ביקורת ספרותית על ארי והילה מאת דן שינמן
ספר לא משהו

---

ארי והילה הוא סיפורם של שני אנשים שאיבדו יקיריהם ויצאו לדרך חדשה. הילה איבדה בעלה במוות פתאומי, שבץ בלתי צפוי בחדר כושר. ארי איבד את אשתו סוזי שמתה מסרטן, כשהוא מלווה אותה ארבע שנים. נשמה טובה מקשרת ביניהם לאחר שנפגשו במקרה אצל מכרים בערב שירה בציבור.
הקשר ממשיך כשאצל ארי מתגלה משבר עסקי גדול, כשהבנק הניו-יורקי דורש החזרי הלוואות לבניינים שנרכשו. הבניינים איבדו את שוכריהם במשבר הנדל"ן של 2008 ועתה שוויים פחת. ארי והחברה הציבורית שלו עומדים בפני פשיטת רגל וזה מעיב על היחסים של השניים.
לאחר שבועות של קשר הציע ארי, שנפגש עם הילה בביתה ביפו בדר"כ, שהגיע הזמן שתבוא ותראה את ביתו ברמת השרון. היא ציפתה לבית יפה וחמים ברמת השרון, אלא שקיבלה בית גדול ומפואר על גבול מנקר עיניים. כל זה קורה בערך בעמוד 90 והתחושה עד עתה בקריאה מתפצלת לשניים: מצד אחד, משיכת כתף לכל המתרחש, שהוא על גבול הסנסציוני כמעט במכוון. סנסציוני, אבל למי אכפת. מצד שני, עוד סיפור פרובינציאלי, שיצא אמנם תחת הוצאה מוכרת ומכובדת, אבל כנראה ללא ליווי עורך/ת, שבא/ה לעבודה, לא בא/ה לעבוד. כל זאת לא היה קורה בלוס אנג'לס, לא בפריז ולא ברומא, כמאמר הקרתנות המקומית של פרסומות העבר ברדיו ובטלוויזיה. התבגרנו והחכמנו מעט וזה לא בא לידי ביטוי בספר. דן שינמן, עו"ד מוכר בעברו וסופר בהווה, כנראה מכיר את החומר ואולי אף בא ליחצ"ן אותו, לא להסתכל עליו בעין בוחנת וביקורתית, אולי אף לומר משהו שונה.
ואז פתאום הספר נכנס להילוך גבוה והופך למותחן כלכלי, אם יש דבר כזה בכלל. יש צורך להגיע לניו-יורק ולשכנע את הבלתי משוכנעים בבנק לתת שנתיים ארכה להחזיר את החוב. החוב נבע ממינוף של 90%, שזה קבלת הלוואה (משכנתא) על רוב רובו של הנכס ותשלומי החזר לאור הרווח מהנכס. נשמע טוב כל עוד זה עובד וכל עוד שזה עובד כולם משוכנעים שהם מה זה חכמים, נבונים ומחוג הג'ט והיאכטה. כשהכל מתמוטט, נזכרים פתאום שמי שהיה אחראי בבנק למתן ההלוואה בעצם בילה את ימיו בלוס אנג'לס ביאכטה של הלוביסט... נשמע מוכר?
הילה כל הזמן מתעסקת עם ערכיותו של חברה החדש ארי, איש עסקים שכל הזמן התהדר במפעל בגדי ים שבנה בבית שאן ופירנס משפחות רבות. כשהניח לזמנים להשתנות, למפעל להמכר לסין ובכסף להניח לחתנו לרכוש שלושה בניינים בארה"ב, ופתאום הכל מתהפך עליהם בסערת 2008, הספר הופך למותחן מסוג חדש, למועקה מסוג ישן ורק הסקרנות גורמת להמשיך לקרוא משהו עיסתי כל כך.
הבנק האמריקאי לא נסוג מתביעתו לתשלום החוב, מה שיגרור כנראה לנפילה בנוסח דומינו גם לחברה בישראל. התביעות שתגענה בישראל כנראה תגרומנה למחיקת נכסיו של ארי, נכסים שצבר בזיעה ובעבודה קשה.
רובו של הספר בא ללמד על קשייהם של אנשי עסקים עם השתנותו של עולם העסקים והכלכלה כפי שהכרנו בעבר. מסגנונות חדשים צצים ואלה לא עומדים בהכרח עם השכל הישן והזהירות המתבקשת בעיסוק עם הון, לעיתים הון גדול וממונף.
יחד עם חיזוק הקשר בין ארי והילה והתפוררות הקשר בין דמויות אחרות, העיסה הפכה לדביקה יותר והספר לפחות נעים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על ארי והילה