ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 באוגוסט, 2021
ע"י roey.zaww
ע"י roey.zaww
הרומאן המאוחר של מאן, שכתיבתו החלה ב־1909, ונמשכה רק בערוב יומי, מהווה התפתחות משמעותית בקץ (ואפילו פוסט) הרומנטיקה הגרמנית וההתפכחות מרעיונות הFin de siècle, תוך שימוש ציני בדמות הדקדנטית והנרקסיסטית (הרומן הוא פרודיה על האוטוביוגרפיה הפומפוזית של גתה, שירה ואמת). דמותו של פליקס קרול, דמות מן המעמד הזעיר־בורגני שנאלצת לחיות חיי נדודים, מאופיינת בהזיתיות מתמשכת וכמיהה אל היופי דרך הפיכת החיים עצמם למעשה אמנות.
פיתוח הדמות מסקרן במיוחד לאור דמויות מפתח דומות שמאן בורא, שמוצאם לרוב מן המעמד הבורגני; פון־אשנבאך המדרדר לניוון; האנס קאסטורפ שמוצא מפלט בעקימויות פילוסופיות; ולבסוף פילקס קרול, המוצא מפלט בליריות. סגנון הכתיבה קליל ועוסק, בניגוד ליצירותיו המוקדמות יותר של מאן, בסצנות המתגבשות בלי משים להומור סימבוליסטי ולהתנערות מכורח המציאות.
תרגומה של מירסקי מצוין כהרגלו, אלגנטי ומהוקצע, אך מכבד את התרגום המוישן של אבי שאול. מומלץ בחום.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
