ביקורת ספרותית על חברו של המנוח מאת אנדריי קורקוב
ספר מעולה

---

the winter is coming




קראתי בתחזית שמזג האוויר עומד להשתנות החל מהערב - רוח קרה מרוסיה תחדור לתחומי ארצנו החמימה שבלב מזרח התיכון, וקיים גם סיכוי לשלג בירושלים.
ובכן, מה יותר מתאים מתקופה כזו, כדי לפרסם סקירה על ספר, או יותר נכון ספרון, השופע תיאורים אודות מזג האוויר הרוסי החורפי, אשר משתלבים עם תיאורי נפש האדם?

טוליה מתאר בגוף ראשון את חייו שהולכים מדחי אל דחי: אשתו כבר לא מראה לו את החום והאהבה שהוא זקוק להם כל כך (במיוחד כשבחוץ שורר קור רוסי מדכא וקודר) וככל הנראה גם בוגדת בו עם אחר, הכסף הולך ונעלם, ובאופן כללי לחיים שלו כבר אין כל משמעות (גם בספר תוצרת רוסיה, המדינה הספרותית הכה שנואה על מורי, מסכימים איתו על זה, כך מסתבר...).
על כן, הוא יוזם לעצמו רצח בהזמנה - מן שילוב מוזר של רצח והתאבדות, כלומר הזמנת מתנקש שיתנקש בו במקום ציבורי, מבלי שאנשים ידעו שמדובר ברצח מתוכנן וידוע מראש, וכך הקורבן, הלוא הוא טוליה, ייזכר שנים רבות בפי רבים כמי שמת מוות טרגי. ואז, גם אם חייו היו בזבוז של זמן וזבל מופת, מותו יהיה מופתי למהדרין.
אבל אז, קורית תקלה קטנה ולא מתוכננת בתוכנית הכה מתוכננת הזו. טוב, לא כל כך קטנה, כי היא משנה את חייו של טוליה מקצה לקצה, מרגש קיצוני אחד לרגש קיצוני אחר...

זהו סיפרון קטן, אבל כזה שעוסק בנושאים מורכבים וגדולים כמו נפש האדם, מחיר ההחלטות שאנחנו מקבלים על עצמנו והשפעתם על המשך חיינו, והרצון האנושי לחום ואהבה וגם למשמעות בחיים.
הוא קצר, מינימליסטי, אומנותי וספר אווירה מצויין (הזכיר לי משום מה את האווירה בסרטים של הבמאי ווס אנדרסון).
התחברתי לדמותו של טוליה. מדובר בדמות שהקוראים יוכלו להתחבר אליה בקלות, מכיוון שבכולנו יש איזה טוליה שחי לו חיים פשוטים ושגרתיים של לקום בבוקר לעבודה, ללימודים או לכל סידור אחר, ורק מחפש חום ואהבה שיגרמו לו להיות אדם מסופק ומאושר באמת, כאילו נהיה איזה מיליארדר שחי לו חיי זוהר מלאים בתענוגות.
הוא טוב יותר מ"המוות והפינגווין', הספר היותר מוכר מבין השניים של קורקוב, אף על פי שזכור לי שהוא היה ספר חביב.
מומלץ בהרבה הרבה חום, עם ספל קפה או שוקו חם ביד, שמיכת פוך, ורוח חורפית קרה ועזה שמתנגשת באדן החלון (החלון סגור כמובן, כי בפנים בוערת האש באח, כמיטב המסורת הרוסית).

אני מאחל לכולכם חורף קל, ושגם בתקופת הקורונה והסגרים לא נרגיש בודדים ומיואשים כמו שטוליה היה, ותמיד יהיה לצידנו בן אדם אהוב.
***מקדיש את הסקירה לשני אנשים: לאחותי, שנתנה לי את הספרון המקסים הזה, רגע לפני שגילו לי את הקורונה ונכנסתי לבידוד וחששתי שלא יהיו לי מספיק ספרים זמינים. וגם לסקאוט, שהיא הבן אדם האהוב הזה שעוזר לי עם המון חום ואהבה לעבור את התקופה בצורה קלה ללא הבדידות שכה מאפיין אותה (:

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על חברו של המנוח