“ארץ מובטחת הוא ממואר כובש ("זיכרונות"- בצרפתית) שכתב ברק אובמה כמו רבים ממנהיגי העולם, מיד אחרי עזיבתו את התפקיד. על גבי 700 עמודים הוא פורש את מסעו הלא יאמן, צעד אחר צעד, שהחל בימיו כצעיר שעדיין חיפש זהות, עד לשנותיו כמנהיג העולם החופשי. ואיזה ממואר יצא לו... ממואר יוצא דופן ומרתק, של הסתכלות פנימית ובחינה עצמית, ממש כמו שהובטח על ידי מיטב כותבי הביוגרפיות. והוא מרתק מכמה וכמה סיבות. ראשית הוא משופע בהרהורים אישיים ובהרבה ספקות, אכזבות ותהיות לגבי יכולותיו של נשיא, כל נשיא, ובעיקר בהכרה הבלתי נמנעת הנוגעת למגבלות הכוח, ואת הכול הוא מתבל בפרטים אינטימיים, שבקלות דוחקים הצידה את המעמד והתפקיד ומותירים את מי שסובב אותו מבית ומחוץ, וכן, גם בפוליטיקה - כשווה בין שווים (ובזה גדולתו אגב) וזה לא מובן מאליו בהקשר האחר, אם לא נשכח שכמה עשורים אחורה, לא ניתן היה להעלות על הדעת מצב שמנהיג "שחור" או חצי "שחור" יעמוד בראש הפירמידה. אז זהו. זה קרה. תקרת הזכוכית נשברה בזכות קריאת תיגר של אדם יחיד, ובאמצעות אמונה והרבה נחישות. אובמה, ברי, כפי שקראו לו במשפחה, מרבה לכתוב על ההיבט האישי שאותגר משמעותית, ועל "נטל ההוכחה" מול הציפיות הרבות של דור שלם שהוטל על כתפיו לתקווה ושנוי, ומדגיש את חלקה הלא מבוטל של אשת חיקו הוותיקה מישל, בתהליך ובמסעו הפוליטי. ( וכמה נעים וטוב לקרוא על מי שההצלחה לא השחיתה את ערכיו, ולא פגמה במסגרת המשפחה הגרעינית) והוא גם מכניס אותנו לפרופורציות כשהוא מדגיש ומבהיר שאפילו למי שיושב בחדר הסגלגל ונתפש כאדם החזק ביותר בעולם, לא תמיד קל וכיף "ללכת לעבודה" ולהיאבק שוב ושוב עם הגבלות יכולת הפעולה- להיות מחושק מול כל החלטה וצעד בידי מערכת איזונים ובלמים של הרשות המחוקקת, - רשת סבוכה של אינטרסים מנוגדים לחלוטין ושל משחקי אגו, אינטרסים כלכליים, מניפולציות תקשורתיות וקהל אדיש. וההכרה בזה מתסכלת, ולא רק אותו ,ולנו נשאר להתנחם בסלוגן הבחירות מעורר ההשראה שלו " YES WE CAN " !!!! מומלץ עד מאוד לקרוא אותו ולא משנה אם הוא נתפס כמי שהיה טוב או פחות טוב ליהודים. זהו מסמך אנושי די נדיר (כבר אמרתי ...) בעולם שהופך לקיצוני יותר, כוחני יותר, מסואב יותר פגום בערכיו, ונטול מעצורים .”

“ארץ מובטחת הוא ממואר כובש ("זיכרונות"- בצרפתית) שכתב ברק אובמה כמו רבים ממנהיגי העולם, מיד אחרי עזיבתו את התפקיד. על גבי 700 עמודים הוא פורש את מסעו הלא יאמן, צעד אחר צעד, שהחל בימיו כצעיר שעדיין חיפש זהות, עד לשנותיו כמנהיג העולם החופשי. ואיזה ממואר יצא לו... ממואר יוצא דופן ומרתק, של הסתכלות פנימית ובחינה עצמית, ממש כמו שהובטח על ידי מיטב כותבי הביוגרפיות. והוא מרתק מכמה וכמה סיבות. ראשית הוא משופע בהרהורים אישיים ובהרבה ספקות, אכזבות ותהיות לגבי יכולותיו של נשיא, כל נשיא, ובעיקר בהכרה הבלתי נמנעת הנוגעת למגבלות הכוח, ואת הכול הוא מתבל בפרטים אינטימיים, שבקלות דוחקים הצידה את המעמד והתפקיד ומותירים את מי שסובב אותו מבית ומחוץ, וכן, גם בפוליטיקה - כשווה בין שווים (ובזה גדולתו אגב) וזה לא מובן מאליו בהקשר האחר, אם לא נשכח שכמה עשורים אחורה, לא ניתן היה להעלות על הדעת מצב שמנהיג "שחור" או חצי "שחור" יעמוד בראש הפירמידה. אז זהו. זה קרה. תקרת הזכוכית נשברה בזכות קריאת תיגר של אדם יחיד, ובאמצעות אמונה והרבה נחישות. אובמה, ברי, כפי שקראו לו במשפחה, מרבה לכתוב על ההיבט האישי שאותגר משמעותית, ועל "נטל ההוכחה" מול הציפיות הרבות של דור שלם שהוטל על כתפיו לתקווה ושנוי, ומדגיש את חלקה הלא מבוטל של אשת חיקו הוותיקה מישל, בתהליך ובמסעו הפוליטי. ( וכמה נעים וטוב לקרוא על מי שההצלחה לא השחיתה את ערכיו, ולא פגמה במסגרת המשפחה הגרעינית) והוא גם מכניס אותנו לפרופורציות כשהוא מדגיש ומבהיר שאפילו למי שיושב בחדר הסגלגל ונתפש כאדם החזק ביותר בעולם, לא תמיד קל וכיף "ללכת לעבודה" ולהיאבק שוב ושוב עם הגבלות יכולת הפעולה- להיות מחושק מול כל החלטה וצעד בידי מערכת איזונים ובלמים של הרשות המחוקקת, - רשת סבוכה של אינטרסים מנוגדים לחלוטין ושל משחקי אגו, אינטרסים כלכליים, מניפולציות תקשורתיות וקהל אדיש. וההכרה בזה מתסכלת, ולא רק אותו ,ולנו נשאר להתנחם בסלוגן הבחירות מעורר ההשראה שלו " YES WE CAN " !!!! מומלץ עד מאוד לקרוא אותו ולא משנה אם הוא נתפס כמי שהיה טוב או פחות טוב ליהודים. זהו מסמך אנושי די נדיר (כבר אמרתי ...) בעולם שהופך לקיצוני יותר, כוחני יותר, מסואב יותר פגום בערכיו, ונטול מעצורים .”