ביקורת ספרותית על שעת המכשף מאת סאלי גרין
ספר טוב

---

#
חלק מספרי הפנטסיה לנוער נועדו לבטא את שאיפותיו הכמוסות של זה שכתב אותה. בדרך כלל הסופר/ת צעיר/ה יחסית, והמניע שלו/ה לכתוב את הסיפור הוא מענה למצוקות ולשאיפות שיש או היו לו/ה בגיל ההתבגרות. לסוגה הזו נכנסים הגיבורה היפהפייה והסובלת, שהיא גם יפה וגם טובה ושיש לה מחזרים בכל מקום אליו תפנה. גם אהבת אמת אחת, שאם תימצא תתגמל את בעליה לנצח. הגיבור המעונה של הסוגה הזו נוצר כדי לתת מענה ליוצרו: הוא מתגבר על הקשיים הכי גרועים "כמו גבר" וזוכה בסוף בפרס – בנערה, בהכרה או ידיעה שהוא "טוב" ואחרים "רעים". החולשה של הסוגה הזו – שהיא בדרך כלל קריאה ומלאת פעילות מרתקת – היא עיצוב הדמויות בשחור/לבן שעלול לגרום לקורא שאינו נער תסכול ואף שיעמום.

הספר הזה מתאים בחלקו לספרי הז'אנר אם כי הוא אומר גם דברים מורכבים יותר בין השורות ומעצב את הגיבור בדרך קצת יותר מורכבת. הקוסמים בעולם הזה – החיים בנוחות בעולם הרגיל לצד אנשים רגילים – מחולקים לקוסמים "לבנים" שכינויים רומז על היותם "הטובים" ולקוסמים "שחורים" (ההיפך). הקוסמים הלבנים מאורגנים במועצה, האחראית על התנהלותם ויש לה עוצמה של ממלכה. אך מה קורה כשיש נער שנולד מיחסים (שערורייתיים!) בין קוסמת לבנה לקוסם שחור??? ועל זה הסיפור פה, בערך.
הנער צריך להגיע לגיל 17, אז יקבל את הקסם שלו. אבל בינתיים הוא זוכה לבוז (הוא מעורב, דמו אינו טהור) לחשדנות, לבדיקות אין סופיות ולהתאכזרות. וזה מה שצריך לדעת: בסיפורי פנטזיה שרובם מיועד לקוראים בני עשרה (או וקצת...) יש הקפדה יתירה על צינזור תיאורי פעילות מינית. מניחים, בצדק, שהקוראים הצעירים נבוכים למקרא תיאור כזה. מצד שני אין שום צנזורה על אלימות, התאכזרות, התעללות ודומיהן. מה זה אומר על הסופרים והקוראים, תחליטו אתם.

מה עוד? יש פה תיאור של התלכדות אנשים סביב "אנחנו והם" כאשר "אנחנו" הטובים והנאורים ו"הם" הרעים והמסוכנים. תוך הסיפור נראה ש"אנחנו" לא כל כך טובים, לא כל כך צודקים, מוכנים להשתמש באמצעים קיצוניים שהאשמנו את "ההם" בשימוש בהם, כי אנחנו מגינים על התרבות ועל הנאורות ומשתמשים באמצעים פסולים למטרה טובה, כמובן.
אגב למיליציה, הזרוע בעלת הכוח המגינה על אורח החיים ועל הצדק, יש מדים בצבע שחור... כזה סמלי.


0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שעת המכשף