ביקורת ספרותית על התחקיר מאת אלכס היילנד
בזבוז של זמן

---

#
הוא דווקא מתחיל נחמד. מייקל הוא כייס מחונן, שמצליח לכייס כמעט כל דבר מכל אחד. קשה להישאר אדיש לכישרון כזה, במיוחד כשהוא מבטיח לנו די בהתחלה שהוא מכייס (מפתחות רכב) מתוך ז'קט של ארמני (בשביל פחות מזה הוא לא יוצא מהבית...) וגונב בעזרת המפתחות איזו פרארי 458 (אוי, לנהוג באחת כזאת ולמות...) שתוך נהיגה קצרה (מדי...) נעלמת בתוך מוסך, ממנו תגיע לבעליה החדשים תוך כלום זמן, ומייקל יקבל סכום מכובד תמורת טירחתו. ודאי שמתם לב שהוא גונב מכאלה שלא יכאב להם בכיס לאבד את הרכב. יכאב להם יותר באגו, אבל האגו שלהם דורש הכאבה לפחות... כך שההתחלה החמודה הזו גוררת אותך להמשיך.

מה שתיארתי הוא בערך שלושה עמודים ראשונים של הספר. נהניתי מהם, ומכאן אפשר רק לרדת. ההמשך הוא שטויות על גבי שטויות, שנתפרו ביד גסה וניסו לגרור את הקורא להמשיך בזכות אקשן שאינו מבוסס על שום דבר, ספק סיפור שאינו מתחבר לשום דבר שמזכיר השתלשלות הגיונית וכתיבה עלובה בהחלט. אין צורך לומר שאין פה שום תחקיר משום סוג.

נטשתי אותו בערך 50 עמודים לפני הסוף. לא הצצתי בעמוד האחרון – אפילו קורט סקרנות הוא לא ייצר לי. לעתים נדירות יוצא לי לציין ספר כ"בזבוז של זמן" כי כמעט מכל ספר אני מקבלת משהו. במקרה הזה ה"בזבוז של זמן" מגיע לו ביושר. ותמהתי – החסר ספרי מתח שכדאי לתרגם אותם ולהוציאם לאור, עד כדי גירוד תחתית החבית, בה הצטברו סוגי פסולת עלובים ודוחים?



0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על התחקיר