ביקורת ספרותית על בשבילי תישארי תמיד רותי מאת מיכל פרץ
ספר מעולה

---

"לא אשכח שלא הבנתי למה זו רק אני שצורחת את נפשי, חורכת את גרוני, ואף אחד כאן לא צורח איתי צורח אותי צורח אותה צורח אותם.
ולא אשכח את השקט. והחושך. והדממה.
וזה היה הרגע שבו חיי נבתרו לשניים באבחת סכין אחת חדה. מרצחת. קטלנית.
ושוב לא הייתה, ולעולם לא תהיה. כי יש מיכל של לפני ומיכל של אחרי." (עמוד 183)
--
את הסוף האכזרי והטרגי בוודאי כולנו מכירים, אבל מאחורי כל שם ותמונה עומדת דמות עם עולם שלם שכמעט אף פעם לא שומעים עליו.
אני לא אשקר, אני חובבת גדולה של ספרי מלחמה וזיכרון. תמיד מרגישה שהם מחברים אותי לציונות שבי ולאהבת הארץ, עם כמה שהם לא פשוטים.
גם לספר הזה של מיכל פרץ ניגשתי ברגשות מעורבים, רציתי שהוא יהיה מיוחד ולא סתם עוד ספר זיכרון אבל גם פחדתי שהוא ייגע בי יותר מידי.

בשפה פשוטה אך מקסימה, ועם הרים של כאב שניכרים כמעט בכל מילה שכתבה, מיכל פרץ מספרת בצורה יוצאת דופן, סיפור מתוק על חברות אמת שמתחילה מימי היסודי ועד לחוויות משותפות מהאימהות. ההצצה הכנה שפרץ מספקת לנבכי החברות שלהן - על הטוב ועל הרע - היא, מה שעושה את הספר הזה כואב וחזק כמו שהוא - היה אפילו שלב שקיוויתי עמוק בפנים שהספר לא ייגמר, כי מעניין אותי לראות את החברות הזאת ממשיכה. פתאום הגעתי לסוף הספר והופתעתי מהסוף, כאילו שלא הכרתי את סיפור הטבח באיתמר.
בקיצור, ממליצה בחום, ספר כנה על חברות אמת עד הסוף. מרגש ומצמרר.
ה' יקום דמם של חמשת בני משפחת פוגל היקרים.

» ביקורות נוספות של avbedo2
» ביקורות נוספות על בשבילי תישארי תמיד רותי