יוסי, בוקר טוב.
אני מסכים איתך שהכל (אולי: כמעט הכל) תלוי בתפיסת / השקפת העולם.
רק אתקן אותך: לא ניסיתי לשכנע אותך בתפיסת עולמי (אני עצמי בקושי יודע מהי), אלא ניסיתי לערער במקצת את בטחונך בהשקפת עולמך, אולי אף לגרום לך לבקש מבט רענן על המקרא.
אני חושב שדעותיך הקדומות ואמונתך בכיוון מסוים בחקר המקרא מעוורים את עיניך מלהבחין במורכבות הסיפור המקראי ובמסריו.

ואגב אחרון לעת עתה, הדברים שכתבת לעיל (השבטים הדרומיים וכו') הם האמ-אמא של הספקולציות. מצחיק שאדם תבוני כמותך מקבל אותם ללא ערעור.

בוקר טוב עמיחי
על כך כך שחברים אינם מכירים את המקורות העידו החברים בדבריהם, וראה שם.
כיוון שתפישת עולמי את התנך שונה באופן מוחלט מתפישתך, אינני משתכנע. ולא הפרטים חשובים אלא תפישת העולם.
אדגים במקצת, ובזה אסיים:
לדעתי, הסופר שכתב את תולדות עשו ויעקב ידע את ההיסטוריה שבין אדום לישראל. פעם ישראל גברו במלחמות ופעם האדומים. רש"י (בפסוק כ"ג) רואה זאת כנבואה. כיוון שאינני מאמין בנבואות, אני רואה זאת ההפך: הסיפור על האחים הומצא לשם הצדקת האירועים ההיסטוריים והחדרת האמונה שיהווה מנהל את ההיסטוריה.
אפילו שמו של עשו (מלשון עשב) והוא אדמוני, או רוצה את האדום אדום הזה הוא סיפור הבא להסביר את מקור שם העם: "שעיר" = "אדום".
הדברים נכתבו בדיעבד.
הסיפור על יעקב השקרן נכתב ע"י השבטים הדרומיים, והסיפורים על שרה המרשעת נכתב ע"י השבטים הצפוניים, כל אחד משמיץ את האמא של השבטים היריבים.
את דעתי לא תשנה, ובוודאי לא דרך חשיבה אמונית הרואה בסיפורי התנך סיפורים אמיתיים על גיבורים שחיו.
בבסיס לא אשתכנע: אין אלוהים, זו המצאה אנושית, המנוצלת לעיתים לכוונות רעות.

מה שעמיחי!

יוסי, בוקר טוב.
לאט לאט אני מתחיל להבין שאי אפשר לשכנע אותך בויכוח, אבל חוששני שחוש הויכוח שלך לוקח אותך רחוק מדי.

ראה נא בטובך, אתה טענת נגד חברים באתר שאינם מכירים את המקורות.
ציטטתי מן המקורות דברים שעל פניהם סותרים, או לפחות שופכים אור שונה באופן מהותי על הפרשנות שלך על רשעותה של שרה ועל רמאותה של רבקה.
והנה גם את הפסוקים האלה ניצלת "לטובתך".
זו באמת יכולה גבוהה בדו קרב בסייף, אך זה לא מתאים לנושא הנידון.

1. אכן כתבתי על הגירוש השני. תודה על הדיוק.
אתה טוען שתמיכתו במשתמע של אלוהים בדרישת הגירוש מעידה גם על רשעותו שלו בנוסף לרשעותה של שרה.
האם גם מחבר הסיפור סבור כך? האם זו רוח הדברים העולה מן הסיפור כולו? האם גם אברהם המציית לדברי ה' חשב כך? ומה פשר דברי אלוהים על עתידו של ישמעאל? ומדוע אלוהים (הרשע לשיטתך) פוקח את עיניה של הגר כדי שתראה את באר המים בקרבת מקום?
אתה מתרחק מהאמת הפנימית של הסיפור ורוחו ושופט אותו על פי ערכיך.
למעשה אתה משמיט כך כל יכולת להתווכח איתך. כך תמיד תהיה צודק, מכיוון שאינך מוכן להקשיב לסיפור כלשעצמו.

2. ובנוגע לגירוש הראשון -
ובכן, לא היה גירוש. שרה עינתה את הגר, והגר ברחה. ומה פשר העינוי? ומדוע מלאך האלוהים אומר להגר לחזור לבית שרה ואברהם? ומדוע הגר אכן חוזרת?
אתה מבין, יוסי, אמירתך כי שרה היא מרשעת היא החמצה ושיטוח של ניסיון להבין סיפור מורכב שכל פרטיו הם מלאכת מחשבת.

3. בנוגע לנבואה שרבקה קיבלה - "רב יעבוד צעיר" (אבל יצחק לא קיבל) -
לשם מה המספר מספר לנו את זה? האם לא כדי שנדע אנחנו הקוראים שרבקה מודעת למסר אלוהי שיצחק אינו מודע לו?

4. השימוש שלך ברד"ק וברש"י מקוטע וסלקטיווי ולכן שגוי.
קרא נא את כל מה שרש"י אומר על פסוק כ"ג. הרי ברור לחלוטין שרש"י הבין את הפסוק כפי שכתבתי לעיל.
אל תעשה צחוק מעצמך, במחילה.
גם את דברי רד"ק שציטטת קטעת לפני שהוא מגיע למסקנה כפי שכתבתי לעיל.

5. בהנחה שאלוהים הוא דמות ספרותית -
אדרבה, אז מה תפקידה של דמות זו בכל סיפור? התעלמת מזה.

6.כל סיפור במקרא הוא מלאכת מחשבת. קריאה בו עם דעות קדומות כשלך פוגמת בהבנתו.

שלום עמיחי
ראשית אתייחס להערתך האחרונה, על "מנהגי הקבוע". יש איזה שהם דוגמאות ל"קבוע"?
לגבי "רץ". אנחנו ידיים ותיקים ולכן הרשתי לעצמי לפנות אליו בלשון חברית ותו לא. אשאלנו בהזדמנות הראשונה אם חש בעלבון כלשהו. אם אכן כך, אתנצל.
לסיפור גרוש הגר יש שני סיפורים.
בראשון בעת הריונה אין התערבות אלוהית, ולכן רשעותה ברורה.
בסיפור השני בו מגורש גם הילד, אלוהים נותן אישור למעשה המחפיר הזה. אם זה בעיניך חיובי? גם אלוהים מוצג באור שלילי, כפי שהוא מוצג באור שלילי ברצח בני שאול על ידי דוד, או ברצח משפחת אחאב בידי יהוא. העיקר להוציא את אבותינו "צדיקים".
בסיפור רבקה, שים לב למשפט שהבאת: "רב (עשו) יעבוד צעיר (יעקב)".
האם על פי כללי התחביר העברי מובן לך מי יעבוד את מי? חסרה המלה "את" לציון המושא (מקבל הפעולה) או "ה' הידיעה" לציון הנושא (עושה הפעולה)? וברור שהכותב עשה זאת בכוונה.
אביא לך מעט מדעת פרשנינו:
רד"ק: "ולא זכר עמהם מילת "את", שהיא מורה על הפעול, והנה הדבר מסופק, ולא ביאר מי יעבוד את חברו, הרב את הצעיר או הצעיר את הרב."
רש"י: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם, זה נופל."
רב' הונא: "אם זכה, יעבוד רב את הצעיר, ואם לא זכה, יעבוד הצעיר את הרב". (בראשית רבא ס"ג)
רבקה לקחה לעצמה את הפרוש הרצוי לה. מי יודע אם לכך הייתה כוונת אלוהים !!??

באופן עקרוני, דעתי היא, שאלוהים איננו יותר מאשר דמות ספרותית פיקטיבית המשרתת את הכותב לחיזוק דעתו הפוליטית/דתית, כולל "ניקוי" פשעי אבותינו וגיבורינו. או לשכנע את קהל הקוראים/שמעים שדבריו נכונים כי אלוהים אמר לו....
לכך אולי התכוון כותב "עשרת הדברים": "לא תישא את שם יהוה אלוהיך לשווא"

יוסי,
שכחת לציין שאחרי ששרה אומרת לאברהם שיש לגרש את הגר, והדבר רע בעיני אברהם, אומר לו ה' "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה". מרשעת מרשעת (לשיטתך), אבל קיבלה גיבוי מגבוה.
אם כי לשיטתך אפשר לומר שהעורך הנעלם (כמובן שהנחת עורך / עורכים אינה ספקולציה תלוית השקפת עולם, מה פתאום, זהו מדע!) היה שייך לאסכולה הפרו-שרהאיסטית, ולכן שתל בטקסט את דברי התמיכה של ה' (סליחה, הידיד הדמיוני הגדול).

כמו כן, שכחת לציין שרבקה פונה לה' בעקבות התרוצצות התאומים בבטנה, וה' אומר לה ש"רב (עשו) יעבוד צעיר (יעקב)", ומכאן הסבר להתנהגותה הנלוזה בעיניך, אלא אם כן העורך הפרו-רבקהאיסטי וכו' כנ"ל.

יוסי, עשית לך למנהג קבוע להקטין את יריביך ולהגדיל את עצמך.

הי רץ.
קמת מוקדם. ריצה נעימה.
תרפים הוא מושג כללי לאלילי הבית אצל הפגאנים.
כיוון שיש דעות שונות על צורתם ושימושם, ניתן להבין שאין יודעים כלום על דמות האלילים הללו. אני סבור שגם המזוזות שתפקידם ביהדות גם להגן על הבית הן מעין תרפים.
על פי בראשית א': "... וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל, וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם, וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא. וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ, אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ, כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי, וַיְחַפֵּשׂ, וְלֹא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים."

אני לא סבור שזה הסבר הומוריסטי אלא ריאלי ביותר. כשהיא ישבה על פסלים קטנים, וביה"ח "לודז'יה" טרם היה, אז מה האפשרויות??!!

ייתכן שכוונת הסופר להשפיל את אותם אלילים וללעוג למאמינים בהם.

נדהמתי לגלות שגם חז"ל ראו כך את הסיפור, וראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א' , כיצד הם מפרשים את המלה "תרפים" ומהו "תורף".

אני סבור שכל דברי המחאה על דברי נובעים שוב מן העובדה של חוסר ידע גם במקרא וגם בפרשנות חז"ל.

יוסי - מהו המושג תרפים - האם אתה מתכוון ברצינות להסבר ההומוריסטי שלך?

מעניין ומסקרן.

לגבי עריכת התנ"ך.
התשובה שאתן היא מן הפן המחקרי ולא האמונתי.
המחקר יודע (כמעט) בוודאות מתי נכתב הספר הראשון - ספר דברים - המאה ה - 7 לפני הספירה. ומתי נכתב הספר האחרון - ספר דניאל 167 (מאה 2) לפני הספירה - ימי גזרות אנטיוכוס.
במאה 2 אחרי הספירה נחתם התנך וקודש.
ב 400 השנים שבין התקופות הללו נעשתה העריכה, ועליה לא ידוע כמעט כלום:
מי עשה את עריכת הספרים, מניין היגיעו אליו המקורות השונים, מה היו המניעים להכניס פרקים אלו ולהוציא אחרים.
על פי הכתוב בגמרא היו דיונים שיש להם עדויות בתלמוד אילו ספרים לא להכניס ואילו כן. מי שלא נכנסו הפכו חיצוניים וגנוזים.
כך שלשאלתך, מה גרם לעורכים להכניס גרסאות שונות אין ידיעה ברורה אלא הערכות שונות,
כגון: העורך לא רצה לאבד חומר והכניס הכול, למרות הסתירות.
או, היו כמה עריכות, ולנוסח הראשון היגיע עורך יותר מאוחר והכניס קטעים אחרים.
השמצות הכותב האחד תוקנו או נמחקו על ידי העורך האחר
ועוד...
עובדה אחת ברורה ואין חולק עליה:
הכתיבה המקראית מבטאת דעות שונות: דעות כוהניות, בית אהרון, בית צדוק, לוויאיות, נביאיות, בית דוד, בית שאול, יהודאיות, ישראליות, פילוסופיות, יהוויסטיות , אלוהיסטיות...
למזלנו הן נותרו בתנך והן עדות למגוון הדעות שהיו בתקופה ההיא.

לגבי סיפור בני האלוהים:
אמונה כזו הייתה קיימת בעולם העתיק, שבני האדם נוצרו מהזדווגות אלים עם בנות אדם.
אנחנו הושפענו מכל האמונות והתרבויות הסובבות אותנו. ולכן קיים סיפור בני האלוהים. ושם אומר הסופר, באמצעות אלוהים: לא יהיה יותר דבר כזה!!
ואמונה זו קיימת גם בסיפור שמשון, שאביו איננו מנוח אלא מלאך אלוהים. סיפור שמשון נלקח ממש מן המיתולוגיה היוונית - וראה סיפור הרקלס.

לגבי העזרה של רחל ללאה לרמות את יעקב, נראה שאתה צודק. לא מצאתי בפרקים הרלוונטיים בתנ"ך שום רמז לכך.
יש מדרש שטוען לכך ולא ברור על מה הוא מסתמך מלבד דמיונו הפורה של כותב המדרש. את המדרש עצמו לא מצאתי, אלא רק ציטוט ממנו:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/2908
אפשר לשאול בכלל מה גרם למי שערכו את התנ"ך להכניס גרסאות מסויימות של הסיפורים ולאו דווקא את הגרסאות שמופיעות בספרים החיצוניים. כנראה היתה להם אג'נדה מסויימת, ואולי פספסו קצת לגבי הסיפור עם בני האלוהים בבראשית ו'.

אני מתקשה להבין, כיצד את הופכת את התכונות השליליות לחיוביות, כי יש לראות אחרת את הנעשה בתקופת התנך:

שרה גרשה את הגר שני גירושים. הראשון היה בהיות הגר בהריון, טרם היה לה ילד המציק לבנה !
רבקה המרמה את יצחק בעלה העיוור יחד עם בנה, !? זה חיובי!??
(אגב , לא רבקה השקתה את יצחק וגמליו כפי שכתבת...)
רחל שגנבה מאביה את התרפים ??
הרי בעשרת הדברות, שנכתבו בימי התנך נאמר: לא תגנוב, כבד את אביך, ובדין בכור: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה."(דברים כא יז).
המוסר האנושי לא השתנה, רצח תמיד היה רצח, גנבה, רמאות הונאה, היו גם בימי המקרא מעשים שליליים ביותר.

ממתי "יפה עיניים" "גבוה" הן תכונות??? ולא תיאור גופני ?
אולי הוא רק "יפה עינים", אולי הוא רק "גבוה"?? ולא יותר !!

אני מכיר את תפישת העולם האמונתית שכל אבותינו צדיקים גדולים ולכן יש לעקם את המציאות על מנת שחס וחלילה לא יימצא כל פגם.

ידיו של שלמה לא היו מגואלות בדם בני משפחתו טרם עלה למלוכה??!! ובכל זאת בנה את בית המקדש!!

גם עם שנינו עומדים משני צידי המתרס, עדיין יש קודם כל להיצמד לטקסט, למה שכתוב במפורש, ולהבדיל בין הכתוב, לבין הדמיון הפרשני.

אינני מקבל את אמירתך שהדברים נאמרו מתוך סערת נפשות. לא טוב בעיני שעוברים לפסים אישיים במקום להתייחס לדברים.

לשאלתך: בתקופת התנ"ך היה פחות "פוליטקלי קורקטנס" מהיום, ולכן הסיפור המקראי מתאר דברים שקורים גם כיום אך הם מוצנעים. גדולת התנ"ך היא שאין מי שמודר ממנו. גם מי שאין לו תחכום ומבין דברים כפשוטם יכול להבין את הדחפים והמחשבות המניעים את הסיפורים וללמוד מהם.
כשאתה מדבר על תכונות טובות של האימהות, אתה בוחן מה נחשבת תכונה טובה באספקלריא של תקופתנו ולא באספקלריא של התנ"ך.
למשל: על רחל נאמר שהייתה "יפת תואר ויפת מראה". בתנ"ך זו נחשבת תכונה טובה. גם על דוד נאמר שהיא יפה עיניים ועל יוסף שהיה יפה גם הוא. זו הייתה תכונה חשובה להבנת העלילה ומניעי הדמויות האחרות. ושאול היה גבוה מכל העם, גם זו נחשבת לו לתכונה טובה. התנ"ך כנראה פחות מתחסד ומכיר בהשפעתו של מראה לא פחות מחוכמה או רדיפת צדק.
על רבקה נאמר שנפלה מעל הגמל כשראתה את יצחק והתנדבה להשקות אותו ואת גמליו.
מה שעוד אפשר לנחש בקשר לרבקה הוא שהיא אם שמכירה את בניה ומנסה לנתב כל אחד למה שמתאים לו - ובעיקר יודעת על היריבות ביניהם ומנסה להרחיק אותם זה מזה. לשם כך היא מחפשת דרכים יצירתיות. עשיו מתואר כאדם נמהר שמכר את בכורתו בנזיד עדשים. אולי היא רצתה לשמור עליו מאופיו הפזיז שייצא לרעתו אם יגיע לעמדת מפתח?
בקשר לשרה נשאלת השאלה: אם היית אישה שיש לבעלה שפחה - והיית רואה את בן השפחה מציק לבנך (שהוא הקטן יותר) האם לא היית נלחם על זכויותייך אפילו בצורה מוגזמת, בהתחשב בידיעה שאתה לא נמצא במצב שוויוני (לאברהם יש את שתיהן - אך הן צריכות להתחלק חצי חצי... ואברהם הוא טיפוס כזה שגם עלול להעלות את בנו לעולה, אז על מי בעצם היא יכולה לסמוך?)
חוץ מזה שרה כנראה גם היא הייתה מאוד יפה ולכן שיקר אברהם שהיא אחותו (אפרופו שקרנים).
בקשר ללאה מתואר שעיניה היו רכות. אני מניחה שזה אומר שבכתה הרבה, ואולי לכן חשב לבן שלא תצליח להתחתן בכוחות עצמה. גם בימינו אין הרבה קופצים על אישה בעלת מכאובים, ובמיוחד כשכבר באים לבקש את ידה של אחותה הצעירה ממנה (מה שכנראה יגרום לה לבכות עוד)
בעצם - יכול להיות שללבן היה לב טוב, בדרכו המעוותת.
אפשר גם לשאול עד כמה הייתה ללאה יכולת להתנגד לנישואין, אם כל הסכם הנישואין בין יעקב לרחל נעשה מעל לראשה של רחל, שלמעשה איש זר נישק אותה ובכה. אז אם כזאת מציאה כמו רחל לא יכולה להתנגד - מה תגיד לאה?
מן התכונות השליליות כביכול שציינת ניתן ללמוד שהנשים בתקופת התנ"ך נאלצו להשתמש בתחכום רב וגם תעוזה להונות גברים שהן בעצם תלויות בהם ובהחלטותיהם בצורה כמעט מוחלטת.
מה שכתבת נראה שנכתב מתוך סערת רגשות, שזכורה לי מתגובות למשל על הספר מלכים ג'. גם שם היה מי שמחה על כך שכביכול משכתבים את התנ"ך, אך לצד טענה זו חשוב לזכור שאופן ההתייחסות שלנו אל דמויות התנ"ך מוכתב על ידי זרם דתי מסוים - שנשען על מאמרי חז"ל מסוימים. חז"ל היו חלוקים בדעותיהם בכל תחום כמעט, והספר מלכים ג' קורא תיגר על ההאדרה של דוד כמלך. קריאת התיגר אינה מסתדרת עם מאמר חז"ל שמשמש הוכחה לצדיקותו של דוד - ששאול חטא באחת ועלתה לו ודוד בשתיים ולא עלתה לו. כלומר החטאים של דוד הם בעצם בסדר. אבל אם נחשוב על זה - התנ"ך עצמו מציין שבגלל אישיותו של דוד הוא לא יזכה לבנות את בית הבחירה. למה את העניין ה"פעוט" הזה שידיו של דוד מגואלות בדם אנחנו לוקחים כמשהו זניח? התשובה היא כנראה שזרם מסוים השתלט על האופן שבו גם חילונים תופסים את התנ"ך, ועל זה מוחה יוכי ברנדס בספר מלכים ג'.

לא קראתי את ספריה של חוה עציוני הלוי, אבל כל עוד עוסקים בתנ"ך בצורה מכובדת (גם אם לא מחדשת) בעיני זה דווקא לטובה, זו אפשרות עבור הזרמים הפחות בקיאים בתנ"ך לעייןם בפרשנות שקיבלו על התנ"ך, ולא לקבלה כמוצר מוגמר.

אני ממש לא מסכימה עם הסקירה הזו. לדעתי פיספסת בגדול. בהצלחה עם ספרים אחרים

לא אני מבזה את האימהות, אלא, הכותב המקראי. ומכיוון שכל הסיפורים הללו הם פרי יצירתו ואין בהם שום אמת, ראוי לחשוב מדוע מציג כך הסופר את "אימהות האומה".

נכון שהתנך נותן לגיבוריו נופך של אנושיות, אבל באנושיות יש מגוון של תכונות, גם חיוביות וגם שליליות. אין אצל אימהות האומה שום תכונה חיובית.

אני מניח שההשמצות עלי הם הגנה מפני בורות. תיאור דמותי עפי אודי הוא בושה לשכל הישר. תיאורי כמשתחווה לתרבות המוסלמית היא אי יכולת להתמודד עם המציאות המוצגת בתנך. את מה שיש לך לאמר, תאמר לסופר המקראי. הוא שכתב את הדברים. אני רק ציטטתי אותו ואינך יכול לסתור את דברי. במקום זאת אתה יורד נמוך....

פרשנות חז"ל היא בס"ה פרשנות. לכל אחד דעה פרשנית משלו, כיוון שאף אחד לא יכול לשאול את הסופר מה הייתה כוונתו. לכן דברי חז"ל אינם קודש, הם עוד אחד מ"שבעים פנים" לתורה.
לא נתתי שום פרשנות. הבאתי את הדברים כפי שהם מופיעים בתנ"ך.

בשום מקום בתנ"ך רחל לא עזרה ללאה לרמות את יעקב.
לגבי ניאופי דוד ורצח אוריה, צריך לבדוק מה הניע את סופר ספר שמואל להביא את הסיפורים הקשים הללו, לעומת סופר דברי הימים שמחק אותם !!

לא מצאתי פרות קדושות, אינני שוחט אותן. בבקשה לקרוא את התנ"ך,
וכפי שכתבתי בביקורתי הראשונה והדברים שנאמרו כאן רק הוכיחו את צדקתי - הידע תנכ"י של הכותבים לוקה בחסר גדול.

אברהם, אני מתחברת מאוד לדבריך.

בתור אחת שהידיעות שלה בתנ"ך מוגבלות ודלות, אפילו אני יכולה לזהות את הפרשנות הדלה והלא מייצגת בביקורת זו. פרשנות שמצמצמת ומשטחת דמויות ראויות, ענפות, שמייצגות עולם שלם.
באשר לתיאורה של רחל.. ובכן, מזמן הפסקתי להתרגש מגברים שמנסים לבזות נשים במילים. לא מפליא ואפילו לא מקומם, אלא רק מעיד על הכותב עצמו. מציעה לך להיצמד לזה.

עוד ביקורת אנאלית לאוסף.
"ראוי לציון" שכותב התנ"ך שאף להעניק לגיבוריו נופך של אנושיות, לכן לא צייר אותם כמושלמים וחפים מפגמים. וזאת בעיקר כדי להבדיל בין בני התמותה לאלוהים, וכדי למנוע פולחן אישיות והערצת קדושים.
מגוחך לקרוא את הדברים האלה מפי אדם שידוע שמשכתב היסטוריה לפי אופקיו הצרים להחריד. אני מניח שאם היה מדובר בספר הקשור לתרבות המוסלמית היית יורד על הברכיים ומכשכש בזנב.
שוחט פרות קדושות עאלק.

לא קראתי את הספר
אבל אם הייתי צריך להחליט אם לקרוא את "הפרשנות" שלך, עדיף היה לקרוא
את ספרה של הלוי.

כאשר מביאים מאמרי חז"ל צריך להחיל אותם על כל האימהות.

למה רחל גנבה את התרפים?
למה גרשה שרה את הגר?
למה נכנסה לאה במקום רחל?
ולמה רבקה היא שאכפת לה מיעקב?

אבל לך נוח להיאחז ב"אדם נשך כלב" בשל פרשנות שטחית נטולת עומק.

מצטרף להבחנותי של פרפר צהוב, שקוראי התנ"ך (לאו דווקא האורתודכסים) יסכימו או יראו עין בעין את מה שכתבת.

אם היה אפשר לתת אנלייק לביקורת, זו הביקורת שהייתי נותן לה אנלייק.

אני גם מוחה על רמיזותיך המיניות לגבי רחל בישיבתה על התרפים, זה לא מכובד ולא נאה לא לגבי רחל של אז ולא לגבי כל אישה. אין בזה כל ערך לסקירה.

עדיין לא קראתי את ספריה, אבל אם הספר הזה הוא מעין סידור מחדש של אגדות חז"ל היה כדאי שהיא תציין זאת.
לדעתי, אין פסול בכך שהיא מרכזת את סיפורי האגדות לספר אחד שיהיה יותר נגיש לכל מי שלא מתכונן לקרוא את אגדות חז"ל.
לא בטוח שקוראי התנ"ך רואים במה שציינת לגבי האמהות עניינים שליליים. רחל עזרה ללאה לרמות את יעקב וזה נחשב לה למעלה.
גם הגברים לא יוצאים חיוביים במיוחד בתנ"ך, כגון חיסול אוריה כדי לאפשר לדוד לקחת את בת שבע.

יפה לך תפקיד שוחט הפרות הקדושות.
לא קראתי את הספר, או כל ספר של הסופרת. (והידע שלי בתנ"ך שטחיע ביותר)