ביקורת ספרותית על הוצאה להורג שגרתית מאת מארק דוגן
ספר בסדר

---

אין לי דעה חד משמעית בקשר לספר הזה. מצד אחד - הוא עוסק בשני נושאים מרכזיים וחשובים בתולדות העם הרוסי: תקופת סטלין ותקופת התפוררות האימפריה הקומוניסטית. בשתי התקופות דוגן מתאר את המציאות מנקודת מבט אישית מאד ופרטית מאד, ובכך מעניק אמינות לכתוב.
מצד שני - נראה שדוגן ניסה בספר אחד לסגור חשבון עם כל מה שהיה רע ברוסיה במאה השנים האחרונות. באותו הספר גם לטפל בבעיית סטאלין וגם בהתמוטטות הקומוניזם. וזו משימה בלתי אפשרית.
אז התוצאה היא היכן שהוא באמצע. פרקים-פרקים של כתיבה אישית על מאורעות גדולים. תקיפה של סטלין "האיש הקטן והשקרן" שמתחבא מאחרי "אין לי ברירה אלא להיות כזה". זילזול בפוטין (הנכד של הטבח של סטלין) שלא מכיר את המערב אבל יש לו דעות חד משמעיות. זלזול מעורב בערכה לגבי הגנרלים של סוף ימי האימפריה הקומוניסטית שמתלבטים בין למכור את עצמם וכל דבר שזז לבין ערכיהם והאמונה שהקומוניזם ישרור לנצח. מדינה שמחפה בכל מחיר על מחדל נוראי בצוללת הדגל שלה מצד אחד ומצד שני כולם בנמל יודעים לספר את הסיפור לפרטי-פרטים...
בקיצור - סלט.
אז בהחלט ניתן לקרוא, וגם להתרשם מחלקים מהספר, אבל המשפט שאומר "הכל במידה הנכונה" כפי הנראה לא היה מוכר למחבר...

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על הוצאה להורג שגרתית