פעם, לא מזמן אפילו, היה שבוע הספר. ובזמן שבוע הספר הלכתי עם ביתי ליריד הספרים אשר במתחם התחנה בירושלים. שתינו עברנו בין הדוכנים, פגשנו אנשים, שוחחנו עם סופרים שונים שהיו שם כדי לחתום על ספריהם, הסתכלנו על ספרים של ההוצאות השונות, דפדפנו בכל מיני ספרים, קיבלנו המלצות מהמוכרים למרות שבכלל לא ביקשנו, והיה ערב חביב מאוד. לקראת סופו הלכתי ללוות את הבת שלי אל הבית שלה, בדרך עברנו בספריית הרחוב הנמצאת בפארק המסילה. זו ספריה מכובדת, מוארת היטב ומתוחזקת, ושם מצאתי שלושה ספרים טובים במצב חדש וטוב. זה היה יבול שבוע הספר שלי. על שניים מהם כבר כתבתי, הספר השלישי הוא "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים" שראיתי על הדוכנים אבל לא היה נראה לי מספיק חשוב כדי להוציא עליו כסף. הספר שמצאתי בספריית הרחוב היה נראה חדש לחלוטין, ועם מחיר שנמחק בטוש שחור, מה שרומז לי שמישהו קיבל אותו במתנה ללא פתק החלפה והעביר מהר מאוד הלאה. אולי קרא, אולי החליט שלא שווה קריאה, בכל מקרה הוא החליט למסור את זה לטובת הכלל.
אם חושבים על זה לעומק, ספריות הרחוב הן דבר גאוני ממש. לא חנויות יד שניה, לא "סיפור חוזר", מסירה בחינם. כמובן תוצר של תרבות השפע, שבה קל מאוד לרכוש ספרים, ואפילו בכמויות גדולות, ואז הבנה שהם מצטברים בבית, תופסים נדלן יקר של מקום לספרים חדשים שעוד לא קראנו, ושבעצם לא תמיד הבעלות היא מה שחשוב, אלא הקריאה. נכון, היה אפשר מראש לקחת בספרייה, אבל בספריה יש תור לספרים חדשים, הם לא נראים חדשים, וחובה לזכור להחזיר אותם. אפשר כמובן למכור, אבל למי יש כוח להתעסק עם זה. אפשר לזרוק, אבל לאוהבי ספרים אין לב לעשות דבר כזה. תחנות האוטובוס יצרו הזדמנות מצוינת - מקום ציבורי, נגיש, בולט, מקורה כך שהספרים לא נהרסים, ונותן את התחושה שאני לא זורק ספרים לפח אלא רק חולק אותם עם השכנים שלי. וזה מקסים.
אז הספר הזה מדבר על לכידת הזדמנויות (על הכריכה הקדמית) או על "יצירת המקום שלכם בעולם" (על הכריכה הפנימית ובמקור באנגלית), שזה אומר למעשה קורס קצר ביזמות. אלה הפרקים
קנה אחד - קבל שניים בחינם: זה פרק הקדמה לספר שמדגיש כמה נושאים וביניהם שהזדמנויות יש בכל מקום ורק צריך להסתכל ולראות אותן. הכותבת מצהירה שהרעיונות בספר הם רעיונות הפוכים למה שמלמדים במערכת החינוך הרגילה, והמטרה שלה היא לגרום לנו לפקוח את העיניים ולעשות את המעבר ממערכת מוטת ציונים ומדידה השוואתית למערכת הכאוטית שהיא העולם.
הפרק השני נקרא "הקרקס ההפוך" מנסה להסביר למה רוב האנשים מתעלמים מבעיות או מנסים להתעלם מהן, בעוד מה שצריך לדעת המחברת זה לזהות בעיות רבות ככל האפשר ואז לנסות לפתור אותן, ולהגיע אל המטרה שהיא כמובן להרוויח הרבה כסף.
הפרק ביקיני או למות נכתב בעקבות ההרצאה של לארי פייג' מייסד גוגל, והוא דן במגבלות ובצורך לפרוץ אותם, לחשוב בגדול ולהבין שחלק מסיעור מוחות זו ההבנה שאין רעיונות רעים. נכון, זה קצת חוזר על הפרק הקודם, אבל כל הספר חוזר שוב ושוב על דברים שכבר נאמרו. למשל הפרק הרביעי "הוציאו בבקשה את הארנקים", מתאר תרגיל שניתן לסטודנטים ובו הם התבקשו להציג את הארנק שלהם לחבר ללימודים, לתאר כל מה שמפריע לו, ואז לשמוע מהחבר מה מפריע לו בארנק שלו ובסוף לייצר ארנק חלופי ומשופר זה לזה.
הפרק הבא נקרא הרוטב הסודי של עמק הסיליקון והוא דן בכישלונות, בכך שחובה לקבל כישלונות כחלק מהדרך להצלחה, ולדעת ללמוד מהם. חשבתי להמשיך הלאה, אבל התרגיל הקצר הזה, של תמצות הרעיון בכל פרק הבהיר לי שטינה סיליג לא ממש עשתה את זה בעצמה. היא כתבה את הספר, על פי עדותה בסופו, כאוסף רעיונות שהוא אפילו לא ממש ראשי פרקים, כאשר הבן שלה היה בן שש עשרה, ואז לא עשתה עם זה הרבה עד שלכדה הזדמנות בטיסה עם מו"ל קיבלה הצעה להוציא את הספר לאור והיתה לה מסגרת זמן קצרה של כשישה שבועות. אז זה ניכר.
יש המון הפניות בספר, בעיקר לאתרים ולקטעי וידאו, שזה אותי מעניין אבל קצת קשה להקליד את כתובות האתרים כדי להגיע אל מה שנדרש. זה יותר מתאים האמת להרצאה או סדרת הרצאות שצריך לתבל ולגוון. יש בספר כמה תרגילים ממש נחמדים לעשות עם סטודנטים, כמו תרגיל הארנקים שתיארתי קודם, או תרגיל לקידום שיתוף פעולה שבו היא מחלקת את הכיתה לשש קבוצות, מפזר ביניהם רכיבים מעורבבים של חמישה פאזלים ואסימונים שמשמשים כמטבעות קנייה, ומבטיחה ניקוד לכל קבוצה שתצליח להרכיב חלק גדול ככל האפשר של פאזל. אז כמה סרטונים חביבים, תרגילים נחמדים, רעיונות על יזמות וניהול ולמידה מכשלונות שקצת חוזרים על עצמם וקצת על רעיונות שמופיעים במקומות אחרים, ונראה לי זהו. יכול להיות שלו הייתי קוראת את הספר הזה בגיל עשרים הוא היה מחדש לי הרבה. אבל איך אומרים? ניסיון הוא מסרק שהחיים נותנים לך אחרי שהשערות שלך כבר נשרו.
![הזקן והים [מהדורת 2001]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/1615.jpg)
