ביקורת ספרותית על סוכר שרוף מאת אבני דושי

---

סוכר שרוף הוא סיפור ביכורים המסופר בקול צלול ונוקב שלא משאיר את הקורא אדיש, וגם אם אני לא אוהבת לתחום את קהל הקוראים לפי מגדר, אני כן חושבת שהספר הזה ייגע אחרת בקוראות מאשר בקוראים. ציפיתי לעוד סיפור הודי הנשען על מסורת הכתוב בנוסחה מוכרת, והופתעתי למצוא סיפור שונה, קול רענן , שאומנם לא חף לגמרי ממסורת, אך זו משמשת פה בסיפור רק כפיגומים תומכים, ואי אפשר שלא לקרוא בין השורות גם ביקורת על החברה ההודית על כל מנהגיה.


אין בספר עלילה של ממש, הסיפור כאילו נבנה מעצמו תוך כדי שיוט במרחב הזמן. זה הנוכחי, והגלישה אל העבר.


במרכז הסיפור עומדת מערכת יחסים בין אם לבת. טארה האם, עזבה את בעלה ואת ביתה יחד עם בתה הפעוטה אנטארה, ועוברת לגור באשראם תוך כדי סגידה לגורו, כשזו באה על חשבון ילדתה הפעוטה. השתיים חיות חיי מחסור ועוני עד כדי הגעה למצב של קיבוץ נדבות.

עברו שנים. כיום אנטארה היא אישה נשואה, אומנית העוסקת ברישום. היא ובעלה חברים במועדון המקומי, זה שבפתחו אנטארה ואמה קיבצו נדבות. הם מנהלים חיי חברה פעילים, ונראה כי אנטארה נמצאת הרחק מאותם ימים. אלא שאז מצב בריאותה של האם מידרדר. החשד שהאם מתחילה לפתח אלצהיימר דורש מאנטארה הבת לקחת חלק יותר פעיל בחיי אמה. המקום ממנו ניסתה לברוח כל הזמן . אבל זכר אותן שנים אומללות ממשיך לעמוד בין האם לבת והוא כמו שקית אשפה שלא סגורה היטב, אשר עולים ממנה אדי סירחון מדי פעם, וגם אם הם נעלמים אחרי כמה רגעים, הידיעה שהיא מונחת שם לא תיתן מנוח, בעיקר לאנטארה. האם כבר מתחילה לגלוש לאזור הדמדומים של בין זיכרון לשכחה, ואנטארה כועסת ומרגישה שזה לא פייר שהיא תישאר לבדה עם כל שק הזכרונות האלו, ולא יהיה לה עם מי להתעמת ועם מי לסגור חשבון.


היפוך תפקידים בין הורה לילד הוא תמיד מרגיש לא טבעי וקשה, כל שכן כשהיחסים טעונים במשקעים כבדים ולא פתורים מהעבר. וכאילו כמו להוסיף על כל אלו - הנה הגיע גם האלצהיימר וכמו בא לצחוק- אבל דווקא המחלה המתעתעת הזו מאזנת את מערך הכעסים, לפחות כלפי צד אחד.



"אולי הרגשות יישארו, אבל הם יתעמעמו בסופו של דבר. אני אאבד אותה בהדרגה. בסוף היא תהיה בית שיצאתי ממנו והוא כבר אינו מכיל שום דבר מוכר." (עמ' 177)


נראה שהסופרת כתבה את הספר כמו שמבשלים תבשיל הדורש שימוש בתבלינים ארומטיים שצריך לצרוך אותם במשורה, ובזקה אותם בעדינות, ובכל זאת כשמרימים את המכסה מהסיר פורץ ממנו שובל של ריח שקשה שלא להרגיש בריח העז שלו.



אני אוהבת את הספרים של ההוצאה הזו, אשר חוץ מפתח הצצה לתרבויות אחרות, תמיד הסיפור ייגע בנקודה קצת שונה.


יופי.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על סוכר שרוף