג טוב ביחס לחיים.
אור ודני, אולי תתבגרו? אולי במקום לעשות פרצופים על מה שהדר עושה תיקחו אותו אתם לשיחה - ולא על אוכל? אני בטוחה שאתם יכולים להציע משהו יותר אינטליגנטי מ"למה בהתחלה רצית את הלחמנייה ואחר כך ויתרת?". אתם לא רואים שהוא במצוקה במצב החברתי שנוצר? שהוא עדיין נלחם במה שגרמו לו מלאני ושלל מחזריה לחשוב על עצמו? והמצוקה הרבה יותר גדולה מאיזה לחמנייה לאכול מתי???
הוא לא אתם.

יפה מאוד אתם מגינים על עצמכם ועכשיו תגנו עליו.

המיילדת תהיה עינב: לכאורה אישה נעימה ונוחה, נאה אך לא בהגזמה. שרק רוצה ברווחת כולם... ושהיא בעצם אנחנו, חמודים וחסרי מודעות עצמית. יש לה פתרון לכל בעיה בחיים, רק חכו לסוף הפרק ומשאלתכם תתגשם. רק שהפתרונות שלה איכשהו מוסיפים אש למדורה - כמו פתרון הדודאים, למשל... כן, לדעת עינב הדודאים יפתרו הכל. שהרי דודאים הם כישוף שמבטיח הריונות, וכולם אוהבים תינוקות.

המיילדת אחראית למשפט המפורסם מהתנ"ך שמגלם בתוכו את כל תולדות הסכסוך הנשי מדורי דורות ולעד כנראה: לשמע תחינת רחל להיפקד גם היא מיעקב, עונה לה אחותה:"המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"
כל הנשים מחכות שיבחר בהן, ואילו רחל הופכת את הסדרים. כי רחל יכולה, כי רחל יפה. מש"ל. גירל פאוור כאן כאן ועכשיו.
גם לאחותה היא לא מגלה רגישות, משל הייתה אגם רודברג בפסטיגל: "אז מה אם אני מתעניינת בעצמי, חיה רק בראש שלי נה נה ני ונה נה ני... וזה ממש בסדר". התחינה שלה הייתה כל-כך מרגשת, שנסכים גם לצאת לגלות של אלפיים שנה בשם תחינותיה. ומה היא אחותך מול אלפיים שנות גלות? הפוך! את עוד יותר מצטערת שבגלל תחינתך נגרם לאחותך עוד סבל, אבל את לא יכולה להיות לא יפה! וזוהי דרכו של עולם שבשם יפה כמוך וגם אמיצה ונועזת גברים חלשים ישנאו את עצמם ויחיו בבדידות כי החזקים פשוט יקפצו לכל גחמה שלך יותר מהר מהחלשים. כך שזו לא אשמתך שאת מעמיסה עוד ועוד סבל על נשים שכן מתפשרות ולא מתקדמות כמוך וחופשיות מגברים, ומוציאה אותן לגלויות.

ובואו נחזור למסכסכת הבלתי מודעת, מי שהשיאה את עצת הדודאים מלכתחילה והצליחה להתברג בהיסטוריה על אף דמותה ה"אנמית" משהו: "במקומנו התיישבה מיילדת חדשה, והלכתי לשאול גם בעצתה. היא לחצה ומיששה את אות מקומות כמו קודמותיה, וזאת הייתה העצה אשר בפיה"'יש אשר דודאים עוזרים לזרע להיקלט ברחם. הכרתי נשים ששתו משקה מדודאים ואחר הרו'. תמורת עצה שחוקה זו נאלצתי (רחל) לשקול לידה ממיטב כספנו. הוריתי לבלהה להוסיף ללקט דודאים בשדה..."

"...והנה בא אותו יום, היום שבו שב ראובן מן השדה ובידיו סל מלא דודאים, היום שאותו לא אשכח במהרה."

ראובן הוא בנה של לאה, ולפיכך חוקית הדודאים שייכים לה. אך חוק נוסף הוא כאמור שאישה לא מחליטה אלא מחכה (שרחל כמובן מעל חוק זה כי היא חתיכה ויפה, לא אשמה בכלום לכתחילה ובדיעבד סטופ כדור הארץ).
למה ללאה דודאים אם גם כך יבחר יעקב ברחל? רחל מתנבאת פה בעצם התחינה הכאילו תמימה.
זוהי התחינה שרחל מעלה: הרי ממילא הבעל של שתינו אוהב אותי, היפה, אז רציתי לחסוך את התחינה המכוערת שלך ולזכות את העולם בתחינה המרהיבה שלי שכל גבר ייפול שדוד לרגליה. כך קרה בעבר וכך יקרה תמיד, ואת המיושנת עוד חולמת לשנות.
ככה אני עוזרת לך שלא תתבזי ונזכיר שוב בהנאה שאת האישה הדחויה, באסה.
זוהי אחוות הנשים של הדור החדש: אני כנה ואומרת לך שאת זקנה מכוערת מנעורייך ואני ילדה יפה ואהיה גם בגיל מאה, ויכולה להתחצף ולהתפנק ולדרוך על כולם.

בסופו של דבר ארבע הנשים מתאחדות כי הן נזכרות שכל הילדים שלהן אחוזים בקשרי משפחה.
אך רחל ממשיכה להציק לכל הנשים הסובבות אותה בבקשות אוויליות שמוזכרות לאורך כל הספר: "התפללי שאם כבר יש ברחמך בן וברחמי בת, הוולדות יתחלפו."
לאה מסרבת לשתף פעולה עם הטמטום החדש ורחל ממשיכה בשלה.

לאחר לידת יוסף - רחל היא זו שגם מגלה לנו כמובן על שחרור האישה. לידה נוספת עלולה לסכן אותה ואת מותני הצרעה שלה, לכן יש עוד שיקוי שאמור לבטל את הדודאים ולמנוע את הריונה. מה החוקים של המשחק הזה בעצם?
מה - כל רגע נביא שיקוי שאף אחד לא ידע על קיומו וזה מה שנלמד את הדור הצעיר? פשוט מיקור חוץ. כמו ה"קוסם" באבן נייר ומספריים, יש מי שנצמד לשם המשחק "אבן נייר ומספריים" ובוחר מבין הקטגוריות האלה, ויש מי שיחרף את נפשו לשחק לך במוח ולהבהיר לך שזה אתה שהסכמת מראש שיש גם את האופציה של קוסם וגם ויתרת עליה ברחמייך לטובת הצד היפה מבין המשתתפים.
האם בטאקי פתוח מותר להחליף צבעים?

אני כבר לא בטוחה בקשר לכלום בעולם הזה...