אף פעם לא ידעתי להחליט אם אדם שהחליט להתאבד הוא אדם מאוד מאוד אמיץ, או ההפך מזה. חלש. אני חושבת שגם וגם. עד כמה שזה בלתי אפשרי הוא נוגע בשתי הנקודות האלו בו זמנית.
עומר, גבר באמצע שנות הארבעים לחייו מבקש לכנס את אחיו ואחותו כדי לדון איתם בעניין מסויים. על הפרק: רצונו של עומר לסיים את חייו. הוא מחליט להתאבד ולסיים עם חייו שיותר מכל מתאפיינים בעצב, חרדה, וייאוש אינסופי המושך אותו מטה אל תוך בור שחור משחור. מאז הילדות התמודד עומר עם חרדה חברתית ודכאון, ועוד אי אלו פוביות, עד שהחליט שמספיק ודי.
על אף הנושא המורכב והרגיש הספר ברובו לא עצוב. חייכתי הרבה במשך קריאתו. הכתיבה שההומור נוכח בה בשפע, מצליחה להקליל את משקלו הכבד של הנושא, ואני חייבת להודות שלא לקח הרבה זמן עד שהרגשתי שאני רוצה רק לחבק את עומר, ולא, לא מרחמים. סתם כי הוא נראה לי אחלה בחור, ובסדר... בימים קשים נשב ונתבאס יחד, נקטר על החיים, עד שיעבור.
מה שעוד אהבתי זה שהסופר נתן במה מרכזית לנושא לא סקסי בעליל (דכאון) והצליח לכתוב ספר טוב, רגיש ומרגש מבלי להפוך לספר מגוייס, ולהעניק חיות לדמויות עד שנדמה כי הן אמיתיות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
